ניהלתי דיאלוג עם עצמי, אך לצערי כבר הכרתי את כל הסיפורים שלי מקרוב. כשכמעט הרמתי ידיים, לפתע הוא התחיל לדבר, על הכלב. ליאורה פיטרס יצאה לדייט ונפרדה בהנהון.
תמיד הכל מתחיל באותו משפט: "חבר של דוד של אח של הוא בול בשבילך" בתכל’ס, מה כבר יש להפסיד? היתרון- היכרות חדשה עם מישהו מעניין ואפשרות למשהו יותר רציני. החיסרון- ליפול על מישהו משעמם רצח או גרוע מזה.
בחור חביב למראית עין
הפעם הגעתי מקושטת ויפה לפגישה והתיישבתי. הבחור עדיין לא הגיע. אחרי כרבע שעה, קיבלתי טלפון מתנצל על האיחור. עדיין הייתי אופטימית. כזו אני. אחרי עשרים דקות, מגיע בריצה, מזיע ומתנשף בחור שנראה למראית עין חביב למדי. הוא התיישב תוך התנצלות עמוקה.
מילה אחת ודי
אחרי שהזמנו שתייה סולידית, חשבתי שזהו זמן טוב לתחילת ההיכרות. זרקתי שאלה סתמית כדי להתחיל לגלגל את השיחה. מיד שמעתי "כן", חד משמעי, ללא היסוס וללא פירוט. הבחור ששמו היה דני, זרק מילה אחת לאוויר (שהספקתי לתפוס) ונעצר. כדי לנסות שוב, שאלתי שאלה נוספת, שאלה מאתגרת. הפעם זכיתי ל"לא" אילם. התחלתי להרגיש קצת כמו יורם ארבל ב’מי רוצה להיות מיליונר’.
23 דקות והרבה מבוכה
כל משאלתי היתה לפתח שיחה, סמול טוק, לא יותר, התחלתי להרגיש אבודה. עברו בדיוק שלוש דקות של שיחה או אם להוסיף לעשרים דקות איחור כבר סגרנו 23 דקות. באותו רגע חלפה בי מחשבה, מהו הזמן הממוצע כדי שדייט לא יהפוך לסיטואציה מביכה.
זכיתי להנהון
חשבתי להמשיך ולנסות, אולי פשוט מדובר בכדור שלג עצום שאם אצליח רק לדחוף אותו מבעד להר, עוד יתגלגל ויתפוס תאוצה. סיפרתי קצת על עצמי ושאלתי שאלה שקשורה, שאלה שלא יתכן ויצליח לענות בתשובת מילה אחת. אך הפעם הוא הפתיע במשהו יצירתי. לא רק שלא זכיתי לתשובה מעניינת ובעיקר מלאה במילים, זכיתי להנהון שכלל את כל הרגשות והתחושות שהוא חש באותו רגע.
מסתבר שהוא יודע לדבר
התייאשתי, התחלתי לספר סתם, מאירועי היום, חוויות שבועיות והגעתי שנים אחורה. קצת לפני התקופה הפרהיסטורית, ניהלתי דיאלוג עם עצמי בסיפורים באמת מוצלחים, אך לצערי כבר הכרתי אותם מקרוב. כשכמעט הרמתי ידיים, לפתע הוא התחיל לדבר. התרגשתי כמו שלא התרגשתי שנים. מסתבר שהוא יודע לדבר! הקשבתי בזהירות, ניסיתי לענות לשאלתו תשובה שתאפשר לו להמשיך בחופשיות ובביטחון.
הכלב, ידידו הטוב
בקול צלול הוא החל ב"להורים שלי יש כלב". הסתכלתי עליו בציפייה, אמנם הדברים לא היו קשורים לנושא שבדיוק סיימתי לדבר עליו, אך ייתכן ומה שהוא עומד להגיד הוא חידוש מעורר השראה. והוא המשיך "בניתי לפני כמה שנים גדר סביב הגינה בשביל הכלב". הייתי מבולבלת, הרי הגדר כבר כמה שנים מוצבת שם, היא לא קשורה בשום אופן לשיחה עליה דיברנו והוא לא סיים בסימן שאלה. איך ממשיכים מהנקודה הזו? חיכיתי קצת, חשבתי שהוא יחשוף עוד מהחיים המרתקים שלו, או לפחות מהכלב או הגדר. אך לא, שם הסתיים הכול.
שתיקה רועמת
אחרי דקות ארוכות של שקט שהרגיש נצחי, עם מחשבות על מה שעוד אפשר להספיק לעשות הערב, נפרדנו בהנהון מלא משמעות כל אחד לדרכו. מסקנה: יש דברים שהשתיקה יפה להם, בליינד-דייט הוא לא אחד מהם.
קרדיט לאתר מסן-טורים
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*




