הדרך לאושר

מי שרוצה את כל הפרקים מההתחלה שתשאיר איסיקיו , אני אתחבר ואשלח לה.
הפרק הקודם + הפרק החדש.
קריאה מהנה

פרק 53-
שילבתי את ידי בידו, למרות שאנחנו במין פסק זמן קצר לא יכולתי להתנתק ממגע גופו, נכנסנו פנימה והתיישבנו על הכיסאות שברחבת הכניסה, דווקא הייתה אחלה מוזיקה אבל לא התחשק לי לרקוד.
---~~
הנשיקה הזו הסעירה את כולי, לא יכולתי לנשום בגללה. הדופק שלי הואץ. נכנסנו פנימה, ידעתי שהפעם זה לא יחזור להיות אותו הדבר בקלות. היא התיישבה עליי ברחבת הכניסה וסתם ישבנו, אפילו לא דיברנו. למרות כל החום בפנים הלב שלי דפק בחוזקה וגליי קור הועברו בגופי.
"אולי את רוצה לרקוד קצת?" שאלתי אותה, הרגשתי כאילו רק עכשיו הכרנו ואני צריך ליצור עלייה רושם טוב.
"לא ממש מתחשק לי" היא אמרה. התאכזבתי. ארז בא וקרא לי קצת ואן התיישבה עם גל. הלכתי איתו והבטתי בה מרחוק.
---~~
"השלמתם?"
"לא" עניתי בשקט.
"למה?"
"זה לא הרגע הנכון"
"חח אז מתי? מתי שיהיה לכם תינוק?" היא שאלה ואני שתקתי. לא מצחיק.
היה לי חרא של מצב רוח עוד יותר בגלל הנשיקה הזו. היא גרמה לי לבלבולים נוראיים. אן קמה ובמקומה התיישב שחר. ראיתי את ג'וני יושב לו בפינה עם מישהי והם מדברים,
"מה יש לך?" הוא שאל וחיבק אותי אליו. שמתי עליו את הראש ושתקתי.
"סתם" עניתי באדישות, העניים שלי נעצמו מרוב כאב.
"אל תהיי ככה... בואי אליי" הוא אמר והקים אותי, הוא חיבק אותי. הגעתי לו בדיוק למקום בו הלב היה, בצד שמאל, השענתי את ראשי ולמרות כל המוזיקה הרגשתי את דפיקות הלב שלו. הוא היה כמו אח בשבילי וידעתי שהוא יעשה הכל כדיי שאני אהיה שמחה.
"יאלה בואי קצת לרקוד איתי! מזמן שלא רקדת איתי" שחר אמר ואני הצטרפתי אליו למרכז הרחבה, רקדנו קצת עד שהתעייפנו. האמת שלא ממש ידעתי אם שחר יודע שאני בהריון, וגם לא רציתי שידע. הוא מכיר אותי מגיל אפס וזה גרם לי לבושה.
בארבע כבר הייתי עייפה. ראיתי את דין עומד בחוץ עם ארז, יצאתי עם שחר וג'וני החוצה.
"תדברי איתי" דין לחש לי וחיבק אותי, הוא נתן לי נשיקה קטנה בפה, ייבשה.
נפרדנו מכולם. אני נהגתי, ג'וני לא היה ממש במוטב. לקחתי את שחר לבית שלו ומשמה נסעתי הבייתה. הגענו תוך רבע שעה הבייתה. ג'וני הלך ישר לישון מבלי לומר לי כלום. נכנסתי לחדר, הדלקתי את האור והורדתי את השימלה, החלפתי לפיג'מה. הייתי כל כך עייפה וללא מחשבות שצללתי למיטה, וישר נרדמתי
---~~
הגעתי הבייתה הפוך, הייתי מאוכזב מהיום בערב, הרגשתי עדיין את הידיים הקרות שלה אוחזות בידי. התגעגעתי, השתגעתי מרוב געגועים.
נזכרתי במבט שלה כשהיא רקדה עם חבר של אח שלה, איתו היא כן הסכימה לרקוד, כאילו עושה לי דווקא. הורדתי את החולצה והג'ינס וזרקתי אותם לכביסה, היה להם ריח של סיגריות חזק.
נשכבתי במיטה רק עם בוקסר ונרדמתי.
---~~
קמתי בערך באחד עשרה, לא יכולתי לישון יותר, כאבה לי הבטן. לקחתי את הכדורים שגניקולוג הביא לי ונשכבתי בחזרה במיטה, הדלקתי את הטלוויזיה.
ראיתי שידורים חוזרים של השיר שלנו 3,
"את ערה?" ג'וני הציץ מהדלת,
"כן" חייכתי, הוא נכנס ויכולתי לראות את הפנס שיש לו ליד העין.
"איך את?"
"בסדר..אתה?"
"גם" הוא אמר "מצטער על אתמול"
"שטויות" אמרתי בשקט, לא ממש היה לי מצב רוח לדבר על אתמול.
"ראיתי שהיית עם דין ושהתנשקתם...חזרתם?"
"לא" עניתי לו... "לא בקרוב לפחות"
"למה?"
"כי אמרתי לך, אני לא חוזרת אליו עכשיו, אין מצב זה טרי מידי, אני מרגישה חרא"
"אז למה התנשקתם אתמול?" ג'וני שאל
"לא יודעת, זה זרם כזה... אנחנו במין פסק זמן אבל לא פסק זמן, לא יודעת איך להגדיר את הקשר שלנו כרגע"
"את אוהבת אותו?"
"אתה לא מתאר לעצמך כמה"
"אז אם את אוהבת אותו תסלחי לו, מה זה משנה אם זה היום או בעוד שבועיים? חבל על הזמן המבוזבז"
"אני מעדיפה כרגע לא להיות לידו כי אני פגועה, אני צריכה את הזמן שלי, לעכל הכל"
"צודקת, טוב מאמי , אני עף לאכול ..את באה?" הוא שאל
"לא אני לא רעבה"
"אז תאכלי יותר מאוחר, את חייבת" הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי ויצא.

