עידוד לבנות הפגועות!

אתמול בלילה נכנסתי לפורום הזה וראיתי כמה תגובות כאן של בנות והתחלתי להגיב, ואז ראיתי שכל התגובות כאן של כולן בפורום נורא דומות אחת לשנייה ושכל אחת עוברת את אותו הדבר כימעט אז החלטתי לפתוח אשכול משלי ולרשום בו את סיפור חיי ושכל אחת תיקרא אותו תבין תתעודד ואולי גם תילמד...

אז ככה כשהייתי בכיתה ח' הכרתי ילד מושלם הוא היה כל כך יפה ומאותו היום שראינו אחד את השנייה ישר יום אחרי זה נהיינו כבר חברים זאת הייתה אהבה ממבט ראשון מבחינה הדדית, האהבה שלנו הייתה כל כך גדולה ויפה וכול הבנות תמיד קינאו בי...אהבתי אותו כמו מטורפת וגם הוא לפחות ככה הוא נתן לי להרגיש... כל יום כשהיינו ביחד הרגשתי כמו נצח וכל פעם שראיתי אותו היו לי פרפרים בבטן הכל ביננו היה כל כך אמיתי וקסום שחשבתי שהאהבה הזאת היא ניצחית...אחרי תקופה ממש ממש קצרה קרה הדבר הכי לא צפוי הוא בגד בי עם חברה שלי...לקח לי כמה ימים לעכל את זה ושעיכלתי את זה נכנסתי למשבר רציני, כל יום הייתי מסתגרת בחדר ובוכה הייתי כל כך מדוכאת וכואבת, הרגשתי אומללה הרגשתי מושפלת הרגשתי כאילו "חרב עליי עולמי" כאילו הלב שלי נשבר לרסיסים, הייתי הילדה הכי עצובה בעולם או לפחות ככה הרגשתי וכולם שמו לב לזה אפילו אמא שלי כבר התחילה לדאוג לי, אבל כולם חשבו שזה יעבור לי אחרי חודש אבל זה לא עבר...העצב הדיכאון והכאב העצום נמשך חצי שנה, זה הגיע למצב אפילו שהידרדרתי בלימודים והתחלתי להסתובב עם בנות נורא רדודות נכון אולי זה נשמע פתטי אבל לקחתי את זה מאוד מאוד קשה...עם המשפחה שלי גם ניתקתי קשר מעט ובעיקר עם חברות מאז המיקרה עברתי חצי שנה מאוד קשה בחצי שנה הזאת אני אפילו לא ניסיתי לשכוח אותו או להכיר מישהו אחר כי הייתי כל כך שקועה רק בו תמיד חשבתי רק עליו עליו עליו על מה הוא עושה ועל מי הוא חושב ועם מי הוא נימצא ופשוט מרוב שהייתי שקועה רק בו נכנסתי עוד יותר לדיכאונות וזה מה ששבר אותי.....לאחר החצי שנה הקשה הזאת החלטתי שאני מתאפסת על עצמי שוכחת אותו ומכירה מישהו אחר ונחשו מה?! נכשלתי... עם כל מי שלא הייתי פשוט לא התאהבתי בו ולא כי לא רציתי כי פשוט הלב שלי עבר מין טרוואמה כזאת שכל כך פחדתי פסיכולוגית להתאהב במישהו כדי לא להיפגע...שנה אחרי המיקרה קיבלתי את זה שבחיים לא אצליח להתאהב ושעל ליבי נחרט שמו ונשארה צלקת שתכאב לנצח, אבל אחרי השנה הקשה הזאת חזרתי לעצמי חזרתי להיות אותה ילדה שמחה וחייכנית וכולם שמו לב לזה ואמרו לי על כך אבל אף אחד לא ידע שעמוק עמוק בתוך ליבי יש לי צלקת ענקתי ושבכל פעם שרק מזכירים את שמו היא כואבת יותר ויותר ושבתוך תוכי הלב חולה...אבל כבר התרגלתי לרעיון שלא יהיה עוד אחד מלבדו...ושלוש שנים בערך אחרי המיקרה הכרתי מלא בנים והתאהבתי הרבה ונפגעתי הרבה אבל תמיד תמיד תמיד חשבתי על ההוא וכל אחד שהיה לי השוותי לאותו אחד ועדיין אפילו שעבר כל כך הרבה זמן עדיין הרגשתי את אותם דקירות בלב כשהייתי רואה אותו....
היום אני בכיתה י'ב ומאז עברו 4 שנים ובדיוק לפני שנה הכרתי את אהבת חיי ברגע הכי לא צפוי(ממש לא חיפשתי את זה) זה קרה פיתאום, הוא ירד לי כמו מלאך מהשמיים...קוראים לו לירן והוא הכל בשבילי, איתו אני הבנתי מה זה להרגיש מלכה, ובזכותו הבנתי שלא כל הבנים בעולם הם אפסים, יש לו לב מזהב ואני כל כך מאושרת ושמחה שהכרתי אותו, איתו חוויתי אהבה אמיתית אהבה ללא תנאים...אה ואם אתם שואלים מה עם הילדון הראשון?! הוא פשוט נהיה אוויר בשבילי...והצלקת?! כאילו נעלמה...וכשאני רואה אותו אין יותר דקירות בלב אין יותר כאב אין כלום פשוט כלום, שלא תחשבו שחס וחלילה אני מרגישה אליו שינאה או טינה ממש לא...אני כל כך שמחה "שהצלקת" הזאת שחשבתי שתישאר בליבי לנצח נעלמה....
אז מה שרציתי בעצם להעביר לכן כאן בנות שכאב אמיתי של אהבה אמיתית נישאר ולפעמים לאורך זמן אבל זה לא כאב תמידי זה כאב חולף שעובר עם הזמן כמו שלי הוא עבר...אם תתעסקו יותר מדיי עם הכאב שלכן הוא יגדל עוד יותר אם תתעסקו באיך להעלים אותו בעזרת מישהו אז הוא דווקא לא ייעלם...הוא ייעלם ברגע שתתעלמו מימנו ותמשיכו בחייכן הרגילים הוא ייעלם ברגע הכי לא צפוי שתופיע אהבת ליבכם האמיתית זה יכול לקחת שנה שנתיים ואפילו יותר אבל בסוף זה קורה תאמינו לי מניסיון כי לכל אחת ואחת מכן ניתנה הזכות להיות אוהבת ונאהבת...אז מה שחשוב זה שאם קרה לכן משהו תרימו את הראש ותמשיכו הלאה מבלי להתעסק באיך להעלים את הכאב כי אני לא רוצה שתגיעו למצב שאני הייתי נימצאת בו במשך הרבה זמן...ששנה מהחיים שלי אני ביזבזתי על ילדון שעכשיו אני צוחקת על זה...
אני מקווה שאולי הסיפור שלי עזר לפחות רק לחלק מכן ונתן עידוד לרובכן...אוהבת אתכן...
תגיבווו