רוצה לשלוח לחבר ברכה בדואר

אני רוצה לשמח את חבר שלי, אז חיפשתי כמה סיפורים מוסר השכל.

ואני לא יודעת מה הכי יפה לשלוח לו.

אני רוצה לשלוח לו את זה בדואר(:

הראשון:

בקצה העולם חי לו זוג צעיר, יום אחד חזר הבעל מהעבודה בשדה והנה בפתח הבית עומדות שלוש זקנות עייפות ותשושות.

מי אתן, ומה מעשיכן פה? שאל אותם האיש.

ענו לו הזקנות: באנו מרחוק, אנו מאוד תשושות מהדרך וצמאות אנו למים.

מה שמותיכן? שאל אותם האיש. שמי אושר, שמי בריאות ושמי אהבה , ענו לו הזקנות.



הזמין אותם האיש להיכנס לביתו. תודה על ההזמנה האדיבה שלך .

אדוני, אך יש בעיה אחת ענתה לו אחת הזקנות, רק אחת מאיתנו יכולה להיכנס לביתך. ובכן אמר האיש אכנס לביתי ואתייעץ עם אישתי.



נכנס האיש לביתו וסיפר לאשתו על שלוש הזקנות שעומדות בפתח הבית.

אמר הבעל: בואי נזמין את האושר, מה פתאום ענתה האישה נזמין את בריאות והתחילו לריב.



רבו, רבו , רבו, רבו, רבו , רבו , רבו, רבו , רבו . . .



ובסוף הגיעו להחלטה שהם זקוקים לאהבה.

פתח הבעל את דלת הבית , והודיע להן: אנו מזמינים את אהבה להיכנס.

קמה הזקנה ונכנסה לביתם והנה אחריה נכנסות גם אושר ובריאות.



שאל הבעל: רגע, אמרתן שרק אחת יכולה להיכנס. נכון ענו לו הזקנות,

אבל בי שיש בו אהבה יש בו גם בריאות וגם אושר. . .

השני :

מספרים, שפעם אחת, במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות והתכונות
האישיות של בני האדם.
היה להם קצת משעמם ולכן שיגעון הציע: "בוא נשחק מחבואים!".
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה:
"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"
השיגעון הסביר: "אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון ,
אתם תתחבאו וכאשר אגמור לספור , אחפש אתכם".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה , השמחה קפצה כל כך גבוה
שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות.
אך לא כולם הסכימו להשתתף:
האמת העדיפה שלא להסתתר , שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה ,
הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש
(אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה).

אחת... …שתיים... …שלוש...
…החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות -
היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה,
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה,
אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר
כיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו.
"חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות! מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!" וכך הלאה.
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש ,
והאהבה בתוך שיח שושנים.

"...מיליון!" סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.

ראשונה נמצאה העצלנות - רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים…
וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום נשמעה צעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה.
השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל: בכה , התחנן , ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.

ומאז אותו יום - האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה…...



השלישי:

בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי אשר בהתמודדות עם הבעיות בחיים.
הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים.
בסיר הראשון הוא שם גזר
בסיר השני הכניס ביצה
בסיר השלישי שפך גרגירי קפה
לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת,
דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה,
סינן את הקפה ומזג אותו בספל.
הביט בביתו ושאל : "מה את רואה, יקירתי ?"
הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים :
הגזר היה רך ונמעך.
היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה
הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג.
אמר הטבח : "כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה.
המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים:
הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד
וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות.
הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה.
פולי הקפה לעומת זאת, הפכו במים הרותחים למוצר משובח!
לאיזה מהם את דומה, ביתי היקרה ?
כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה ?
כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ ?
כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב ?
שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ?
או אולי את פול קפה, אשר תפקידו בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן?
הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה."
בשביל להיות פול קפה רק צריך לזכור
כי לכל מה שקורה בחיים יש סיבה...
רק נשאר לנו לגלות מה היא וללמוד ממנה.
אין חיסרון שלא ניתן להפוך ליתרון



הרביעי:

לפני שנים רבות, היה אי ובו שכנו כל הרגשות: שמחה, עצבות,
ידע וכל השאר - ביניהם, גם אהבה.

באחד הימים, הודיעו לכל הרגשות, שהאי עומד לשקוע. כל רגשות החלו בהכנות
נמרצות לקראת העזיבה: הם תיקנו סירותיהם, ארזו חפציהם ולאחר שהכל היה מוכן,
הם החלו לנטוש את האי אחד אחרי השני. כולם, מלבד אהבה,
שסירבה לעזוב את האי
והחליטה להישאר עד הרגע האחרון.

כשהאי כמעט שקע, החלה אהבה לקרוא לעזרה.
היא ראתה את עושר, ששט בסביבה על ספינת הפאר המוזהבת שלו,
וקראה לו: "עושר, האם אתה יכול לקחתני עמך?"
"לא, אינני יכול. ספינתי מלאה בזהב, כסף ויהלומים, אין מקום פנוי עבורך", השיב עושר.

אהבה החליטה לבקש עזרה מגאווה, שגם היא שטה לה להנאתה אל מול חופי האי,
בסירה יפהפייה: "גאווה, בבקשה עזרי לי!", התחננה אהבה, אך גאווה השיבה:
"אני לא יכולה לעזור לך. את רטובה כולך, ואת עלולה לגרום נזק לסירתי".

עצבות הייתה אף היא בסביבה ואהבה קראה לה: "עצבות, תני לי לבוא עמך!"
אך עצבות השיבה: "אהבה, אני מצטערת, אך אני כל-כך עצובה ואני רוצה להיות לבדי".

גם שמחה חלפה על פני אהבה, אולם היא הייתה כל-כך מאושרת ושמחה,
שהיא אפילו לא שמה לב לקריאתה הנואשת של אהבה...

לפתע נשמע קול: "בואי אהבה, אני אקח אותך". היה זה מישהו קשיש.
אהבה הרגישה כה מבורכת ונרגשת, שהיא אפילו שכחה לשאול את שמו.
כאשר הם הגיעו לאדמה יבשה, הקשיש פנה לדרכו.
אהבה, שהבינה כמה אהבה שוכנת בקשיש, שאלה את ידע, קשיש אף הוא, מי היה זה שעזר לה.
"היה זה זמן", השיב ידע.
"זמן?" שאלה אהבה.
"אבל מדוע שדווקא זמן יעזור לי?

ידע חייך בתבונה ואמר:
"מכיוון שרק הזמן מסוגל להעריך את גדולתה של האהבה"


אנחנו ביחד שנה וארבע.

ולפי מה שברחתן מה כדאי לכתוב בסיום המכתב שיהיה קשור לברכה. תודה רבה על העזרה שלכן מווואאה