|
|
|
יש [:
הנסיכה ממשיככככה לללללה !!
"מה הלחץ אחי ?" שאל ואני תפסתי אותו ודחפתי אותו לכיוון האוטו .
"מה הבעיהה שלך אה?! מה היה הקטע הזה ללכת לחברה שלי ולהפחיד אותה י'בן זונה!!" צעקתי
הוא עמד והביט בי .
"מה הבעיה שלך ? כולה דיברתי איתה..לא אמרתי שהיה בינך לבין שובל משו" אמר ודחף אותי.
"אאאהה כןן ולהגיד לה שאני עם שובל בחדר זה לא יפחיד אותה נכון י'בן אלףף זונות מה הקטעע שלך!?!? ממה מה הבעיה שלך ?!" צעקתי
"אין לי בעיה כוסאמו מור אל תזיין לי תשכל אין לי כוח לשטויות שלך . אנלא אשם שחברה שלך פרנואידית . אמרתי לה שאתם ידידים טובים ושבטוח שלא היה בינכם משו!! לא ניסייתי לסכסך מה אתה רוצה אאה!?!" התעצבן .
"אני מזהיר אותך , פעם הבאה אתה שולח ללינוי הודעה ואני רב איתה בגללך אני פותח לך תאמאמא של הצורה זה ברור לך !?! תרחק מחברה שלי למה לא יהיה לך טוב!!" אמרתי בכעס ונכנסתי לאוטו .
הוא המשיך לעמוד והביט בי .
נסעתי בחזרה הבייתה ,הייתי כל כך עצבני .חבר בנזונה .כל החיים שלו מסכסך.
-----------------------------------------------------------------------------------
"אני נוסעת עם מור עוד מעט ללירן." אמרתי לקארין ושוב העצבות תקפה אותי .
הרגשתי עקצוצים מוזרים כאלה בלב, כן..אלה הגעגועים.
"תאמיני לי שזה יעזור לך..אולי תיסעי גם לקבר שלו? הרי לא היית בהלוויה." אמרה ואני התחלתי לבכות.
"אני לא מאמינה שלא הייתי בהלוויה שלו הייתי בתרדמת.." אמרתי והדמעות המשיכו לרדת מעיניי.
"התאונה הזאת באשמתי..לא הייתי צריכה לבקש ממנו להראות לי תאוטו .." אמרתי ופלאשבקים מיום התאונה קפצו לראשי פתאום .
"שום דבר לא באשמתך לינוי! את לא ידעת שזה מה שיקרה, הרי הוא לא עוד ילד מתלהב שרק עכשיו הוציא רישיון נכון ? הוא יודע לנהוג, זה פשוט קרה כי הוא שתה לפני זה והמון."
אמרה בניסיון לעודד אבל זה פשוט לא עזר.
- -- - - - - - - -
"איפה היית כל היום?" אמא שאלה ברגע שנכנסתי לבית.
"אצל לינוי" השבתי ועליתי לחדר שלי .
לא רציתי לראות אף אחד מהם ולא לדבר עם אף אחד מהם .
שמתי את התיק של החדר כושר שלי והחלפתי בגדים ..יש לי עוד שעתיים עד שאני אסע ללינוי .
החלטתי לישון קצת .. מת מעייפות .
דלת חדרי נפתחה .. אמא עמדה בפתח .
"מה ?" שאלתי כשהבחנתי במבט שלה .
"אנחנו יכולים לדבר שנייה?" שאלה ואני גלגלתי עיניים .
"אני רוצה לישון." אמרתי ונשכבתי במיטה..עצמתי את עיניי וקיוויתי שהיא תבין ת'רמז אבל במקום זה היא סגרה את הדלת והתיישבה לי על המיטה .
"לישון אתה יכול עוד כמה דק'" אמרה ואני הבטתי בה.
נשכבתי על הגב.
"מה עובר עליך בזמן האחרון?" שאלה . שתקתי .
"מור?" קראה ואני הבטתי בעינייה.
"מה?" השבתי
"למה אתה לא מספר לי מהקורה איתך ? למה התחלת לעשן? אתה מתעלם ממני ומאבא כאילו אתה מעניש אותנו על משהו.. מה קרה?" שאלה ואני צחקתי..סופסוף היא שמה לב למשהו חוץ מלעבודה שלה.
