~ הצלקת של חיי - סיפור שני שלי ~
אוקי , אז החלטתי לפתוח עוד סיפור שלי ..
אולי זה לא יישמע לכם אמיתי , אבל אני חושבת שזה הכי אמיתי שיש .
קורים הרבה דברים כאלה במציאות , במיוחד בחודשים האלה .
שאני שמעתי וזה מאוד זעזע אותי אז חשבתי שאולי יהיה מעניין אם אני ארשום על זה סיפור .
מאוד קשה לי לרשום את הסיפור הזה , את הסיטואציות שאני מעבירה |: אבל .. מקווה שאני אצליח
ומקווה שתאהבו (: .
"אבא די , אבא תעזוב אותי בבקשה" אמרתי והוא לא הקשיב , אני שוב צורחת מבכי ..
אבל אף אחד לא שומע .. לא שומע את הכאב שיש לי בלב , הכאב שיושב כבר כ"כ הרבה זמן .
"תסתמי!" אמר והכניס את אצבעותיו מתחת לתחתונים שלי .. נוגע לי באיברים שלי . . באיברים ש ל י .
אי אפשר לתאר מה הרגשתי בכל פעם שהיה עושה את זה .. בחיים לא חשבתי שככה יהיו החיים שלי ,
שאבא שלי יאנוס אותי כל פעם מחדש .
את המילה אבא לא יכולתי להוציא מהפה , המילה היחידה שיכולתי לתאר אותו זה היה
"אנס" .
אין לו רגשות , אין לו לב .
"אני מתחננת.. מתחננת אליך" אמרתי בוכה , מיואשת מהחיים .. בוכה בלי סוף .
כל דמעה שזלגה לה הייתה דמעה של כאב , של הסיוט הכי גדול שלי .
אבא- אני אמרתי לך משהו נכון ?!
תורידי ת'חולצה ! צעק אליי , בזמן שהוא מזיע כי הוא נהנה .
אני- תעזוב אותי! תעזוב אותי , אתה אבא אתה ?! איך אתה יכול לעשות את זה ? איך ?
פחדתי .. לא ידעתי איך הוצאתי את זה מהפה , אולי כי אני לא יכולה יותר ?
אבא- כן אני אבא , אבל יש לי נחצים משלי !!
לא יכולתי יותר לשמוע את הדברים שהוא אמר לי , לא יכולתי להסתכל כבר לאמא בעיניים
מבלי שהיא יודעת דבר על זה .
---
אוקי , אז לפני שאני אמשיך בסיפור אני אספר על הרקע של עצמי על המשפחה ועל החברים .
אני:
אגם רפאלי ,
מראש העין (מי שלא יודע , ליד פ"ת .. איזור המרכז) .
בת 16 עוד חודשיים בערך , כיתה י' .
מרוקאית שלמה ..
צבע עיניים: חום-דבש-ירוק .
צבע שיער: שחור פחם .
אני ? לא שמנה , לא רזה .
1.68 .
אמא שלי ,
מיכל ..
מזכירה במשרד של חברה גדולה .
האמא הכי מדהימה בעולם הזה .. נותנת לי הכל ,
אבל כל יום שעובר אני מחכה ליום שבו אוכל באמת להסתכל לה בעיניים
מבלי לדעת כאב .
" אבא שלי " ,
רן ..
טכנאי מוצרי חשמל .
החברות הכי טובות-
~ עדן רז ,
הכרנו בחטיבה ..
לא שמנה ולא רזה ..
צבע שיער- חום ..
צבע עיניים – חום דבש
יפה ? ככן .
~ שירה שרוני ,
גם אותה הכרתי בחטיבה ,
היא ועדן היו חברות עוד לפני החטיבה .. אך לאט לאט התחברתי לשתיהן
וכיום אנחנו כבר החברות ה-כ-י טובות .
צבע שיער- חום בהיר , לא ארוך אבל חלק מאוד .
צבע עיניים- חום בהיר .
היא ? ר-ז-ה .. כמה שהיא תאכל , לא תשמין !
יפה ? מאוד .
חבר ?
היו לי , ממזמן .
אבל לא יותר מחודש..
כל אחד שהייתי איתו לא באמת אהבתי ממש . .
אבל היום ? על אף אחד אני לא יכולה יותר להסתכל , להיות .. ל א ה ו ב .
מאז שאבא שלי אנס אותי עברו 3 חודשים, אף אחד לא יודע על זה כלום .
אין לי את האומץ לבוא ולספר את זה לחברות הכי טובות שלי , לאמא שלי . .
להתלונן עליו במשטרה.
וגם אם אני יספר , אני יודעת שהתשובות של כולם זה יהיה "איזה מפגרת ,
היא הייתה חייבת לספר את זה על היום הראשון שזה קרה" .
אני יודעת שאני חייבת .. אם לא, זה ימשיך ככה .
אבל לא , אם באמת יחשבו על זה מהצד שלי .. יבינו , יבינו שזה הדבר הכי קשה .
---
"איפה הקונדום ?! כוסעמק!" צעק אבא וחיפש בין המגירות שלו ..
ניסיתי לקום בנתיים , לברוח ..
אבא- בואי הנה ! מפגרת אחת.. ! שכבי על המיטה ותורידי את החולצה !
צעק, נתן לי סטירה .. והמשיך לחפש .
" את קונצרט של חיי , אנגן ואפרוט לך על כל מיתריי "
היה לאבא טלפון , הודתי לה' שזה קרה .
הבנתי שזו הייתה אמא .
"את באה עכשיו הביתה?
טוב..טוב יאללה ביי אשתי" אמר וחיפש את בגדיו ,
הוא התלבש מהר
"תזכרי שאם את מספרת משהו , אני הורג אותך .. מבטיח לך" אמר
וכעבור כמה שניות יצא מהבית .
ישר שהוא הלך נעלתי את הדלת ונכנסתי להתקלח , לשטוף את כל הלכלוך ממני
לשטוף את כל הדמעות שהתערבבו עם המים .
כשיצאתי התלבשתי בפיג'מה .. אבל עדיין הדמעות לא הפסיקו לזלוג .
סידרתי לאמא את כל הבית , קיפלתי לה כביסה , שטפתי כלים ..
כדי שהיא תחזור שלא תתאמץ .
כשסיימתי עליתי לחדר שלי , התחברתי לאייסי ורשמתי אוואי:
===
לא פה..
עדן ושירונט ? אני אוהבת אתכן כ"כ נסיכות שלי #
===
בנתיים שמתי לי שירים ,
חשבתי על כל החיים שלי .. על איך שהם בנויים ,
על כמה שניסיתי שלא יראו עליי כלום , ועד היום באמת הצלחתי ..
ניסיתי בחיוכים המאולצים שלי , שאף אחד לא שם לב לזה .
בדיבור שלי .. בכל דבר אפשרי .
אבל אני הכי מחכה , ליום שבו אוכל לחייך חיוך מכל הלב ,
חיוך מאושר .. לקום מתוך חלום ולדעת שזה היה סיוט ..
לנסות לקחת את האומץ , ולספר את
~ הצלקת של חיי ~ .
= מקווה שטווב בתוור התחללללה [:
אוווווווהבת ! =




