במזל סרטן
אני מביט בעייניה .קריסטל יקר ערך בוהק אלי מבעד לזכוכית של מוכר התכשיטים, וחיוכה שובר כל ערך של מודעות של הדבר הקודם שהרגשתי.
אני חושב שזה הרגע, זה הזמן לספר לה מאחורי שולחן ערוך.
אני מרגיש מוגן. אני יודע שהיא תשנא אותי אחרי זה, אבל אין ברירה- אומרים "האמת תשחרר אותך" אבל אצלי זה רק כולא אותי יותר ויותר.
אני יודע שברגע שאני אספר לה אני פשוט ארוץ לקבר שכבר מחכה לי, פתוח שומם וקר.
זה אבסורד כי אלו רק מילים, אבל את המילים האלו לוציפר בכבודו ובעצמו היה חושש לומר: "אהובתי אני לעולם שלך, אבל המחלה היא הרגע הזה שלי"
זהו זה, את הנאמר אין להשיב.
כוס של יין אדום שבורה על הרצפה והמבט המבולבל שלה גורם לי להטיל ספק בה ובאהבה שלה כלפי. נדמה לי שכל מה שהיא רוצה לעשות זה לברוח,לברוח למקום אחר, כל מקום והעיקר שאני לא נמצא בו.
לפתע הצליחה לומר כמה מילים נבובות ריקות מתוכן.
"אני מבינה איך אתה מרגיש",
"איך אני מרגיש??" צעקתי וקמתי מהשולחן, "זה מה שיש לך להגיד??"
למרות שבתוך תוכי לא ידעתי בעצמי איך להגיב, פשוט היה לי צורך ליצור סוג של דרמה כדי לשכוח את הכאב.
לאחר השחרור המאולץ, יצאתי בסערה מהמסעדה מבלי להביט אחורה, היא יצאה בריצה אחרי ונדמה היה לי שהרוח נשבה בצורה שונה ומוזרה. השקט ששרר נמשך לשניות ארוכות,
ונשבר רק על ידי קול צפצפה וצרחה של אישה חסרת אונים.
רצתי בחזרה רק בשביל להיווכח שאהבתי מתה מוות טיפשי והכל בגללי, הפחדנות שלי גברה עליי וברחתי כל עוד נפשי בי בכדי לא להתמודד עם העובדה שאני חולה והיא מתה.
אני מרגיש כמו איוב, שאלוהים מנסה להטיל עליי מבחנים אבל אני, האמונה שלי מתה כשאהבתי נמוגה ונעלמה מהעולם.
ושוב השחר מפציע וזה אומר שעוד יום עבר אבל תחושת הריקנות נשארה בתוכי.
שכבתי באמבטיה, סדין של דם עוטף אותי ותער שבור מוטל לצד הכיור.
"זהו, לא עוד הרבה, עוד מעט נשוב להיות יחד" מלמלתי לעצמי,
הכל השחיר ולרגע נדמה לי שמלאך אוחז בידי. ליבי נכנע סוף סוף, ונדם.
אור לבן, אנשים עם מסכות, מה קורה פה?
אני עוצם שוב את עיניי ולאחר זמן שנראה כמו דקות אבל כנראה היה מספר שעות עומד רופא ומספר לי "שאני הולך לחיות".
אני מסתכל עליו בתדהמה "אבל איך?" שאלתי, הוא ענה לי שהם קיבלו טלפון אנונימי על מקום מגוריי ומצבי וכשהגעתי נאמר שנמצא תורם ללב החולה שלי, ושההשתלה בוצעה בהצלחה.
אבל מי? שאלתי בתמימות, לא מצפה לשמוע את שמה.
לא האמנתי,נפלתי מתדהמה, המוות שלה נתן לי חיים!
אני אוהב אותך לחשתי לעצמי,
ויכולתי לשמוע את הלב שלי, הלב שלה, עונה:
"אני לעולם שלך והמחלה כבר לא איתך...."
QUOTE (סוופרמאמי @ 20/12/2007) סיפור יפה מרגש :]
תודה מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
וואאי... מרגש בטירוף.
מדהים!
QUOTE (--בובית--10 @ 21/12/2007) הסוף עשה לי ממש צמרמורת!
....
תודה מאמי.
