תווווודה על התגובוות (:
שרית ? תווווודה מאממי !!!
כל כך דאגתי לו .
הוא נשמע לא טוב .
אוווווווף ! למה אני לא יכולה לצאת מהמיטה המנחוסהה הזאת ?!?!
אנלא יכולה ללכת , לא יכולה ללכת אליו .. לראות שהוא בסדר.
כל כך פחדתי שיקרה משו . אני ימות אם אני יאבד את היפה הזה.
את הנסיך שלי.
נזכרתי בכל ממה שאמר בפלאפון. כזה נסיך ..
אחרי כמה דק' הפלאפון שלי שוב צלצל ..זה היה מור .
"הגעת?" שאלתי בדאגה.
"כ.כן .. אני . .אני נכנס להתקלח. .אני אוהב אותך..אני אתקשר אליך. .מחר" אמר
"טוב מאמי שלי..אני אוהבת אותך גם .. נדבר מחר! לילה טוב מלאך ." אמרתי והוא סגר את השיחה.
הפעם יכולתי להירדם בשקט, הכל בסדר.
עצמתי את עיניי ומהר מאוד – נרדמתי .
------------------------------------------------------------------
"היא תכף באה, אז תחייכי קצת." אמא שלחה לי מבט מזהיר ואני גלגלתי עיניים.
ישבתי על כיסא הגלגלים שלי, בסלון .. מסתכלת טלווזיה אבל הראש לא פה.
חשבתי על מור . .פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על הבנאדם הזה.
אמא הביאה לי כוס עם נס . .
"קחי תשתי" אמרה בחיוך ואבא ירד למטה..
"איפה נופר?" שאלתי
"אצל חברה" אמרה ואני שתיתי את הנס שלי, לאט לאט .
"הינה היא באה" שמעתי את אמא אומרת והיא הלכה לפתוח את הדלת .
"שלווםםם" שמעתי אישה אומרת . .היא נשמעה לי אנרגטית כזאתי. .
אישה לא גבוהה ולא נמוכה נכנסה לתוך הבית . .היא חיבקה את אמא ואמא חייכה אליה.
היא נראתה נחמדה, חייכנית כזאתי וקופצנית .
נראת בת 40 ככה.
"שלום מתוקה!!!" חייכה אלי. . היא נראתה מרוקאית . .
תיארתי לעצמי שיהיה לי איתה מעניין.
היא התקרבה אלי, בחנה אותי.
"ואיי את כל כך יפה!! בובה ממש!" אמרה ואני צחקתי ..היא הצחיקה אותי עם הדיבור שלה .
כמו איזה ערסית אבל מבוגרת חח
אמא ואבא חייכו .
"טוב, אנחנו נלך לקניות...אתן ביחד נכון?" אמא אמרה וידעתי שהם פשוט רוצים להשאיר אותי איתה, שאני אתרגל אליה.
"כן כן , היא איתי אין מה לדאוג!!" אמרה בחיוך והם יצאו .
הדלת נסגרה ואותה עוזרת התיישבה מולי .. מחייכת .
"אני אלונה! אני בת 45. .יש לי בעל, שעובד בחברת שיווק ובן נשוי .. אני גרה בתל אביב..פה בסביבה" אמרה בחיוך .
כלכך קינאתי בה לרגע, חייכנית ושמחה . .הלוואי עלי .
רציתי גם אני , לשמוח ,להיות קופצנית כמוהה .
"אז מה קרה לך?" שאלה בחיוך קטן ואני השפלתי את ראשי.
הדמעות הציפו את עיניי מחדש כשנזכרתי וצמרמורת מילאה את כל גופי .
"ת..תאונה.." המילה יצא מפי .
"אה..איך ? מה קרה?" שאלה ואני סיפרתי לה הכל .. בכיתי לה ..היא ליטפה את ראשי וחייכה אלי בחביבות .
"את תחזרי ללכת .. את תראי. העצמות שלך פשוט חלשות, את צריכה לחזק אותן ובגלל זה את הולכת לפזיותרפיה." אמרה בחיוך.
מילותייה עודדו אותי . כבר רציתי להיות באותו חדר מלא מכשירים, לעשות את המיטב כדי לחזור ללכת.
"את יכולה לעזור לי לעלות לחדר?" ביקשתי אחרי שעה של דיבורים .
"כמובן ,בשביל זה אני כאן" חייכה ועזרה לי עם הכיסא. היא עזרה לי לעלות למעלה..במדרגות ..
היא השכיבה אותי על המיטה .