"לא קרה שומדבר מה את רוצה ? אסור לעשן ? אני לא בן 14 אני עוד מעט בן 18 אני יודע מה אני עושה! ואני מעשן כשבא לי לא קבוע!!" אמרתי בכעס! שונא שמתערבים לי פתאום בחיים.
"מור..אני ואבא מרגישים שהתרחקת מאתנו" אמרה וראיתי דמעות בעינייה .
"כן ? איפה אבא אה? את רואה פה את אבא? את מדברת בשמו ? אה?" התעצבנתי.
"אבא בעבודה" אמרה והשפילה את ראשה.
"אה נכון ,איך יכולתי לשכוח את החיים שלכם ? העבודה הקדושה שלכם" אמרתי בזלזול ובציניות.
"מור אל תדבר ככה..הכל אנחנו עושים בשבילך." אמרה ואני התחלתי לצחוק – צחוק ציני .
"כן ? בשבילי ?מה אני איזה מסכן שדורש מימכם הרבה? אני עובד בשביל עצמי ואני לא מבקש מימכם כסף .אז בשביל מה בדיוק אתם עובדים בשבילי?!" שאלתי בכעס.
"מור....זה לא כמו שזה נשמע..יש דברים שאתה לא יודע." אמרה והשפילה את ראשה שוב.
הפלאפון שלי צלצל, על הצג היה רשום שמו של יקיר .
"רגע"
אמרתי ועניתי ..
"הלו?"
"מה קוורה אחי?" שאל ושמעתי שהוא נוהג..
"בסדר מה איתך?" השבתי
"אחלה..תגיד אתה בא היום לשבת בבית של ירון ?" שאל
"לא. .. אני עם לינוי היום הבטחתי לה ." אמרתי והרגשתי שאני וחברים שלי מתרחקים .. פעם כל היום הייתי איתם . .עכשיו אני בקושי מדבר איתם. רק עם יקיר ואסף.
"אה טווב אחי. .אז דבר איתי כבר אה?" אמר
"טוב, סבבה ביי אחי" אמרתי וניתקתי.
"נו" אמרתי לאמא והתיישבתי .
"אמרת שיש דברים שאני לא יודע נכון ? אל תצפי ממני להתנהג אליכם כמו שאתם רוצים כשאתם בעצם שמים עלי פס אחד גדול" אמרתי בכעס
"זה לא ככה מור, אנחנו אוהבים אותך ודואגים לך." אמרה ולקחה את ידי .
"אנחנו לא רוצים לחזור למצב של אז." הוסיפה ואני הבטתי בעינייה.
"איזה מצב?" שאלתי לא מבין .
"מור ..כשאני ואבא שלך התחתנו המצב שלנו לא היה טוב..מבחינה כספית כן ? וסבא וסבתא לא יכלו לעזור כי הם היו צריכים לדאוג לעצמם אבל הם ניסו כמה שיותר גם המצב שלהם לא היה בשמיים..
אני ואבא שלך סבלנו מאוד. .והייתי בהריון..איתך. וירדן גם, לא היה לה מספיק דברים ..לא היו לה הרבה בובות . .היא ישנה איתנו כמה זמן..גרנו בדירה קטנה ולא נוחה...כל כך דאגנו למצוא משו בשביל שזה יספיק...לקח לנו מלא זמן . . אפילו גרנו אצל סבא וסבתא כמה חודשים בשביל להרוויח מספיק כסף לדירה... עד שאבא שלך הכיר את יורם..זה שהוא עובד איתו בחברה..וביחד הם הקימו חברה והיא הצליחה..וגם אני , התחלתי לעבוד . . וכל כך שמחנו שיש לנו כסף שפשוט לא שמנו לב למה שקורה, לא הפסקנו לעבוד לרגע, פחדנו לאבד את הכל ופחדנו לחזור למצב הקודם . שפשוט הזנחנו אותך ..המלאך הקטן שלנו ." אמרה והדמעות זלגו מעינייה. לא ידעתי מה להגיד..הייתי בהלם. לא ידעתי את זה אף פעם .
"אנחנו אוהבים אותך מור..באמת..אנחנו כל כך מתגעגעים אליך ואני יודעת שהרבה זמן לא יצאנו אנחנו , להנות ..ואנחנו נעשה את זה בקרוב מאוד..אני מבטיחה לך .. " אמרה ואני חיבקתי אותה.
