QUOTE מדהייים :]
תודה מותק
במהלך השיעור נשמעה דפיקה בדלת
"פתוח" הדלת נפתחה
"שלום אפשר את מירית לכמה דדקות"
הסתכלתי לעבר הדלת..והייתי בשוקקק!!!!!
--------------------
פרק 9
אמא שלי עמדה בפתח-ועיניה נפוחות ואדומות הייתי בשוק!!!!! לא הבנתי למה היא פה
בפעם האחרונה שהיא באה זה היה בשביל להודיע לי משהו רע.
כמובן המורה אמרה לי לצאת,יצאתי החוצה.
"אמא,מה את עושה פה? קרה משהו?" שאלתי
"מאמי,קחי את הדברים שלך אנחנו הולכות.." אמרה לי
"אמא מה קרה??" שאלתי בבהלה
"ני..ב" אמרה ואני ישר חשבתי על הגרוע מכל.
נכנסתי לתוך הכיתה בסערה והדמעות כבר זלגו להן ממזמן על לחיי. אספתי את הדברים שלי בפראות והכנסתי אותם לתיק במהירות..
"מאמי,מה קרה??" שאלה אותי עדן בדאגה
"נ..י..ב.." זה המילה היחידה שהצלחתי להוציא מפי.וגם אותה בקושי
"מאמי,יהיה טוב,מבטיחה לך! אני ידבר איתך יותר מאוחר ביי"
לא עניתי לה-לא הצלחתי לדבר.
יצאתי מהכיתה.המורה לא אמרה לי דבר-כנראה היא ראתה אותי והבינה שמשהו קרה.
רצנו במורד המדרגות לחנית בית הספר ונכנסנו למכונית.
"את מוכנה להגיד לי עכשיו סופסוף מה קרה??" שאלתי כשנכנסנו למכונית
"הוא עשה תאונה,הוא בבית חולים, הוא בין חיים למוות" אמרה במהירות
ונסעה לכיוון בית חולים.
"איפה נמצא ניב אמסלם?" שאלה אמא במהירות את המזכירה שהיתה במקום. ישר כשהגענו לביה"ח
"חדר 246" כשאמא שמעה את זה היא ישר רצה למעלה בלי להגיד תודה
"תודה" אמרתי במקום אמא ורצתי אחריה.
ראיתי את אמא מדברת עם הרופא ופתאום פורצת בבכי תמרורים.
"אמא!" רצתי לעברה "מה קרה??"
"הם לא נו..תנים לו ס..יכוי לחי..ות" אמרה אמא ובקושי הצליחה לדבר
זה לא הגיוני!!!!!!!
"מז"א אתם לא נותנים לא סיכוי לחיות?" רצתי לרופא ושאלתי אותו שנית
"אין לו יותר מ-72 שעות" אמר. וראיתי בעיניו שקשה לו..
"זה לא הגיוני!! הוא חזק-אני אומרת לך הוא יחזיק מעמד"
"אני מקווה,אבל תביני,זה חסר סיכוי. זה הייתה תאונה קטלנית מאוד!
הוא התנגש במשאית.
הם הנתגשו-המשאית נסעה במהירות מופרזת של 120 קמ"ש והוא נסע במהירות של 90 קמ"ש.
זו תאונה קטלנית ביותר"
"מה קרה לנהג המשאית?"
"הוא מת" אמר הרופא
אחרי שדיברתי עם הרופא התקדמתי לעבר ההורים שלי,ראיתי שיש מסביבם הרבה חברים ומשפחה
"אל תדאגי יהיה טוב מיריתוש" אמרו לי כמה דודים. ואני?רק חייכתי.
ישבתי איתם ביחד וכולם בהו בתקרה.מפחדים לדבר.
החלטתי לעשות משהו מועיל יותר ולקרוא תהילים. תמיד יש לי תהילים בתיק
אז הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא:
"שיר המעלות אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ........"ופרצתי בבכי,פעם ראשונה שאני באמת מבינה את משמעותם של המילים בתהילים. המשכתי לקרוא מתפללת שיקרה משהו טוב, שמישהו יצא ויגיד שהכל בסדר ושהוא יצא מיזה אבל לא-כלום לא קרה!
אבל לא התיאשתי המשכתי לקרוא.