"הבאתי איתי ספר שאני נורא אוהבת..בשביל שתקראי. זה מאוד עוזר כששוכבים רוב הזמן." אמרה בחיוך ולרגע הרגשתי כאילו הייתה במצבי.
"כבר חוזרת." חייכה ויצאה מחדרי .
אחרי כמה שניות היא חזרה, אוחזת בידייה בספר עבה.
"איזה ספר זה?" שאלתי, מלאה בספקות .
"זה רומן .. גם , על בחורה נכה שעברה תאונה..וכל מה שעובר עליה." ענתה בחיוך .
הרגשתי צמרמורת קלה, שעוברת בכל גופי .
"חח אוקי. . תודה !" אמרתי והיא הסתכלה על התמונה הממוסגרת שלי ושל מור שעמדה על השידה.
"מי זה? חבר שלך ?" שאלה בחיוך ואני הנהנתי .
"כן." עניתי בחיוך, מלאת גאווה .
"הוא בטח יבוא עוד מעט, הוא כל הזמן בא." אמרתי בחיוך.
"אוו. .הוא בחור טוב אה?" שאלה והתיישבה על מיטתי..מולי .
"כן, הוא דואג לי ומראה לי שהוא אוהב אותי..הוא אחד האנשים הבודדים שאני יכולה לסמוך עליהם ." אמרתי והיא חייכה.
"רואים את הניצוצות בעיינים שלך .. את מאוהבת חזק אה?" אמרה ונשמעה לרגע כמו אחת בגילי ולא כמו אישה מבוגרת.
צחקתי מעט והיא חייכה.
היא קירבה אלי את הכסיא שלי ועזרה לי להתיישב. .
התקרבתי למחשב.
"אני אקרא אותו אח"כ אני רוצה לדבר עם חברה" אמרתי בחיוך .
"ותודה." הוספתי.
"בכיף מתוקה. .אני למטה .. אם את צריכה אותי פשוט תקראי לי." אמרה בחיוך חביב.
"אוקי, תרגישי בבית!" אמרתי והיא חייכה שוב וירדה למטה..משאירה אותי לבדי .
הדלקתי את המסך. .ראיתי שיש לי 5 הודעות . .מכמה חברים ואחת ממאי ומליאור ..חבר של מור .
מאיושקה:
בייבי שלי ?
כתבה ואני עניתי לה . .
ליאור שמואל:
ילדונת?
אני:
אה ?
ליאור שמואל:
מה קורה נשמה?
אני:
בסדר..מה איתך?
ליאור שמואל:
אחלה..מה.למה לא באת אתמול עם מור ?
אני:
אה..סתם אנלא יכולה ללכת .. ולא רציתי להיות שם \:
ליאור שמואל:
אה שמעתי..את בסדר?
אני:
כן. .מתרגלת \:
ליאור שמואל:
חח טוב לא נראלי שמור ממש השתעמם ..
אני:
מה זאת אומרת ?
שאלתי, לא מבינה .
ליאור שמואל:
חחח רק הגיע שתה בלי סוף ואז נכנס לחדר עם שובל .
אני:
מי זאת שובל ?
שאלתי בבהלה.
פעימות ליבי הורגשו פתאום, יכולתי לשמוע אותן מרוב שהיו חזקות .
ליאור שמואל:
נו ידידה טובה שלו. .חח מה..אל דאגי בטח לא היה כלום .
את יודעת הם סתם היו מסטולים בטח נרדמו וזה.
כתב ואני הרגשתי את הדמעות עולות לעיניי.
הלב כאב לי ,הכל כאב פתאום.
הרגשתי איך הדמעות החמות מרטיבות את פניי.
אני:
תוודה..אני חחייבת ללכת ביי
כתבתי והדבר הראשון שעשיתי זה להתקשר למור .
הוא לא ענה.
התחלתי להשתגגע מהלחץ , מהפחד , מהחוסר וודאות .
לא ידעתי מה הלך שם .
הדמעות זלגו וזלגו והרגשתי שאין להן סוף בזמן הקרוב וגם לא בזמן האחרון ..
תקופה כזאת שחורה.
ראיתי באיסיי שהוא מחובר..הוא היה על לא נמצא .. קראתי לו תהודעת מצב .
===
בחדר כושר
לינוי את החיים שלי
===
לא ידעתי מה לעשות ,לא ידעתי מה לחשוב .
אלונה נכנסה לחדרי .. והביטה בי המומה .
"מה קרה? קרה משו ?" שאלה בלחץ ואני פשוט התחלתי לבכות מחדש .
לא יכולתי להירגע ולספר לה. פשוט לא הצלחתי .
כל שנייה נזכרתי במה שליאור כתב.