לינוי צדקה, הכל לטובתי. . לטובתנו. .הכל מדאגה.
"אני עובדת מעכשיו פחות, אני אהיה הרבה בבית..אני יכין לך מעכשיו את האוכל..ויהיה בסדר אתה תראה..גם אבא יהיה איתנו לפעמים .." אמרה בחיוך קטן ואני חייכתי גם . .
"אני כל כך מצטערת." אמרה וחיבקה אותי אליה..
"זה בסדר אמא..גם אני מצטער" אמרתי והיא חייכה חיוך גדול.
"איך גדלת..איך התייפת..אתה פשוט מדהים." אמרה ונשקה לי על הלחי .
"אתה הבן ש ל י" אמרה ושנינו צחקנו .
"יאללה, לך לישון..כשתקום אני אכין לך משו לאכול." חייכה.
"אוקי.." אמרתי בחיוך ונשכבתי בחזרה.
היא באה לצאת אבל פתאום הסתובבה והביטה בעיניי.
"ומור..אם אתה רוצה לדבר או משהו בקשר למה שקרה ללינוי, אני מחכה.." אמרה ויצאה מהחדר.
סגרתי את התריסים בחדר והפעלתי את המזגן על קור ..
נשכבתי וכיסיתי את עצמי ..כיוונתי את הפלאפון לשעה 4 שיעיר אותי ועצמתי את עיניי .
מהר מאוד נרדמתי .
- - - - - - - -
"נו הוא בא?" אסף שאל
"לא..הוא עם לינוי..הבטיח לה אנערף" אמרתי בכעס..הרגשתי שאני וחבר שלי מתרחקים .
"יאללה איתו, כל החיים שלו דבוק לה לתחת...הבנו שהיא נכה אבל בסדר יש לו גם חברים!" אמר בכעס.
"עזוב אחי..אני מבין אותו..הוא אוהב אותה והוא מה זה דואג לה..אתה לא מבין איך הוא נראה כשיצאנו אז לטיילת . ." אמרתי ואסף הנהן.
"כן גמני ראיתי את זה..אבל אחי צריך להוציא אוותו מהבאסה...צריך לקחת אותו לאנשהו או שאולי ניסע כמה ימים ? אנחנו החבר'ה? לצפון או משו . .או גם , לאילת.. נעשה צחוקים .. נוציא אותו מהבאסה" אמר וזה דווקא נשמע לי אחלה רעיון.
"צודק אחי, צריך לדבר עם החבר'ה..אבל שגם מור יהיה. . מחר אני חושב שהוא כן יצא איתנו .. אם לא נלך נתנחל לו בבית חחחח" אמרתי ושנינו צחקנו.
"אללה אחי בוא לחדר כושר" אמרתי ועלינו במעלית לקומה ה-3 .
- - - -- -- - - - -
"אני מפחדת.." אמרתי למור כשכבר היינו באוטו .. ליד הבית של לירן . .
הוא עצר בצד הכביש ..
"תקשיבי לי מאמי. . את לא אשמה!! את לא ! תכניסי לך לראש..שאת לא יכלת לדעת שזה יקרה, שזה פשוט קרה..ואני בטוח שאף אחד לא מאשים אותך .
אני איתך, אל תדאגי." אמר מלטף את פניי בעדינות .
הדמעות זלגו . .פחדתי, הרגשתי את הצמרמורות בכל הגוף . . נזכרתי בכל כך הרבה פעמים שבאתי לבית הזה, בשמחה. .בהתרגשות לראות את לירן .. כל כך אהבתי את הבנאדם הזה..ואני עדיין, אוהבת יותר מכל .
מור חיבק אותי אליו .. חזק חזק .. חיבקתי אותו גמני ובכיתי .. בכיתי על הכתף שלו .. והוא פשוט חיבק אותי וליטף את גבי בעדינות .
"יאללה מאמי, בואי.." אמר והתנתקנו מהחיבוק .
הבבטתי בעינייו והוא בשלי . . מחייך אלי. .חיוך קטן ומעודד.
"תודה" אמרתי בשקט והוא נישק אותי , נשיקה קטנה ומתוקה .
הוא יצא מהאוטו והוציא את כסא הגלגלים שלי .. הסתכלתי עליו בשנאה, בגועל .
"בואי.." אמר והרים אותי . הוא הושיב אותי וסידר אותי .