אני קוראת ובוכה.בוכה וקוראת.
אחרים שראו שאני קוראת תהילים חלק הצטרפו אלי והתחילו לקרוא גם.
קראתי פרק אחרי פרק. עד שלאט לאט שמתי לב שאני עומדת לגמור את כל התהילים. ישבתי וקראתי שם כמה שעות טובות.
כשהרמתי את עיני מבעד לסידור ראיתי שכמעט כולם כבר הלכו לבתיהם ונשארו רק חברים מעטים ,סבא סבתא והורי.
ישבתי שם קצת בלי לעשות כלום.מסתכלת לשמים ומתפללת שיהיה טוב.
שלפתע היה לי צלצול טלפון "מיריתוש מה קרה מאמי? למה בכית? למה יצאת ככה פתאום מהכיתה?" הציפה אותי עדן בשאלות
"עדן מאמי,אני בבית חולים,לניב קרתה תאונה......" ועד לא המשכתי את המשפט היא כבר אמרה "מזההההההההה???? אני בדרך אליך ביי" וניתקה.
ובאמת לא עבר 15 דקות וראיתי את עדן איתן דניאל וגיל.
"מאמי, למה לא אמרת שום דבר??" שאל אותי דניאל
" כי זה היה ממש במהירות לא הספקתי לעשות שום דבר" אמרתי לו בחזרה.ובכיתי
והוא? פשוט בא וחיבק אותי. החיבוק ש-כ"כ הייתי צריככה באותו רגע
"איך זה קרה??" שאלה גיל
"הבנתי הוא התנגש במשאית ושניהם נסעו ממש מהר והם התנגשו"
"ואאאאייי....ומה איתו??" שאל איתן
"הם לא נו..תנים לו סיכו..י לחיות" אמרתי ושוב פרצתי בבכי
דניאל חיבק אותי אל חזהו חזק יותר וניסה להרגיע אותי אבל פשוט לא הצלחתי.לא תיארתי לעצמי את החיים שלי בלעדי ניב.
"אני אומרת לכם אני אמות אם יקרה לו משו" אמרתי
"ששש...מאמי..די!!אל תדברי שטויות.תהיי חזקה-לא יקרה לו שום דבר,את תראי שהכל יהיה טוב מחר"
"אל תדאגי נשמה,תהיי חזקה אנחנו איתך" הוסיפה עדן
'מה הייתי עושה בלעדיהם' חשבתי לעצמי. ועוד רק לחשוב שלפני שבועים בכלל לא הכרתי אותם..
"אני רוצה להיכנס אליו" אמרתי להם פתאום והתנתקתי מחיבוקו של דניאל
"טוב מאמי,אבל אם תצטרכי משהו תקראי לי טוב?"
"בסדר" עניתי
הודעתי להורים שלי שאני נכנסת אליו והם הסכימו לי.
פתחתי את הדלת בשקט.לאט.בזהירות וראיתי אותו שוכב עם מלא מכשירים שמחוברים לו לכל הגוף.
לורידים שביד מתחת לאף, בפה.פשוט בכל מקום אפשרי.
"ני....ב?" קראתי. מצפה שיענה לי
התישבתי לידו בכיסא שהיה שם
"ני..ב תענה לי בב...קשה" התחננתי שוב.ופרצתי בבכי. לא הייתי מסוגלת לראות אותו כך.
האח היחיד שהיה לי הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם והכי תופסת ממנו יותר מכולם-שוכב פה עם אפיסת כוחות ולא זז.
"ניב בבקשה אל ת..עזו.ב אותי!! אתה חייב להחזי..ק מע..מד!!!!!" אמרתי לו בתקווה שהוא שומע
"ניב,איך זה קרה? למה עשית את לי את זה? להורים? ליעל? ל ע צ מ ך ?
אל תלך ניב, אני זקוקה לך-כולנו כאן זקוקים לך.
וחוצמיזה הבטחתי לך שאני אדבר איתך היום כשנחזור מבית ספר זוכר?" ועלה על פני חיוך קטנטן
הנחתי את ראשי על מיטתו הקרה ובכיתי.בכיתי כל עוד יכולתי כ"כ רציתי שיקרה משהו.
ראיתי את התיק שלו ליד מיטתו. התרוממתי והתקדמתי לעבר התיק. חיטטתי בו ומצאתי את האמפי שלו.
