עוצמת את העיניים, עייפה מלראות.
עוצמת ורואה עולם אחר
ילד קטן-גדול יושב על נדנדה, מניע את רגליו הלוך וחזור.
ריסיו הארוכים מקלים עליו את תחושת החשיפה, שיערו הארוך עוטף אותו בחיבה, מגן מהמבטים התוהים.
מחשבות מתרוצצות בראשו, והוא אינו מוצא מפלט מהן.
הוא מאיץ את הקצב.
הנדנדה עולה ויורדת, הולכת ומתקרבת אל השמים, כמעט ונוגעת בענניו הצמרוריים של הלילה האפלולי.
הרוח מבדרת את שיערותיו, מפרקת את ההגנה שכה עמל להרכיב.
הוא דוהר כלפי מעלה, מאיץ, שריקת הרוח באזניו נשמעת כמאיימת.
עוד מעט ודמעות השבר יזלגו מעיני השקד החומים ויתלו בריסים הפעורות לרווחה.
הוא נוטש את ההגנה, הוא קורס אל תוך גלי הבעתה.
הוא עף.
היא מתעוררת בבעתה, עיניה פקוחות ועיוורות מלראות. הלבנה מציצה מן החלון הפתוח.
הקור מקפיא את עצמותיה אך לה לא אכפת.
כי הרוח.
נורא מבולבל אבל עם זאת גם מאוד יפה 😊
ברווש,
אני ממש אוהבת את התיאורים שלך, הבחירת מילים המושלמת
- מדהים - . !!
מדהים , פשוווווווווט מדהים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וואו, ואוו, ואוווווווווווווווווווו !!!!!!!
מ ד ה י ם
אין מילה אחרת..
מאיפה כל הכשרון הזה ?!
זה פשוט מוווווושלם 3>
אחד הדברים הכי יפים שאי פעם קראתי..
יישר כוח ותמשיכי לכתובב!!!
בהצלחהה
מואה ענקיתתת :]
תודה לכן, אני אוהבת אתכן3>