התחברתי לאיסיקיו, שיניתי אוואי
'גשם חזק, קשה לי לראות.. אפילו כשעניי פקוחות
נוסע הלילה לבד לצפון, כי בא לי לברוח'

קראתי את האוואי של דין
' 😢 אוהב אותך '

קראתי את האוואי של דודי גם
'שבת, כמה כייף שבת!
שבת שלום'

סגרתי את המסך, ירדתי למטה והכנתי לעצמי שוקו, אבא ואמא איחלו לי בוקר טוב וחזרתי לחדר. הדלקתי את המסך והפעלתי את הוינאפ
שמתי את השיר here without you
הקשבתי למילים, הרגשתי איך הלב שלי כואב, פעם ראשונה שהרגשתי את התחושה הזו, לא האמנתי שאדם יכול להרגיש ככה. בגלל מישהו, בגלל פאקינג גבר.


A hundred days have made me older
Since the last time that I saw your pretty face
A thousand lies have made me colder
And I don't think I can look at this the same
But all the miles that separate
Disappear now when I'm dreaming of your face

I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And I dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight it's only you and me

The miles just keep rollin'
As the people leave their way to say hello
I've heard this life is overrated
But I hope that it gets better as we go

I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And I dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight girl its only you and me

Everything I know, and anywhere I go
It gets hard but it wont take away my love
And when the last one falls
When it's all said and done
It gets hard but it wont take away my love

I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And I dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight girl its only you and me

