המצב תמיד היה רע, תמיד היה קשה, תמיד לא הצלחתי להגיד באמת ובתמים "אני לא יכולה להתלונן"
גם כשהכי רציתי והכי ניסיתי.
תגידו שאני פסימית, שלא יכול להיות שהכל כלכך שחור, שאולי אני סתם מגזימה (מושא כולל, לא?)
תגידו שאני מקצינה דברים... תגידו מה שבא לכם
אבל אחרי שאחותכם שהייתה פעם שמנה תיראה כמו ניצולת שואה מרוב הרזון והחיוורון,
אחרי שאחותכם תיראה כאילו עברה אירוע מוחי כי חצי פרצוף שלה משותק והעין לא נסגרת לבד,
אחרי שאחות של אחד מכם תשכב מעל חודש במיטה בלי יכולת לקום אפילו טיפה,
אחרי שהיא תרגיש כמו נטל על כולם, הבן שלה יאכיל אותה וייתן לה הכל ליד,
היא תישן לבד בסלון, כי בחדר הקטן שלה אי אפשר להיות לבד כל היום...
אולי אחרי זה, כשתהיו במקומי, תגידו שאני לא מגזימה.
הרזון הזה? זה לא סתם...
היא לא רזה כי היא מקיאה, לא בגלל הסמים,
היא לא אנורקסית וגם לא בדיכאון ולא נשבר לה הלב.
הרזון הזה הוא לא בגלל שהיא לא אוכלת
ולא בגלל התעמלות מוגזמת.
תנסו לדמיין -
אלי יצפאן פחות אתם
חלקו בחצי וזה ייצא יותר שמן ממנה .
בגיל 50 כמעט במשקל 42.
והשיתוק? מה עם השיתוק?
זה יעבור עוד שבועיים, ככה אמרו.
אבל עברו שלוש, וכלום לא קרה.
השיתוק הוא בגלל הזריקה שעשו בגלל הגרון
שאת הגרון ניתחו בשביל איזה בלוטה שתעזור בגב
כי בגב הייתה בריחת סידן ובגלל זה היא שכבה מעל חודש,
הכל בגלל כל הטיפולים.
והטיפולים? מטפלים שהיא תחיה עוד ועוד ועוד
אבל שחוקה.
בלי הטיפולים היא לא תוציא את הנוזלים,
כשלא יוצאים נוזלים כל הגוף מתמלא בהם
ואפשר להיחנק.
זה כמעט קרה פעם.
אז אולי לא להכניס נוזלים? אבל היא תתייבש
אז צריך לשתות, לעשות טיפול שוחק ולהוציא נוזלים.
לאחותי יש ארבע צלקות גדולות
בכל יד, בצוואר ובחזה.
בכל צלקת היה פעם צינור.
זה כואב. הכל מכניסים בניתוח.
אחותי יוצאת מהבית רק לטיפולים, לבדיקות דחופות ולפגישות דחופות שאי אפשר לקיים בבית.
אחותי יוצאת מהבית על כסא גלגלים.
לפני חודשיים אחותי שכבה במיטה ולא יכלה לזוז.
את הצרכים הקלים שלה היא לא עושה מעל 5 שנים
והכבדים? בטיטול.
תדמיינו- בגיל 50 כמעט ועושה בטיטול.
אחותי זקוקה לסיוע צמוד שהיא מקבלת מבעלה,
אז בעלה עובד פחות שעות.
אחותי צריכה עזרה ארבע פעמים בשבוע להגיע לבית החולים
כדי לקבל את הטיפולים.
ובזמן ההוא שהיא שכבה בלי יכולת לזוז? חייב להמשיך לטפל.
בכל בוקר היה מגיע אמבולנס ולוקח אותה באלונקה
ובאותו אופן מחזיר אותה הביתה.
כל יום כזה עולה 300 שקל. [ארבע פעמים בשבוע במשך ארבעה שבועות]
אז היום ברוך ה' אחותי הולכת,
מהמטבח עד הסלון. ויש לה בית קטן.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? לא, לא בשביל התרומה או הרחמים שלכם.
אני מספרת לכם את זה כי הכל התחיל מדלקת גרון.
תיזהרו.
יא אלוהים שלא נדע.
איזו מחלה ארורה😢 כמה אנשים היא לקחה
ובודדים יצאו ממנה😢
צריך אמונה והרבה כוח.
זה עלייך? את כתבת את כל זה?
או שלקחת קטע שכבר היה כתוב ושיפרת אותו?
זה פשוט מצמרר
יש לי דמעות בעיניים
😢
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ה' ישמור.
את יכולה לפרט בבקשה? מה מו מי, הפחדת :\.
(זה עלייך? כי מצד אחד יש ת'קטע של מושא כולל, תלמידה ואני מכירה אותך מהאתר, את צעירה...ומצד שני אחות בת 50? ...)
😢
עצוב כ"כ
אני עם דמעות בעיניים ..
אין לי מילים...
אהה עכשיו ראיתי שזה שכתוב.
ואואוא , כמה צמרמורות...
אין לי מילים להגיד על הקטע הזה..
הכל נתקע!
זה כל מיני פרטים שחיברתי
תשימו לב שחסרים פרטים
על השתלה שהבחורה עברה
על כל הפעמים שנאלצה לעזוב את הבית והילדים
ולטוס לחכות לניתוחים מסויימים.
חודשים ארוכים היא לא הייתה בבית.
בעיקרון אני כתבתי,
מאמינה שאם מישהו אחר היה כותב לי את זה
בצורה קצת יותר אמיתית ולא כמו הרשימה שלי
כבר הייתי עם נייר טואלט צמוד לאף.
לשאלות...
שכתוב או לא, אני מכירה את הסיפור הזה... מקרוב.
מורן, לא הבנת.
זה לא סרטן דווקא
זה משהו מסובך הרבה יותר...
מקרה שקרה וגרר דבר אחרי דבר.
אם זה ככה באמת לא הבנתי=//
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
^ אבל את התחושה את מבינה
אי אפשר להשוות בין כאבים
אז אני אגיד שזה כמו סרטן
מאמי צימררת אותייייייייייייי 😢
ה' ישמור ,
אין לי מילים =(
