פרידה

פרידה כואבת

אני ובן זוגי הכרנו לפני כשנה וחצי, כ- 4 חודשים היינו ידידים שגרים יחד, ולאחר מכן הפכנו להיות בני זוג וגרנו יחד במשך שנה וחצי. פתאום, לפני כחודש הוא ביקש לדבר איתי ואמר לי שאינו אוהב אותי יותר, דבר אשר לא הרגשתי ביחסו אלי, אפילו לא בשעה האחרונה.
כל הזמן חיבק, כל הזמן נישק, החזיק לי ידיים ברחוב, החזיק אצבעות. חיבק חיבוקים של "אני אוהב אותך", עטף אותי בחיבוקים ואני קצת לא רזה. אני קיבלתי את הלם חיי, והלכתי. לאחר שחברים דיברו איתו, הבין כי הוא רוצה פסק זמן לבדו, לקחנו פסק זמן ולאחר 3 ימים חזרנו באהבה גדולה. לאחר כשבועיים שוב רצה לדבר ואמר ששוב, שהפעם הוא רוצה להיפרד והוא נעול על כך, ואינו אוהב אותי יותר, שאינו רואה אותי יותר כבן זוגו. שוב הייתי בהלם, כיוון שלא שידר כבן זוג שלא אוהב וסיכמנו כי אהיה איתו עד יום ראשון ואלך. במשך השבת הזו, טיילנו ונהנינו, ואז דיברתי איתו, שאלתי אותו מה ז"א שאתה לא אוהב אותי יותר? אמר "אני לא מאוהב בך יותר, אין לי יותר פרפרים בבטן". אני התחלתי לצחוק וכך גם החברים שלנו. איזה פרפרים והתאהבות אתה רוצה אחרי שנה וחצי של זוגיות? יש לציין כי במשך כל הזמן הזה, עד יום א, הוא בכה מדי פעם, כל הזמן חיבק, עשינו סקס בתשוקה, אהב אותי, חיבק אותי, נישק אותי בחושניות ונשיקות ארוכות לא הפריעו לו (מה שלא אופייני למישהו שלא אוהב) וכך גם הסובבים אותנו חשו. עזבתי ביום ראשון בבוקר לעבודה, ונפרדנו, שנינו בכינו והיה קשה. בדרך התווכחתי איתו, שאלתי אותו למה הוא עושה את זה לשנינו? שהוא כן אוהב ורואים את זה, והוא אמר שלא, שהוא גם רוצה להיות עם עצמו לבד, שלא רוצה זוגיות יותר בחיים.

אתמול נפגשנו שוב, נשברתי וביקשתי שנבלה יחד ערב אחרון, מכיוון שרבנו לפני שנפרדנו. הוא ביקש שלא, כי יהיה קשה לשנינו, אבל ביקשתי שוב והוא הסכים. ישנתי אצלו, עשינו סקס והוא התאפק לא לבכות, ואני רואה בפרצוף שלו שהוא כל הזמן בהרהורים וכמעט בוכה. אגב, הוא נמשך אלי בטירוף מבחינה מינית. סיפר לי שהוא מסתכל על התמונות שלי ושלו במחשב כשהוא לבד ובוכה (כך הוא מספר).

היתה לנו תקופה יפה, לא רבנו כמעט במהלך הקשר שלנו. הוא בן 25 ואני בן 29, אני הוא הקשר הרציני הראשון שלו והוא אוהב אותי ברמות מטורפות, כך לפחות הראה לכולם ולי, אפילו היה מקדיש לי שירי אהבה בכל יום שני בקריוקי באוויטה. הוא מנסה "לעבוד" על עצמו שהוא לא אוהב, כך זה נראה.

הוא היה בקשר טוב עם בת דודתי ואוהב אותה מאוד. היא היתה מספרת לי מה הוא אומר עלי ומה אני אומר עליו, והציעה לי שאם אני רוצה, היא יכולה לנתק איתו. באתי אליה ביום שישי, כ- 5 ימים לאחר שלא נפגשתי עם האקס, והחלטתי שהקשר איתה פוגע בי וביקשתי שתנתק איתו, היא התקשרה אליו והוא קיבל את זה קשה.