זה חירפן אותי, המחשבות חירפנו אותי, זעזעו אותי, שיכרו אותי. הרגשתי מסוממת לרגע, התחלתי לקפץ בחדר כמו טיפשה, הרגשתי טיפשה....
כמו שפעם לא האמנתי שאפשר לשכב במיטה שלוש שעות ולדמיין אותך עם הבן אדם שאתה אוהב, ככה לא האמנתי שאני יכולה לאהוב. עד לפניי חודשיים לא ידעתי מה המושג אהבה אומר, בכיתי לאמא שגם אני רוצה, ועכשיו שזה מגיע... למה אני לא מצליחה לחיות חיי זוגיות נורמאליים ?
אני כל כך אוהבת אותו, אוהבת להסתכל עליו ויכולה להביט בו שעות, שעות על גביי שעות, ימים, שנים, העיקר שהוא יהיה לידי, הפנים המשורטטות, עצמות הלחיים הבולטות, הזיפים הקטנים השחורים, השפתיים הבשרניות, האף הקטן והעניים החומות, ללטף את הפנים שלו, ולהתמכר...להתמכר לתחושה. התחלתי לבכות, רציתי את דין כאן. למה אני עושה עניין מכל דבר?
הייתי חייבת לראות אותו, אפילו לשנייה, מין דחף כזה שאומר לי שאני זקוקה לו, זקוקה לו כאן כדיי לנשום, כדיי לחיות.
---~~
היא קראה לי את האוואי והבטן כאבה לי מהגעגוע. רציתי להתקשר אלייה, לשלוח לה הודעה אבל היא לא תענה גם ככה. קראתי לה בחזרה את האוואי, היה כתוב לה באוואי
'גשם חזק, קשה לי לראות.. אפילו כשעניי פקוחות
נוסע הלילה לבד לצפון, כי בא לי לברוח'

בסופו של דבר אני אתחרפן מרוב אהבה אל הילדה הזו, הילדה שלי. פתחתי את תקיית השירים שלנו ובחרתי שיר אחד מתוכו שכל כך התאים למצב

I know when he's been on your mind
That distant look is in your eye
I thought with time you'd realize
It's over over
It's not the way I choose to live
And something somewhere's got to give
As sharing this relationship gets older older
You know I'd fight for you
But how I can fight someone who isn't even there
I've had the rest of you now I want the best of you
I dont care if that's not fair

Cause I want it all
Or nothing at all
There's no where left to fall
When you reach the bottom it's now or never
Is it all
Or are we just friends
Is this how it ends
With a simple telephone call
You leave me here with nothing at all

There are times it seems to me
I'm sharing you with memories
I feel it in my heart
But I dont show it show it
And then there's times you look at me
As though I'm all that you can see
Those times I don't believe it's right
I know know it

Don't me make me promises
Baby you never did know how to keep them well
I've had the rest of you
Now I want the best of you
It's time for show and tell

לקחתי את הפלאפון וחייגתי את המס' פלאפון שלה, היא ענתה!
---~~
הוא התקשר אליי, עניתי, הדמעות היו בעניי..
"..הלו" עניתי
"היי" שמעתי את הקול שלו, הוא נשמע כל כך רגוע ומרגיע באותו הזמן,
"היי" עניתי ביובש
"מה שלומך??"
"בסדר מה איתך?"
"נחמד" הוא ענה.. "מתי הלכת לישון?"
"איך שהגעתי"
"אה" הוא אמר "מה את עושה?"
"כלום" עניתי
"רוצה ללכת לים?"
"לא אני עייפה"
"אז רוצה שאני אבוא אלייך?" הוא שאל
"עדיף שלא"
"אוף איתך"
"דיי דין אמרת שתיתן לי את הזמן שלי"
"צודקת.. מצטער, יום נעים" הוא אמר וניתק לי. ניתק לי בפנים !
---
"היי" אמרתי לדין והוא נתן לי נשיקה קטנה בפה, התיישבתי במקום שלי והוא לידי, הוא שם עליי את הראש והעברתי את ידי בשערו, הרגשתי איך כל תנועה שלו גורמת לי לחיות. התגעגעתי אליו והתחלתי להרפות מהכאב, רציתי אותו בחזרה אליי.
"סלחת לי?" הוא הסתובב ושאל אותי באמצע השיעור.
"מה?" שאלתי... מה הוא קשור?
"סלחת לי?"
"אמרתי לך כבר שכן" כתבתי לו על השולחן עם עיפרון, הוא צייר לי חיוך, ואז נשיקה, ואז נישק אותי באמת, בלי שהמורה תראה...