האמפי שהוא כ"כ אוהב. לחצתי על PIAY והתחלתי לשמוע שירים
השיר שהתנגן עכשיו היה:
רק רציתי להגיד לך ילדה שלי
אני רואה את דמעותייך
את ליבך המבקש לא על עצמך
על אחייך שסובלים עדיין
פזמון:
לא אל תדאגי ילדה
הכל יהיה בסדר
תפלותייך מתקבלות שם במרומים
אלוקים לא משיב ריקם דמעותייה של בת מלך
שבוקעות את כל הרקיעים
תפילתך ילדה שלי אל תעצרי
שומעים אותך עד לשמיים
כל השערים כולם גם הנעולים
נפתחים עכשיו עד לשמיים
פזמון:
לא אל תדאגי ילדה
הכל יהיה בסדר
תפלותייך מתקבלות שם במרומים
אלוקים לא משיב ריקם דמעותייה של בת מלך
שבוקעות את כל הרקיעים.
לילה טוב לכולםםםם😊
ואיי איזה פפפרקקק
אניייי עם דממעותתת :-[
תתמישייייכיי
QUOTE (לוליקו2 @ 31/01/2008) ואיי איזה פפפרקקק
אניייי עם דממעותתת :-[
תתמישייייכיי
...
QUOTE (לוליקו2 @ 30/01/2008) ואיי איזה פפפרקקק
אניייי עם דממעותתת :-[
תתמישייייכיי
מילה במילה :[
תודה רבה לכולןן...😊
בעז"ה אני אמשיך מחר..
בעיקרון יש לי כבר פרק אבל אני רוצה להאריך אותו וגם לא הצלחתי לעשות מתח..
אז אני אמשיך מחר..אשתדל..
אבל אם לא מחר בכל מקרה אני מבטיחה שזה יהיה השבוע!!!
אין מצב שלא..(:
לילה טוב...(למי שקוראת את ההודעה בלילה)
ובוקר טוב ויומטטוב ונפלא(למי שקוראת אותו ביום..)
חחח...
ועוד קצת תגובותתת..
מותר..אני מסכימה 😊
33>
מטורפת עלייך אחות'שלי 33>
תתממששיייככייי [ :
QUOTE מטורפת עלייך אחות'שלי 33>
תתממששיייככייי [ :
גם אני נשמה שלי33>
אני ממש מקווה להמשיך היום..
בעיקרון הפרק מוכן...
פשוט אין לי זמן לכתוב אותו!!!!!!!
אני ממש מקווה להספיק לרשום אותו היום..
ואם לא היום אז בעז"ה מחר-ב ט ו ח !
חולה עליך נשמה!!!! 😊
מדהים יפ'שלי [ :
אהבתי את הפרק, מתי את ממשיכה?
אוהההבת 3 >
פזמון:
לא אל תדאגי ילדה
הכל יהיה בסדר
תפלותייך מתקבלות שם במרומים
אלוקים לא משיב ריקם דמעותייה של בת מלך
שבוקעות את כל הרקיעים.----------------
פרק 10
"מאמי" נכנס דניאל בעדינות
"כן" עניתי ומחיתי את דמעותיי
"בואי מאמי, אני אקפיץ אותך הביתה ותקומי מחר רעננה ותוכלי לחזור לפה ולעזור להורים שלך"
"טוב אני עוד כמה דקות יוצאת" השבתי
"סבבה, אני מחכה לך בחוץ" אמר ויצא מהחדר
נשארתי שוב בחדר לבד, בוהה בניב-ולא מאמינה שזו המציאות
לא מאמינה שהאדם ששוכב שם זה ניב-הבנאדם הכי חזק שאני מכירה עכשיו עוטפים אותו כ"כ הרבה מכשירים.
הבנאדם שעד לפני כמה שעות טובות אמר לי "יומטוב" ונתן לי נשיקה עם חיוך שלא מפסיק להיות מרוח לו על הפרצוף
קמתי מהכיסא,כיביתי את האמפי והנחתי אותו על השידה, נתתי לניב נשיקה ויצאתי מהחדר.
"יאללה בוא" אמרתי לדניאל אחרי שהודעתי להורי
"בואי מאמי" אמר ונתן לי יד
אני ודניאל נכנסנו למכונית.הייתה לנו בערך חצי שעה נסיעה,הורדתי את המושב כלפי מטה ושכבתי במושב. והדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת לי על לחיי'.
"די מאמי שלי, יהיה טוב" אמר לי דניאל שבדיוק עצמתי את עיני
"אני לא מסוגלת, אני פשוט לא מאמינה שזה ניב..הוא האח היחיד שלי" אמרתי לו
"אבל יהיה טוב, אני מרגיש את זה,אני יודע-הוא יצא מיזה" עודד אותי
כמה שדניאל ניסה הוא פשוט לא הצליח ואני עדיין בוכה.
"מאמי...!!!בואי,בואי אלי" אמר, ופרש את ידיו לחבק אותי
חיבקתי אותו כ"כ חזק, כ"כ הייתי צריכה אותו לידי!!
אך למרות הכל עדיין בכיתי. בכיתי ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיים!! הרגשתי פשוט חלשה!
דניאל המשיך לחבק אותי,להרגיע! עד שלאט לאט הרגשתי את עיני נעצמות ופשוט נרדמתי בין זרועותיו.
קמתי כעבור כמה זמן והסתכלתי בשעון 3:00 ואני עדיין בזרועותיו של דניאל. נבהלתי לרגע..
והוא? מחייך
"יוווווווו..למה לא הערת אותי??" שאלתי בחוסר נעימות
"נהנה להסתכל עליך" חייך
"איפה אנחנו?" שאלתי
"בדיוק באותו מקום" אמר והחיוך לא ירד
"ואאייי..לא נעים" אמרתי "בוא בוא ניסע"
"יאללה" אמר ושוב? חייך
"מה אתה מחייך??" צחקתי
"סתםם, מאושר שיש לי אותך.." הייתי כ"כ שמחה ששמעתי את זה אבל לא היה לי כח להתעסק בזה...
נסענו לביתי וכל הדרך השתדלתי לא לישון..ממש החזקתי את עצמי
"מאמי אתה לא נוסע עכשיו הביתה-כנס" אמרתי לו כשהגענו לביתי
"מה פתאום! לא נעים לי..וחוצמיזה לא אמרתי לאמא שלי היא תדאג משהו פחד" אמר
"ממי לא נעים?? מהרוח,האוויר-אין אפחד בבית זה לא תירוץ
ואמא? תתקשר עכשיו וחוצמיזה היא תבין...אז גם זה לא תירוץ" אמרתי
"טוב...תודה.."
"שום תודה!!!! שלא תעיז להגיד לי תודה אני זאת צריכה להודות לך"
"חח..טוב סליחה שדיברתי"
"שום סליחה אני זו...."
"טוב טוב..ששששש.....השעה 3 וחצי בלילה כמה את מדברת בשעה כזאת" צחק ונכנסנו פנימה
היה כ"כ שומם ושקט. נכנסנו למטבח שתינו וישר הלכנו לחדר שלי והתארגנו לשינה
נתתי לו בגדים של ניב והלכנו לישוןןןן!!!!!
בקושי הצלחתי להירדם, כל הזמן חשבתי על ההורים שלי-מה הם עושים עכשיו?! וניב-האם הוא יתעורר?! וכמה זמן עוד הרופא נותן לו לחיות?! פשוט על הכלללל
בבוקר התעוררתי וראיתי שדניאל ישן,מסכן לא רציתי להעיר אותו...אז נתתי לו להמשיך לישון ואני קמתי להתארגן
צחצחתי שינים,שטפתי פנים הלבשתי וירדתי למטה להכין ארוחת בוקר..
הכנתי לנו חביתה,סלטים, שמתי על השולחן כל מיני גבינות,מעדן לכל אחד..
וחיכיתי שהוא יתעורר כדי להכין את הנס כדי שהוא יהיה חם..
עליתי בחזרה לחדר וראיתי שהוא עדיין ישן.אז ישבתי לי קצת במחשב-נכנסתי לאיסיקיו, לא היה אף אחד מעניין כי כולם בביצפר.
לא ידעתי מה לעשות והסתובבתי בבית חסרת מעש לחלוטין.
פתאום הרגשתי רצון כ"כ חזק ללכת לחדר של ניב..וזה בדיוק מה שעשיתי..הגעתי לפתח חדרו ונשארתי לעמוד שם, רגלי רועדות...עד שלבסוף-פתחתי את חדרו באיטיות.
הסתכלתי על החדר-הוא היה מבולגאן כמו תמיד!! ובדיוק איך שהוא השאיר אותו כשהוא יצא מהבית כדי ללכת לביצפר.
התיישבתי על המיטה,בוהה-לא,לא בכיתי!
החלטתי להפסיק לבכות.ניב לא היה רוצה לראות אותי עצובה. וחוצמיזה הוא חי הוא קיים,הוא נושם..
אז הוא יבריא..אין לי מה להיות עצובה...
פתחתי את מגירת התמונות שלו ולקחתי אלבום עבה וגדול והתחלתי להסתכל בתמונות..
'כמה שהוא יפה' חשבתי לעצמי...
'כמה שהם חמודים' חשבתי לעצמי כשראיתי תמונה שלא ושל יעל.
יעל?! ואז נזכרתי, לא הודעתי ליעל על התאונה...
יצאתי מחדרו במהירות וחייגתי את המספר
"הלו" ענתה בקול מוזר
"יעל..מה נשמע? זאת מירית"
"אה..היי מירית" אמרה,ונשמע ביאוס בקולה "מה נשמע?"
"בסדר" השבתי "תקשיבי,יעל,יש לי משהו להגיד לך" אמרתי בעיניניות
"מה קרה?"
"ניב..הוא...עבר תאונה" אמרתי בקושי רב..
"ניב מה????" אמרה כנראה עדין לא עיקלה
"כן" עניתי, זו המילה היחידה שהצלחתי להוציא מהפה
"יוווווווווו,אמרה והתחילה לבכות "אני ידעתי שיקרה משהו" אמרה,ולא הבנתי מה ההיא רוצה "אני אמרתי לו שלא ייסע והוא לא הקשיב הוא פשוט כעס-ידעתי" אמרה שנית,ושוב לא הבנתי מה היא רצה
"מה?" שאלתי לבסוף
"עזבי, אני יסביר לך אח"כ פנים מול פנים, מאמי אני אגיע בערך ב-12 טוב?"
"בסדר" השבתי
"ביי" אמרה וניתקה בלי שהספקתי להגיד מילה
בינתיים ראיתי את דניאל יורד למטה
"מאמי? מה קורה? ישנת טוב?" שאלתי
"חח..בוקר טוב גם לך...כן ישנתי מעולה! כמו תינוק!! "חייך
"יופי אני שמחה! בוא,הכנתי לנו לאכול" וקמתי להרתיח מים לנס
"ואאוווייי..נשמה שלי!!!!!!! איך ידעת שאני גווע???"
"בנים" וצחקנו יחד
הכנו את הנס והתיישבנו לאכול
היה פשוט טעים!!!J
אחרי שגמרנו לאכול דניאל התארגן והלכנו לביה"ח
"מאמי..אתה עייף??" שאלתי אותו תוך כדי נסיעה כשראיתי אותו מפהק כמה וכמה פעמים
"טיפה,אבל בקטנה"
"תקשיב, תיקח אותי עכשיו לביה"ח..ותחזור הביתה לישון"
"מה פתאום!!!אני לא עוזב אותך" השיב
"אני לא עושה שם משהו מיוחד..תודה רבה..באמת!!!" התעקשתי
"לא לא לא לא לא לא לא לא. ושוב פעם לא!!!" התעקש גם הוא "אני נשאר איתך וזהו!"
"חחח..חבל! אבל איך שבא לך" השתכנעתי לבסוף..
והוא חייך חיוך מנצח
הגענו לביה"ח וראיתי את אמא בוכה ואבא מנסה להרגיע אותה רצתי אליה ושאלתי אותה
"אמאאאאאאאאאאאא!!!! מה קרה???" שאלתי בבהלה
"הואאאאאאא ......"
אני כלכך מצטערת על העיכוב...
יש לי מחר מבחן פשוט ע נ ק !
ממש השתדלתי לשים..
מקווה שתאהבו.....! 🙄
חולה עליכן נשמות שלייי!!!! 😊
3>
עצווב :[
פרקים מדהימים 😊
תמשיכי
