החיים שלנו כלכך שונים.
ואני ? לא רואה אותך הרבה.
למרות הכל , עדיין יש בי תקווה
אולי יבוא יום ואלך לצידך ?
אם רק הייתי מסוגלת לשנות, לעשות הכל יותר קל , פשוט.
גל של זכרון תמים ומושלם השארת אחרייך
מבפנים תחושה של כאב , החמצה..
איך לא הייתי בטוחה ? איך לא האמנתי בך ..
הזמן עובר... דקה , שעה , יום , שבוע.. וכלום לא משתנה.
אני נישארת במקום- המקום של הלבד , בלעדייך ,
בלי המגע , הריח , המבט , המילים והתחושה שרק איתך ידעתי להרגיש.
כבר כלום לא נוגע , כלום כבר לא פוגע ...
והתקווה ? עוד לא נעלמה לי.. היא שמורה בפינה קטנה ,
פינה קסומה וטהורה , פינה מוצפת אהבה תמימה
פינה ששמרתי אותה במיוחד בשבילך.
אולי תחזור , תלטף , תנשק , אולי תאהב בחזרה ?...
החיים שלנו כלכך שונים.
ואני , לא רואה אותך הרבה- לא רואה אותך בכלל..
אז אם מתקרבים לסוף.. אני עוצרת הכל ,
בפינה הקטנה עדיין תישאר אותה תקווה-
אבל אם אצטרך אפנה עוד פינה קטנה.. לאהבה חדשה.
ולך תדע.. אולי גם היא , כמו שלך , תהיה פינה קסומה וטהורה.