פרק 54-
לקום וללכת, לא לראות, ובטח לא לבכות
לרוץ, להתעייף, אסור לחשוב, אף פעם לא לטעות
לשתות ולעשן, לשתוק הרבה או סתם לומר שטויות.

להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.

לשבור ולנפץ בלי לתרץ, ובלי לתת תשובות
לטעום את הכאב בלי לפחד, אפילו להנות
לרצוח את הרגש, לכבות את כל האהבות.

לברוח ולשכוח
להעלם להרדם
להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך.
סגרתי את המוזיקה. המילים הדהדו בראשי.
היחסים ביני לבין דין התגמשו, בלי לדבר על הכל חזרנו להיות קרובים, לא קרובים כמו פעם אבל היינו ביחד, צחקנו ביחד, כאילו לא קרה כלום.
"מחר טיול שנתי יא איזה כייף!" אן אמרה לי והמשכנו לארוז, הכנסתי את כל סוודרים שיש לי בארון למזוודה ללילה, כי תמיד קר לי.
אח"כ הלכנו לבית של אן ואני הפעם עזרתי לה, דיי התקרבנו עוד יותר והתרחקנו מעמית, היא התבודדה בהפסקות או שלא התייחסה אלינו.
---~~
"אחי סיימת להכין תיק כבר?" ארז שאל אותי
"כאילו מה יש להכניס.. תיק גב אני מביא נראה לי " צחקתי וזרקתי את הכדור לסל, קלעתי בול וחייכתי אליו.
המשכנו לדבר קצת,
"תגיד מה עם דנה?!" הוא שאל
"ואיי אין לי שמץ אני לא יכול לראות יותר את הילדה הזו אחריי מה שהיא עשתה."
"חצופה לאללה... לאיזה מריבה היא גרמה!"
"כן.. והכי מוזר שגל לא התנפלה עלייה" אמרתי לו
"חכה , נראה לי גם גל זוממת משהו" הוא אמר וצחק.
--

