איש אחד עבד בחברה גדולה. בתפקיד חשוב ואחראי. שנים רבות עבד שם ללא לאות, במסירות ונאמנות ולא יצא אפילו לא לחופשה אחת.
'אנא' היתה אשתו מתחננת 'מאז שהתחתנו לא יצאנו לחופשה בוא ונצא, נשתחרר'..
היה בעלה ניגש ומבקש חופשה בקשתו היתה מתקבלת אך ברגע האחרון היה מישהו בא וצועק שמשהו ממש לא בסדר ושרק האדם הזה יכול לפתור את הבעיה.
'הרי הבטחת' טענה אשתו בצער 'וכבר קבענו ותכננו כל כך הרבה כיף והזמנו חדר במלון..'
אך בעלה היה אומר 'אין מי שיחליף אותי וכשצריך אותך אתה חייב ללכת'
'אבל מה עם החופשה?' שאלה אשתו בדמעות 'מאז שהתחתנו לא יצאנו עדיין'
'אני יודע' אמר בעלה בעייפות 'אל תדאגי אולי בחופשת החנוכה נצא ,אז אין הרבה לחץ ובודאי אוכל להתפנות...'
אבל חנוכה ופסח, וקיץ ושוב חנוכה, וכל פעם ברגע האחרון נקרא בבהילות להציל את המצב וכל פעם ביטל הכל ורץ לחברה. באומרו שאין לו מחליף ושהוא היחיד שיציל את
המצב. לבסוף, אחרי שנים רבות של עבודה בחברה וכשאשתו היתה על סף יאוש החליט שהוא יוצא עם אשתו לחופשה הפעם, גם אם יעלה בניין החברה באש, הוא הודיע
לבוסים ולחברים ולשתופים ותכנן עם אשתו חופשה חלומית ונפלאה.
יומיים לפני החופשה מת מדום לב. והו רק בן 52 שנה.
כולם נכנסו לאבל וביכו אותו כנהוג. והצטערו עליו, ועוד לפני שתם חודש למות נמצא מחליף ראוי.
כמה רצה האדם הזה לצאת לחופשה סוף סוף עם אשתו וכל הפעמים שרצה לצאת עצרו אותו ואמרו לו'צריך אותך! אי אפשר בלעדיך! אתה היחיד בוא , בטל את החופשה!'
וכאשר מת מצאו לו מחליף במהירות הבזק.
לכו עשומה שרציתם מה שחלמתם אל תדחו בתרוצים ואילוצים אל תאמרו'מחר' ו-'בפעם הבאה' כי מי יודע מה יקרה מחר ואם תהיה הפעם הבאה?




