בס"ד
אני חוזר בתשובה וותיק מלפני 7 שנים
בעקבות חבר שמשך אותי ולאט לאט התחברתי..
לפני כשנה וחצי הכרתי בחורה שמאוד מאוד מצאה חן בעיניי... בדיוק אחרי שהתפללתי מעומק הלב.
הייתי ממש מאושר.
באותה תקופה אותו חבר עמד להתחתן , בדרך הזאת ששואלים מקובל אם הבת-זוג מתאימה
ואני אמרתי לעצמי אם יש כלי כזה, למה לא להשתמש בו.. וכך היה, שאלתי, ולהפתעתי קיבלתי
תשובה שלילית לגמרי - למרות שלא התכוונתי להפסיק את הקשר בעקבות זה - לחצו עליי כן להפסיק
ואני הייתי בטוח שאין לי ברירה - "כל אשר יורוך".. - וכך היה.. עשיתי משהו בניגוד מוחלט לרצון שלי
בצורה קיצונית כי הייתי מאוד מושפע והיא לא הבינה ונפגעה אבל אני הייתי עקשן כי רציתי לעשות את הדבר הנכון ונכנסתי לדיכאון לאיזה חודש.. ואיכשהו המשכתי בשגרה,
אבל תמיד זה עמד לי על הלב.. וקיוויתי שנחזור
והתפללתי למצוא את בת זוגתי (זיווג) האמיתית למרות שרק אותה באמת רציתי עד היום
עברו ימים , חודשים ואני הדחקתי עד שלפתע גיליתי שהיא התחתנה ,
ואז בום!!! חרב עליי עולמי.. הרגשה של פיספוס עצום! ושל טעות הכי ענקית שאפשר לעשות..
באותה תקופה עד שהיא התחתנה(שנה וחצי) המשכתי לשאול אחד מ"הרבנים" אם לחזור אליה
כי מאוד רציתי אותה ונהיתה לי אובססיה לגביה
והוא אמר בחריפות לא לחזור שיהיו סיבוכים וכו' וכו' גירושים וכד' .. קיצוניות
אני תפסתי ממנו כי חשבתי שהוא המורה דרך שלי והוא גם יודע קבלה ..
(הוא גם השפיע עליי הרבה לחזור בתשובה)
פחדתי לשקם את הקשר,
העניין הוא שבסוף התחוור לי שהוא סתם המציא הכל ושיחק בגורל שלי כאילו זה קוביה
-אין אפשר להיות בן-אדם כל-כך רע??? והיום הוא אומר שהייתה לי בחירה ומתחמק מאחריות
למרות שהוא ממש ממש היה קיצוני ובגללו בעיקר פחדתי לחזור אליה
אבל הוא לא הרב שפוסק אם יש או אין התאמה
ואני לא האמנתי איך הולכתי שולל ונעשה לי עוול כזה עצום , בלתי הפיך מצדו..
הוצאת דיבה, עין הרע - מה שלא יהיה היה כאן בשפע - והתוצאה?
היום אני מוצא את עצמי בקושי זז ,לא בא לי לעשות כלום
מדוכא מאוד , מרגיש הרגשה של החמצה ,
הרגשה של הלוואי ויכולתי לחזור בזמן, בלי טעם לחיים,מעריך את הרגעים הבודדים שאיכשהו
אני מרגיש קצת יותר טוב אחרי שאני מדבר על זה עם אנשים והם מנחמים אותי אבל זה לא מחזיק
יותר מדי זמן..
אני גם מאשים את עצמי..
אפילו כשאני קורא שיר השירים או תהילים הפסוקים מזכירים לי את העניין ,
כי המוח שלי מקשר איכשהו כל דבר לטרגדיה הנוראית הזאת שאני אחראי אליה?......
ונהיה לי נזק נפשי אני חושב,
אמא שלי ממש מודאגת ממני וזה כבר כמה חודשים שאני פחות או יותר באותו מצב.
אני שוקל להתקשר אל הבחורה ולהסביר לה מה עובר עליי - אפילו שהיא כבר נשואה - לאיזה מצב הגעתי...
אי-אפשר לדעת מה היה קורה , אבל הספק מוציא אותי מדעתי
מה עושים??
דעות??
אל תקחו דוגמא ממני, אם אתם חוזרים בתשובה תחזרו לאט לאט - אף פעם בלי קיצוניות
זה טוב להיות דתי אבל צריך לדעת איפה הגבולות - אצלי אולי כבר מאוחר מדי...
יש למישהו רעיונות שאולי יעזרו?