"ביי אמא, תשמרו על עצמכם!" אמרתי לה והיא נתנה לי נשיקה דביקה בלחי.
"תשמרי על עצמך את! בלי שטויות גל, תלכי בזהירות שחס וחלילה לא ייקרה לך משהו...את זוכרת שעכשיו את דואגת לשניים?" היא שאלה ודאגה. כל כך ראו עלייה שהיא לא רוצה להיות סבתא בגיל כזה.
נתתי לה עוד נשיקה וחיבוק ויצאתי מהאוטו, האוטובוסים כבר עמדו בכניסה לבי"ס, פתאום כל החשק לצאת לטיול חזר אליי אבל הייתי עצובה שאני ודין דיי מרוחקים, בקושי מדברים.
הכנסתי את התיק שלי לאוטובוס מס' אחד שהיה שייך לי"ב 1 , עליתי למעלה, כבר ראיתי את ארז ואן יושבים באחד הספסלים האחוריים.
"בוקר טוב לפיל ולדוב" צחקתי ואמרתי להם ונתתי להם נשיקה לכל אחד בלחי
"איזה מצב רוח " עמית אמרה ושמעתי את הקול שלה מאחוריי
"היי קוק" אמרתי ונשקתי לה בלחי, היא חיבקה אותי.
התיישבתי בספסל לבד ועמית לבד, היא ידעה שדין יישב לידי, טל התיישב לידה בסופו של דבר ככה שזה הסתדר והיא לא נשארה לבד.
דין הגיע אחריי רבע שעה, הוא חייך אליי והתיישב לידי, שמתי עליו את הראש והתכסנו בשמיכת צמר הדקה שהבאתי, דיי שתקנו, לרוב שתקנו....או ששמענו מוזיקה. דיי התביישנו להביט אחד לשני בעניים.
הנסיעה עברה כל כך לאט חשבתי שאני מתפגרת, אחריי תשע שעות הגענו לאילת רק, ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו לאכסניית הנוער, התיישבנו בלובי עד שחילקו לנו את המפתחות לחדרים,
בכל חדר יכולנו להיות ארבעה בנות, היינו אני, עמית, אן ועוד ילדה חמודה שאיתנו בכיתה – רותם.
"אני כאן!" אמרתי וקפצתי על המיטה הראשונה שראיתי, היחידה שלא הייתה קומתיים.
"גם ככה לא היינו נותנות לך לישון בקומותיים" עמית אמרה ואני הסתכלתי עלייה ועשיתי לה פרצוף, רותם הייתה לידינו והיא הסתכלה.
"למה?" רותם שאלה
"כי יש לי פחד גבהים" המצאתי
"באמת? חח אבל זה לא כזה גבוה!" היא אמרה
"בשבילי כן " חייכתי ועשיתי לעמית פרצוף כועס.
---~~
נכנסנו לחדר, החדר שלנו היה דיי רחוק מהחדר של הבנות. התבאסנו טיפה.
הנחנו את התיקים, נזרקתי על איזה מיטה, הייתי עייף ולא הצלחתי לחשוב על כלום,
"איפה אני שם את השתייה?" ארז שאל
"תכניס לארון בשירותים... שמה הם לא יחפשו" אמרתי והוא הכניס, בינתיים הוצאתי סיגריה מהקופסא והדלקתי אותה, חשקתי בה יותר מכל ברגע זה,
בדיוק גל נכנסה לחדר, היא קפצה למיטה שלי ונשכבה לידי.
"איך החדר?" שאלתי אותה ולקחתי שאחטה, היא נישקה אותי בשפתיים.
"נחמד מאוד.. בדיוק כמו שלכם. אנחנו נישן ביחד הלילה?" היא שאלה.
"בטח" חייכתי. התגעגעתי אלייה, אל הריח שלה, ליטפתי את השער שלה ונשמתי את הריח שיצא מתוכו. הוא הרגיע אותי.
התרוממתי והתיישבתי נשען על הקיר והיא בן רגליי, מידי פעם מנשק אותה בצווארה ומעביר בה צמרמורת. הרגשתי אותה, את הצמרמורת.
"כמה זמן יש לנו להתארגן?" ארז שאל.
"עד שמונה. מה השעה?" גל שאלה
"עכשיו שש וחצי, אני נכנס למקלחת קצת ואז אני עף לעשות סיבוב באכסניה,מישהו רוצה להצטרף אליי?" ארז שאל
"אני" אמרתי
"אני אלך למקלחת גם עוד מעט" גל אמרה.
"חבל שלא אמרת לפניי שנכנסתי למקלחת" אמרתי לה ודין צחק. היא חייכה.
ליטפתי את הבטן שלה, היא גדלה טיפה, ראו מין בליטה קטנה כזו, אני לא מבין איך זה לא מפריע לה. יש לה מזל שכבר עברנו את רוב הבגרויות והשנה, ושעוד חודשיים מסיימים ללמוד.
"תיהנו בסיבוב" היא אמרה לי ונתנה לי נשיקה ויצאה.
---~~
נכנסתי לחדר. אן עישנה סיגריות והסריחה את כל החדר, עמית שכבה לידה ושיחקה ברגליה בעצבנות. רותם ארגנה את המזוודה שלה, סידרה אותה בארון, פדנטית משהו מיוחד.
נשכבתי במיטה שלי, ריח הסיגריות הגיע לאפי והייתה לי בחילה, רציתי גם לעשן...התגעגעתי כל כך לסיגריה.
"אן תביאי לי אחת" אמרתי לה.
"נראה לך" היא ענתה בשקט והמשיכה לעשן.
"רק אחת" עניתי.
"טוב אחת, וזהו" היא אמרה וקמתי מהמיטה, התיישבתי על המיטה שלה ולקחתי סיגריה מהחבילה שלה, הדלקתי אותה בעזרת המצית וקירבתי אותה לפה שלי, שאפתי את אויר הסיגריות. נשמתי לרווחה. התענגתי על כל שאחטה ושאחטה שלקחתי. היה לי מצב רוח דיי טוב יחסית לשבוע האחרון, השבוע שדנה הרסה.
סגרתי את סוף הסיגריה במאפרה הקטנה שעמית הביאה, הדלקתי קצת מוזיקה באמפי ונשכבתי שוב במיטה שלי, בזמן שרותם התקלחה.

כל לילה ככה,
היא בלי חולצתה,
קופצת, נכנסת אלי למיטה,
כל לילה ככה,
היא מתקרבת
ובאה אלי, בחיוך חושני
ואז מסתובבת
אז מסתובבת לצד השני

מגרד לי בגב, תגרד לי עכשיו,
מגרד לי איפה שהחזיה,
מגרד לי נורא,
ואני לא מגיעה,
מגרד לי בגב,
עוד טיפה שמאלה עכשיו,
תעשה, תעשה שיכאב,
עכשיו תעשה תעשה שיכאב.

סגרתי את האמפי, נכנסתי למקלחת אני, סיבנתי את כל הגוף, הנסיעה הזו עד לאילת עשתה אותי כל כך עייפה, נאנחתי ושטפתי את כל הסבון מהראש. עטפתי את גופי במגבת ואת שערי גם כן. יצאתי מהמקלחת לחדר. דין היה שמה על המיטה שלי. התיישבתי עליו שהמגבת עוד עליי וראיתי את רותם מביטה בנו.
נישקתי אותו והרטבתי את כולו.
"את מרטיבה אותי, ויצאתי מהמקלחת" הוא אמר בחיוך.
"אתה רוצה שאני אקום?" שאלתי
"לא זה בסדר, נוח לך?"
"חחח" צחקתי ונישקתי אותו. נסחפנו לנשיקה דיי ארוכה. קמתי והוצאתי בגדים מהמזוודה, שמתי על עצמי טייץ ארוך שחור עם קפוצ'ון צהוב בננה.
"איפה האולסטר שלי?" שאלתי
"כאן" עמית אמרה. נעלתי אותו.
"עשיתם סיבוב?" שאלתי
"כן... מקום נחמד, קרוב להכל "
"מעולה" חייכתי.
אכלנו ארוחת ערב מגעילה, אבל שרדנו. אכלתי טיפה, ועדיין הייתי רעבה.
"בואי נלך לקנות פיצה" דין אמר לי.
"נראה לך? יהרגו אותנו!" אמרתי לו.
"על הזין שלי, את רעבה, אני אלך עד חיפה ובחזרה כדיי להביא לך משהו לאכול"
"יפה שלי" אמרתי ונישקתי אותו, יצאנו בשקט מהאכסניה בזמן שכולם היו בכינוס והסברים לקראת מחר. מול האכסניה היה פיצה מטר, דין הזמין לי פיצה והתיישבנו לאכול.
"לאן בא לך ללכת?" הוא שאל...
"חכה רגע, אני אתקשר לאן" אמרתי לו והתקשרתי אלייה.

"איפה את?" היא ישר שאלה.
"בפיצה מטר... למה?"
"סתם, יש זמן פנוי עד 2 בלילה, ב2 בלילה בול כיבוי אורות, ואסור לאחר... אני וארז הולכים להסתובב בטיילת .. רוצה לבוא?" היא שאלה. דין רצה להיות לבד.
"אני רוצה להיות קצת לבד עם דין, זה בסדר?"
"כן בטח מאמי, תיהנו...דברו איתנו בהמשך הערב" היא אמרה. ניתקנו.
יצאנו מהפיצרייה והלכנו לכיוון הטיילת, אני ודין קנינו צמידים מעור שכתוב עליהם ג&ד. יצא נחמד. הלכנו לכיוון הגשר והתיישבנו על הסלעים ביחד. היה יחסית קר, אז לא היו הרבה אנשים בחוץ. דין חיבק אותי כשרעדתי מקור, הוא הכניס את הידיים שלי לתוך הכיס של הקפוצ'ון שלו.
"כיף לי איתך" הוא אמר
"גם לי איתך" עניתי בשקט ושמתי עליו את הראש שלי, הייתי צריכה באותו הרגע מישהו שיחבק אותי כמוהו, מישהו שיאהב אותי כמוהו, אוח אהבה שלי.