בקיץ הקודם נפלו טיפות גשם על עיניי
החורף תמיד איים להתבודד על ליבי
ענן אפור עמד מעלי ובכה עלי
ואני ישבתי מתחתיו ובכיתי עליך
בקיץ הקודם, בדיוק לפני שנה
ישבתי בחדר כותבת במחברת
זוכרת אני שרטוטים של כאב
ומילים שחודרות הישר אל תוך הלב
בקיץ הקודם אהובי בכיתי עליך ימים ולילות
חשבתי עליך כל מיני מחשבות
לא ישנתי בלילה מרוב חלומות
עלי ועליך ועל כל החיבוקים והנשיקות
אך הקיץ הזה אסיר את הענן מעלי
אשלח אותו למקומו ואקום על רגליי
אנגב את טיפות הגשם העומדות על קצה אפי
ואלך אל הים , שם מקומי
הקיץ הזה לא אחוש עוד בקור
כבר לא אשב בבית , לא אשאר מאחור
כי הקיץ הזה הבטחתי לעצמי
של משנה אם זה לא אפשרי
חיוך יעלה על פניי כל שנייה
הדמעות ימחקו מעיניי לעוד שנה
הפעם לצידי ילך רק הצל
בו אפשר לבטוח ולא צריך להתנצל
אז אהובי לשעבר כבר יצאת מליבי
יש חריץ קטן בדלת אל תוכי
שהילד שיעז להושיט יד לשער
יוכל להיכנס אל ליבי ואל כל השאר
כי הקיץ הזה – אין דמעות בעיניי
הקיץ הזה – מתחילה מחדש עם חיוך על פניי.