"תודה.." אמרתי והוא חייך.."תפסיקי להודות לי כל הזמן." אמר ואני סימנתי לו להתקרב אלי .
"מה קרה?" שאל והתכופף אלי ..
תפסתי אותו והדבקתי לו נשיקה . . "אני חולה עליך." אמרתי מחייכת והוא חייך גם ..
"חולה עליך גם." לחש ונישק אותי בצוואר.
נכנסנו לבניין שלהם ..מור עזר לי עם הכיסא. .הרגשתי איך ליבי פועם בקצב מטורף . .איך ידיי רועדות והראש, מלא במחשבות ובחששות .
הוא לחץ על המעלית .. "איזה קומה ?" שאל כשנכנסנו לבפנים "7" עניתי והוא לחץ .
עלינו למעלה .. הלב ממשיך לפעום במהירות, המחשבות מעיקות והכאב לא עובר לרגע .
הדלת נפתחה , קומה 7 .
התקרבתי לדלת ביתם . . מור דפק בדלת . .
"מי זה?" שמעתי קול שקט . . עצוב כזה.. תיארתי לעצמי שזאת ירדנה כי לא שמעתי כל כך טוב .
"זאת לינוי." אמרתי והדלת נפתחה .
ירדנה הביטה בי בהלם , מהר מאוד מצאתי את עצמי מחובקת איתה..חזק חזק..שתינו בוכות .
היא נראתה כל כך עצובה, כל כך עייפה . . כאילו לא ישנה שנים .
"בואו בואו תיכנסו" אמרה מנגבת את דמעותייה.. מור חייך אלי חיוך כזה של 'אמרתי לך'
חייכתי אליו בחזרה..חיוך אוהב.
נכנסנו לבפנים .. סרקתי את הבית בעיניי, כמעט ושומדבר לא השתנה .
רק דבר אחד, אין חיבוק גדול כשאני נכנסת . .חיבוק מלירן . .צחקוקים וסיפורים , חוויות ושטויות .
הדמעות זלגו מעיניי, הבטתי לכל עבר. .בכל פינה משו שקרה, נזכרת, בוכה, צוחקת מחייכת.
ירדנה הביטה בי , במבט מבין .. וגם מור הביט בי .
"א..אני יכולה ללכת לחדר שלו ?" שאלתי את ירדנה והיא הנהנה.
"בטח מתוקה..." אמרה בחיוך וליטפה את ראשי בעדינות .
"את רוצה שאני אבוא איתך?" מור שאל .
"אנ..אני מעדיפה לבד.." ביקשתי והוא הנהן בהבנה.
"בוא, אני אכין לך משהו לשתות." ירדנה אמרה לו ואני התקרבתי עם הכיסא לחדר של לירן .
- לא להפריע י'זונות-
זה היה השלט שלו בחדר..צחקתי .. זכרתי שקנינו את זה ביחד .
פתחתי את הדלת . .החדר היה נראה כאילו אף אחד לא נגע בו מאז שלירן הלך .
כאילו הכל נשאר אותו דבר, כאילו שירדנה לא העיזה לגעת ולשנות .
המיטה שלו לא הייתה מסודרת, הוא אף פעם לא היה מסדר אותה ..
המחשב שלו היה מכובה.. הסתכלתי על הארון, על הקיר , על כל דבר בחדר.
ראיתי תמונה שלי ושלו על השולחן . . תמונה ממסוגרת.
פרצתי בבכי, לא יכולתי יותר .
הרגשתי איך הלב שלי נדקר, את הזכרונות מכאיבים . .שוב הרגשתי אשמה .
רציתי לראות את לירן בפעם האחרונה, להגיד לו שאני מצטערת, שאני מתגעגעת ואוהבת אותו אבל ידעתי שזה בחיים לא יקרה .
על המיטה הייתה גופיה שחורה שלו, אחת הגופיות האהובות עליו..לקחתי אותו וקירבתי אותה לחייקי.
ריח הבושם שלו היה עליה..הסנפתי את הריח .. והדמעות זולגות וזולגות . .
הדלת נפתחה .. מור עמד בפתח , מביט בי , ראיתי שכואב לו . .שכואב לו בגללי .. הוא לא אוהב לראות אותי בוכה.
הוא התקרב אלי וחיבק אותי אליו חזק חזק ..
בכיתי, בכיתי לו כל כך הרבה.