- - - - -- - -
יצאתי מהמקלחות של הבנים . . הייתי צריך את זה .
טוב שהלכתי לחדר כושר .. כבר שבוע לא הייתי .
הוצאתי את הפלאפון מהכיס וראיתי שיש לי שיחה אחת שלא נענתה מלינוי .
התקשרתי אליה..
"ה..הלו?" שמעתי את קולה. .כאילו היא בכתה.
"מאמי הכל בסדר?" שאלתי בלחץ, אולי קרה לה משהו?!
"אני מציעה לך ..אבל באמת מציעה לך שתבוא אלי .ועכשיו. אנחנו צריכים לדבר" אמרה בכעס וניתקה.
לא הבנתי מה יש לה! מה עשיתי עכשיו?! רק אתמול בלילה השלמנו!!
נכנסתי לאוטו . . נסעתי אליה..ראשי מוצף במחשבות , בחששות .
היא לא נשמעה לי טוב .
אחרי כמה דק' כשהגעתי דפקתי בדלת .
פתחה לי אישה מבוגרת, שלא הכרתי.
"אמ...שלום.." אמרתי בהיסוס קל. .. מסתכל עליה במבט של 'מי את ?!'
"שלום..אני אלונה..המטפלת של לינוי ." אמרה ואני הנהנתי בהבנה.
"אה..אווקי..אממ.. אני עולה ללינוי." אמרתי והיא נתנה לי להיכנס.
"היא ממש כועסת עליך ." אמרה ואני הסתובבתי אליה.
"א..אוקי" השבתי והרגשתי שמשו לא טוב קורה.
עליתי לחדרה ואלונה נשארה מאחור .
פתחתי את דלת חדרה שהייתה סגורה.
לינוי ישבה על כיסא הגלגלים, ראשה מושפל .
"ל..לינוי?" קראתי לה ונכנסתי לחדר , סגרתי את הדלת.
היא הרימה את ראשה.
בחיים שלי לא ראיית אותה מסתכלת עלי ככה..בכעס, בשנאה.
עינייה היו אדומות ונפוחות..נבהלתי.
"מאמי מה יש לך ? מה קרה?" שאלתי והתקרבתי אליה.
התיישבתי על ברכיי, מולה, קרוב אליה.
עדיין מביטה בי בכעס, בשנאה.
"מה יש לך מאמי שלי?" ליטפתי את פניה והיא העיפה את ידי .
הבטתי בעינייה, לא מבין . .מה יש לה?
- -- - - - - - -
"מה יש לך מאמי שלי?" הוא שאל וידו ליטפה את פני.. הרגשתי גועל, צמרמורת .
הוא הביט בעיניי, כאילו שהוא לא מבין .
"את מוכנה להסביר לי מה עובר עליך!?" אמר ועינייו הביטו בי .
הדמעות שוב הציפו את עייני.
"ידעתי..פשוט ידעתי שתלך למישהי אחרת!..." לחשתי. . בכאב. מרגישה איך הלב שלי נאכל.
"מה יש לך לינוי?! על מה את מדברת מה קרה?!" הביט בי במבט לא מבין.
"מה עשית עם שובל אה?! מה עשית איתה בחדר לבד!?!" כמעט שצעקתי אבל הוא פשוט הביט בי ונראה רגוע.
"מה עשיתי איתה? אנחנו ידידים טובים! היינו מסטולים אז הלכנו לשכב קצת בחדר." אמר ברוגע ואני פשוט רציתי להכניס לו כאפה! שונאת כשאדישים אלי.
"ומה עשיתם שם ? " שאלתי והדבר היחיד שקיבלתי זה שתיקה.
"אני לא זוכר.." השיב ואני רציתי לבכות . .
"דבר איתי כשתיזכר טוב ?" אמרתי והתרחקתי עם הכיסא שלי.
הדמעות זגלו וזלגו, דימיינתי את הגרוע מכל .
פחדתי לאבד אותו בשביל מישהי אחרת ועכשיו אני אפילו לא יודעת אם זה קרה.
"די לינוי את עושה סיפור משטות! כולה יצאתי למסיבה עם אנשים שאני מכיר, שתיתי הרבה והלכתי לחדר עם ידידה שלי." אמר ואני התחלתי לצחוק . . הוא פשוט לא קולט מה הוא אומר!
"תגיד אתה דפוק או שאתה רק משחק אותה?!!!?!" התעצבנתי והוא התיישב על המיטה .
"'כולה יצאתי למסיבה שתיתי הרבה והלכתי לידידה שלי אה ואגב אנלא זוכר אבל יש מצב שהיה איתה משו!' זה מה שאתה בעצם אומר לי אתה קולט!??!" צעקתי בעצבים והוא שתק..
"אני והיא ידידים טובים..אין סיכוי." אמר ואני חייכתי חיוך ציני.
"ידידים ידידים במיטה שוכחים .מוכר?" שאלתי בכעס והוא הנהן.
"יופי..עכשיו צא לי מהחדר. וכשתיזכר? דבר איתי .עד אז? אנלא רוצה לשמוע אותך טוב?!" אמרתי בכעס.
"אנלא מבין אותך בחיי..." אמר ויצא מהחדר .
כל מה ששמרתי התפרץ החוצה ..הדמעות , הכעס.
רציתי לקום ולבעוט במשו, לשחרר את הכעס אבל לא הצלחתי .. לא הצלחתי לקום.
אני תקועה בכיסא מעפן!
כל כך רציתי פה את לירן .
הוא תמיד ידע מה לענות , איך לעזור במצבים כאלה.
הרגשתי לבד, רק אני והכיסא שלי.
הדמעות זלגו. . הלב שלי נצבט . רציתי את מור פה איתי , לחבק אותו..לדעת שזה לא קרה.
שהכל בסדר. שהוא שלי.
התקשרתי לקארין ..הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו .
"הללו?" שמעתי רעש..
"ק..קארין?"
"אאה מאממיי ?" היא צעקה ונשמעה כאילו היא מנסה לגבור על מיליוני אנשים .
"קאריןןןןן ?!?"
"מאמי אני בעבודה...אני יחזור אליך אנלא שומעת כלום!"
אמרה וניתקה.
שוב לבד.
רק אני והכיסא.
והדמעות .. והכאב.
- - - - - - - -
כוס אמקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מאיפה היא יודעת את זה!?!?!!
למה היא מסבכת הכל!?
ישבתי באוטו .. הראש בין הידיים, לא יודע מה לחשוב, לא יודע מה לעשות!
אני חייב לדבר עם שובל.
לברר מה קרה!
רבאק למה אני לא זוכר!!!! תיזכר!! תיזכר!
התחלתי לתת לעצמי מכות בראש.
לא יכולתי לשאת את זה שהיא בוכה בגללי, נסיכה שלי. כאב לי כל כך לראות אותה ככה.
נסעתי לשובל.
הייתי חייב לדבר איתך .
איך שהיא הכניסה אותי היא חיבקה אותי חזק חזק .
"מה קורה נסיך?" שאלה בחיוך ונכנסנו לחדר שלה .
"בסדר..אני צריך לשאול אותך משו .. " אמרתי , רציתי לדעת מהר מה קרה.
כל כך קיוויתי לשמוע שלא היה כלום!
אני לא ארשה לעצמי לאבד אותה .את הנסיכה שלי.
"מה?" שאלה והביטה בעייני .
"נכון אתמול ?את זוכרת משו ?" שאלתי והיא הנהנה.
"חח אני תמיד זוכרת הכל" השיבה בחיוך.
"מה היה ? תספרי לי..הכל" ביקשתי והיא חיייכה..
"אממ..באת..התחלנו לשתות..וזה.אחרי זה הלכנו לחדר כי היינו עיייפים .. אני זוכרת שנישקתי אותך בפה..חח \ : והזזת אותי .. ואז נשארתי עם חזייה .. . ולא יודעת .זוכרת שקמת והלכת לשירותים ואז באתי וניסיתי לנשק אותך ואז יצאת מהבית של יקיר" אמרה ואני הרגשתי הקלה .
יכולתי לנשום כמו בנאדם.
הלב חזר לדפוק כמו שצריך.
"תשמע אני מצטערת על זה..אני יודעת שאתה עם לינוי..אנלא אשקר לך .. אני רוצה אותך..כבר הרבה זמן וכל מה שעשיתי היה בגלל שהייתי מסטולה..אני מצטערת." אמרה ואני השפלתי את ראשי.
לא תיארתי לעצמי שהיא רוצה אותי.
משום מה לא הייתי מסוגל להסתכל לה בעיינים .
"תודה שובלי..על הכל ." אמרתי ולקחתי את ידה . ..החזקנו ידיים ואז קמתי אליה וחיבקתי אותה .
ישבנו, דיברנו.
בנאדם מדהים . .כלכך חמודה .
אחרי כמה זמן הייתי כבר צריך ללכת .. אני אקפוץ ללינוי . . לדבר איתה.
אוווווווווווווווווווווווווווהבת ((:
אתר האהבה הישראלי