לאחר מכן, ביום ראשון בבוקר, לאחר לילה גשום עם ברקים ורעמים, הוא שלח לי הודעה לפלאפון בזו הלשון- "איך אתה מרגיש נשמה? מה שלומך?", כתבתי לו שאני מתגעגע מאוד מאוד ושהוא חסר לי. הוא לא הגיב להודעה ולאחר כשעתיים שלחתי לו שוב הודעה בזו הלשון- "אני מבין שהבנת שעשית טעות כששלחת את ההודעה, אל תעשה לי את זה שוב".

הוא מסביר את הבכי שלו כאילו שהוא מרחם עלי, בגלל שקשה לי יותר והוא יודע שקשה לי יותר.

כשבת דודתי היתה מתקשרת אליו, הוא שידר "עסקים כרגיל", אפילו הלך לאוויטה לאחר כמה ימים שנפרדנו, לאחר שחבר הזמין כמה חברים ליום הולדת.
אני יודע שגם לו קשה, אבל אולי לא באותה רמה, או שהוא לא מראה את זה. (הוא כזה).

עשיתי למחרת סקס עם האקס הקודם, והפסקתי באמצע כי לא יכולתי, נגעלתי ודמיינתי את האקס הנוכחי. התקשרתי לאקס הנוכחי בבכי, שאני לא יכול בלעדיו ולמה הוא עושה את זה? הוא אמר שהוא מיצה מבחינתו את הקשר איתי ושאחשוב שהוא מת, אמר לי את זה בבכי. אולי לא קשה לו כמוני, אבל גם קשה לו ואני יודע שהוא אוהב אותי. הוא אומר שהוא לא רואה אותי כבן הזוג שלו יותר, שהוא לא אוהב אותי באותן עוצמות כמו שאני, כמו שאמר לי בפסק זמן הראשון שאחרי שנה וחצי אין לו פרפרים בבטן והוא לא אוהב אותי, הוא מבולבל. ולי קשה, כל יום שעובר קשה לי יותר, אני מתגעגע, חושב איך ישכב עם אחרים על המיטה שהיתה שלנו וכל דבר מכאיב, והטיולים שהיינו עושים בימי שישי, זה מעלה בי המון געגועים, והייתי הכי בסדר בקשר הזה, שטפתי, כיבסתי, ניקיתי, עשיתי כמעט את כל עבודות הבית, והוא כמעט כלום לא עשה, הייתי מסדר את הבגדים כשהיה זורק כשחוזר מהעבודה.

מה שמדאיג אותי זו ההחלטה שהוא דבק בה, לא מפריע לו ששכבתי, (או לפחות מבחוץ כך נראה) הוא מאחל לי שאמצא אהבה חדשה וכד'.

לא יודע אם זה חשוב, אבל הוא ילד בהתנהגות, אפילו שם אצבע בפה. הוא מתנהג כמו ילד, וגם בזוגיות היה אוהב שאני רודף אחריו ברחוב ומשחק איתו תופסת, היה אוהב לדבר שטויות.

יומיים לאחר ששוב נפרדנו נשברתי והתקשרתי אליו, אמרתי לו שאני רוצה להיפגש איתו. הוא אמר שוב, שזה לא טוב לשנינו ועדיף שלא, שמעתי בקולו שקשה לו. בסוף שכנעתי אותו, אבל אמר "בתנאי שלא תבוא אלי". אמרתי אין בעיה. נפגשנו, הסתובבנו חצי שעה, הלכנו לאכול בחומוסיה שלנו בירמיהו ואמרתי לו שמה דעתו שאבוא אליו? הוא לא הסכים, לאחר כמה מילים של שכנוע הוא הסכים, אבל בתנאי שלא אשן איתו, כי בבוקר יהיה לו קשה. הלכתי אליו, היה סקס, חיבק, נישק, הרהר, וגם הצלחתי לשכנע אותו לישון.

אני עדיין מצפה איכשהו שאולי הוא יבין מה הוא מרגיש אלי ושאני הכי טוב לו ופתאום אקבל טלפון.
מאוד קשה לי, מאוד מאוד מאוד מאוד, אני לא מתפקד בעבודה, כל הזמן הראש חושב, הלב כואב שאין לי מי לחבק ואין לי למי לחכות אחרי העבודה, שאין יותר אלון, קשה, קשה לי, אני בדכאון.

היה עוד קטע שהחלטנו לחזור והוא חזר בו... נסעתי להקלדה ברמלה וירד גשם באותו יום, אמרו שבערב יתחזקו הגשמים, אז כשדיברנו בטלפון אמרתי שאבוא אליו לעבודה בלוד, ואביא לו את המטריה שלי, כי כשהוא מסיים לעבוד בערב, יהיה גשום יותר. באתי אליו לעבודה, הבאתי לו את המטריה, עלינו לגג לעשן סיגריה ואמרתי לו שיש לי היום דייט (כמובן שלא היה שום דייט), הוא התחיל לבכות ואמר שהוא לא רגיל שאני יוצא לדייטים. גם לי זלגו דמעות והתחבקנו, אמרתי לו בוא נדבר על מה מפריע ונשפר.

הוא הסכים והיה מאושר, אמר בהתלהבות "חזרנו?" אמרתי לו שכן, ושנינו היינו מאושרים. לאחר מכן חזרתי הביתה ושלחתי לכל חבריי ולבת דודתי הודעות SMS שחזרנו בגדול ואנחנו מאושרים. הוא דיבר לאחר כרבע שעה עם בת דודתי במסנג'ר ואמר לה "את לא יודעת כמה אני אוהב את משה, אני לא רואה את עצמי חי בלעדיו", והכל היה שמח ויפה. לאחר כשעה אני מקבל הודעת SMS לפלאפון בזו הלשון- "אני לא יודע אם נחזור, אני לא רוצה לפגוע בך" ושוב נפרדנו. הרגשתי שוב נפילה, ואמרתי לעצמי "די, אין לי כוחות יותר", ונפרדנו. שאלתי אותו למה עשה את זה שוב? אמר שכאב לו, שהבאתי לו את המטריה.

אני היום כבר לא בן אדם מאושר, לא מחייך (לפני כן הייתי בעל חוש הומור למכביר וצוחק הרבה). הוא אמר לי שוב שהוא רוצה בפרידה הזו וטוב לו לבד, ושהוא לא אוהב אותי כמו שאני אוהב אותו והוא לא רואה אותי כבן זוגו. קשה, קשה לשמוע את זה.

היום בבוקר חייגתי אליו ממספר חסוי והוא ענה, לא זיהה את קולי ואמר "אהלן אלי, מה נשמע?" כאילו חשב שאני מישהו שהוא הכיר בצ'אט, ואמר "אתה מתכונן לפגישה היום בערב?" ואני הייתי בשוק. אמרתי לו שזה משה. הוא ניתק. חייגתי שוב ואז פרץ בבכי, למה עשיתי לו את זה ולמה, שכבר עבר שבוע והוא התחיל לחייך סוף סוף. ביקשתי שניפגש היום, לאחר שביקשתי כמה פעמים הוא הסכים וביטל את הדייט וישנתי איתו. אני יודע ומרגיש שהוא אוהב, למרות שהוא אומר שלא.

הוא תמיד התנהג ומתנהג וגם כל הזמן אומר לי "אני הכי טוב מכולם, רמה אחת מעל כולם, זכית בי" וזה גם מרגיז אותי ואני מנסה להסביר לו שהוא לא הכי טוב מכולם, שהוא היה כמו שכל בן זוג אמור להיות. קשה לו לשמוע זאת, הוא אוהב את עצמו יותר מדי. אני החלטתי היום שאני יותר לא הולך לשם, עם כל הגעגוע והרצון לחיבוק או נשיקה, אני אתמודד על זה, עם כל הקושי, ויהיה קושי רב...


אתגעגע ומתגעגע... אוהב המון המון המון, משה...

"כאב לי שלא שמת לב, כאב לי שהפסקת לחייך, כאב לי שאמרת שזה נגמר, אבל הכי הכי כאב לי שלך זה לא כאב", (לפחות לא כמו שלי כואב).


אני עדיין בתוכי לא מוותר עליו, לא משלים עם זה... לא רואה את עצמי בלעדיו.

מצפה שאולי הוא יפקח את עיניו ואקבל הודעה או טלפון...