"אני רוצה אותו פה..בחזרה.." בכיתי והוא ליטף את ראשי ..
"למה הוא שתה באותו יום!! למה נסענו ביחד!! למה אלוהים השאיר אותי בחיים ואותו לא ?! למה למה הוא מעניש אותי ככה? למה ?!" צעקתי בבבכי ומור המשיך לחבק אותי . .הייתי צריכה אותו, שיחבק אותי ..החיבוק שלו עזר, שיחרר אותי והרגיע .
כשהפסקתי לבכות התנתקנו מהחיבוק ומור הביט בעיניי ...
"תפסיקי לבכות, אני לא יכול כשאת ככה.." לחש וראיתי דמעות בעינייו.
"אני גם הייתי צריכה למות!! לא רק הוא!!! למה דווקא הוא?! " צעקתי על מור כאילו שהוא אשם . .אבל בעצם הוצאתי את כל הכאב שלי.. ידעתי שהוא מבין, שהוא יודע .
"אל תדברי כככה..את לא !" אמר ואחז בידיי .
הרגשתי כל כך חסרת אונים , כל כך עצובה, כאב לי כל הגוף .
"הוא גם לקח לי את לירן .. גם השאיר אותי בחיים וגם לקח לי את הרגליים..הוא פשוט מעניש אותי!! לא עשיתי לו שומדבר!" אמרתי וכל כך שנאתי את אלוהים באותו רגע.
"אני שונאת אותו, כל כך שונאת אותו!! למה הוא לקח אותו!?!?!?!?" צעקתי שוב וירדנה נכנסה לחדר ..
היא הביאה לי כוס מים . . שתיתי..אבל זה לא עזר.
"ירדנה..אני מצטערת..זה בגללי..הכל באשמתי." אמרתי לה והדמעות המשיכו לרדת .
היא ליטפה את פניי..עינייה היו עצובות כל כך .
"מתוקה שלי ..זה לא באשמתך!! את לא אשמה, תירגעי. .אנחנו לא כועסים עליך . .אנחנו יודעים שאת לא אשמה.." אמרה ומור הביט בעיניי ..
"אני מתעגעגעת אליו .. " לחשתי והסתכלתי שוב על התמונה שלנו ביחד . .מחובקים וצוחקים .. מאיזשהי מסיבה ביחד .
"למה הוא לקח לי אותו? הוא היה כמו אח שלי. .האח שאף פעם לא היה לי .. הוא תמיד ידע מה להגיד לי , תמיד עזר לי .. עשה בשבילי הכל. .למה למה החיים כאלה זין!?!??! למה?!" צעקתי בבכי.
אף אחד מהם לא ענה . . ידעתי שלאף אחד מהם אין את התשובה.
רציתי למות . .כל כך רציתי להיות עם לירן, כמו שהיה צריך להיות .
אני בככיתתתי \:
המשששך מחר . .
אוווווווהבת (:
ואווו כ''כ עצוב =\
ירדו לי כמה דמעות בעיקר בקטע שהיא בחדר של לירן 😢
פרק מדהים [=
תמשיכי.
דמעות ירדו לי בקצב פה..
בתאלוש את כותבת מדהים (:
כבר כמה ימים אני קוראת את הסיפור..
והשלמתי הכל..
הואא מדההיםםם
אני כ"כ אוהבת את הדברים שאת כותבת 😊
והפרק הזה..גרם לי לכזה בכי..
החזיר אותי כמה חודשים אחורה 😢
רק בסיפורייים שלך אני בווכה ! - #
אוווווווי כ'כ יפפפה ~ הממשך !!1 😂
את כל כך מדהימה
את כותבת בצורה כל כך סוחפת
אני מרגישה כאילו אני איתה
הדפיקות הלב שהיא מרגישה,אני מרגישה אותם
הבכי שלה,הבכי שלי
ה כ ל
בחיים לא הרגשתי ככה בגלל סיפור
מדהים, פשוט ככה
המשך 🙄
אמלה איזה צמרמורת נהייתה לי כשהיא נכנסה לחדר 😢
דייי די... זה.. פשוט אי אפשר לתאר את ההרגשה, שמישו הלך,
ואין,
הוא לא יחזור יותר,
לעולם 😢
אוף,
תמשייכ.
אייי איזה עצוביי
מחכה להמשך!
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי