בחדרי מתיישבת ליד הקיר
בחשכה מוחלטת יושבת
שומעת צלילים
צלילים של שקט אלו היו
מנגינה יפה נשמעה ברקע
זה השקט, השקט מבעד החלון הסגור
שמסתיר את חדרי העצוב
מחבקת את גופי ועוצמת את עייני
נשענת על הקיר, משחררת את הגוף
ולאט לאט נרדמת עם גוף זקוף
שומעת ברקע צלילים חלשים, של שקט ודממה
פוקחת את עייני ורואה הכל מואר
איזה יופי כאן!
אני קמה, משפשפת את עייני משליכה את שערי לאחור
בוהה, מסביבי הכל מואר ומקסים המון פרחים צבעונים וחיים
לא כמו חדרי החשוך
השקט כאן לגמרי שונה
זה צחוקם של אזרחים
כולם פה מאושרים ושמחים
אני רואה את כולם מחייכם!
איזה כיף כולם כאן מאושרים
מחייכת חיוך רגוע
עוצמת את עייני
לוקחת נשימה עמוקה
פוקחת את עייני,
שוב המקום השחור והחשוך
עם ריח של טינופת מסביב
רואה ילדה קטנה מול עייני
שוכבת בשלולית של דם עם הגב אליי
היא נשלכה מהבניין
מתקרבת אלייה
בתקווה לעזור,
מסובבת אותה בעדינות מרימה את ראשה
עוצמת את עיינים
פוקחת אותן
ואני בשלולית של דם
מסתכלת מסביב
ורואה את עצמי
אני הילדה הקטנה, שנשלכה מבניין
אני הילדה ששכבה ללא רוח חיים
וראתה את הדם שלה מתפזר לשלולית
קמתי ניגבתי את בגדיי מהדם
והמשכתי ללכת לכיוון הנמל
הסתכלתי מסביב
ואף אחד לא שם לב
שאני הילדה הקטנה ששכבה שם, בשלולית
אולי כולם חשבו שזאת שטות?




