אהבה שהסתיימה בטרגדיה

הכל התחיל לפני 4 שנים..שרק הכרנו..תחילת כיתה ז'...
היית ללא הספק הילד הכי יפה בשכבה...התאהבתי בך ממבט ראשון..
אפילו אז,ידעתי שאתה האחד..ממבט אחדד
התיידדנו עם הזמן..ניסיתי להתקרב אלייך...וגיליתי שלא רק המראה המדהים שלך גרם לי להתאהב בך..
היה שם עוד כל כך הרבה בפנים...התמימות האין סופית,הרגישות, הצחוק והחיוך הכובש שאין מי שלא היה מודע לו..
נשמע מושלם...?
היית הכל אבל לא היית שלי..לקח לי זמן בכי מטורף,אפשר לקרוא לזה דכאון אבל השלמתי עם זה בסופו של דבר,לא הייתה לי ברירה...השלמתי עם זה שיש לך חברה , שהיא גם חברה שלי..
ידעתי שאתה מאושר איתה..וזה מה שעשה אותי גם מאושרת..בעקיפין..
הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב..שלא תסבול כמו שסבלתי בגללך,בלי שתדע אםילו,רציתי להיות המעטפת שמגנה עלייך..
כל כך אהבתי אותך..הייתי מוכנה למות למענך...גם אם זה נשמע מוגזם..
עם הזמן החלפת חברות מידי שנה , ואחת מהם הפכה להיות החברה שלי,אחת הטובות...ואני,אני מצידך הייתי הידידה הכי טובה ,זאת שמספרים לה הכל..
מה שיצר מצב שהיא באה לספר לי על הריבים שלכם מצד אחד והוא מהצד השני..
אני יודעת שאולי זה נשמע כמו הזדמנות מצוינת כדי להפריד בינכם..כי זה בעצם היה החלום שלי.שנהיה ביחד
,אבל ידעתי שאם זה לא הדדי אז אני יעשה הכל כדי לגרום לך להיות מאושר איתה..כי ידעתי שאתה אוהב אותה
נלחמתי בכל מה שיכולתי כדי לגרום לכם להיות מאושרים..ניסיתי לפתור סכסוכים,לסדר בעיות,לפייס בינכם.ורקהכל,באמת מכל הלב !!
כדי שתהיה מאושר...כי מבחינתי האושר שלך זה האושר שלי..והחיוך שלך זה האור שהאיר לי את החיים..
והכי הרבה..להשתדל שלא להתמוטט , מזה שזה היה סוד כל כך גדול,שכמעט אף אחד לא ידע,ועוד לנסות ולהכיל את הכאב הזה בפנים..
עם הזמן התרחקנו מעט..גם כי אתה וחברה שלך ושלי נפרדתם.. ועברת בית ספר והפכת לקצת רחוק,
אבל השתדלתי לשמור איתך על קשר.עם כל הניסיונות הרבים.לא אהבתי אחר אחרייך...ניסיתי, באמת,אבל שום דבר לא היה דומה בכלל..
אולי כי זאת אהבה ראשונה ואולי באמת כי נחרטת בי כל כך עמוק שלא יכולתי להוציא אותך משם,מהלב שלי
שנתיים וחצי אהבתי אותך אהבה מטורפת..הייתי קשורה אלייך כל כך..
הנפש שלי הייתה קשורה בשלך ולא יכולתי להרפות מההרגשה הזאת...
אז הבנתי על מה מדברים..מה זה הפרפרים האלה בבטן.הרצון הענקי הזה לראות אותך , זה היה כ"כ חזק..יותר מכל דבר אחר..
הימים והלילות של הבכי על זה שלא נהיה ביחד אפעם הפכו מהר למטרה שהצבתי לעצמי,
המטרה לגרום לך להיות מאושר, שתמיד תחייך את החיוך הזה שבגללו התאהבתי בך
ואז אחרי שנתיים וחצי של אהבה מטורפת , אני לא יודעת מה בידיוק קרה..
או שהשלמתי עם העובדה שלא ייצא כלום מהאהבה הזאת שלי אלייך..
או שהיית רחוק והמרחק גרם לאובססיה שלי אלייך[או איך שלא תקרא לזה] להעלם...
או שפשוט האהבה דהתה..והתחילה להעלם..

למרות כל אלה.יצא לי לחשוב עלייך המון גם אחרי שהתרחקנו
ועדיין..היית הראשון והיחיד שאהבתי באמת..
לפני כמה חודשים נהרגת מתאונת דרכים..
ואין לי הרבה מה להגיד,חוץ מזה שהעולם נחרב עליי פשוט..
והלב שלי..הלב שלי שחצי ממנו היה פעם שייך לו..פשוט התנפץ לחלקים ורסיסים כל כך קטנים
שעד היום אני לא מוצאת את כולם..
ה אהבה היחידה שהייתה לי אי פעם..גם היא הלכה..שהילד שכל כך אהבתי..
שכל כך רציתי..שכל כך נקשרתי אליו..שהילד הזה..כבר לא יחזור..
שאני לא יראה את החיוך שלו..שאני לא ידבר איתו ולא יצחק איתו,
רציתי להתעורר מהסיוט הזה,לחשוב שזה סתם היה חלום רע..רציתי שמישהו יבוא ויעיר אותי..שיגיד לי
שסתם חלמתי חלום רע.. אבל אף אחד לא העיר אותי ...ולא באמת חלמתי חלום רע...
המציאות באה והגורל האכזר קטף אותך..

איך אפשר להתמודד עם זה שהאהבה היחידה שלי בחיים..הראשונה...איננה !??
כבר המון זמן מאז שהלכת..ועדיין,אין אחר בליבי,
אף אחד לא תפס לא תופס ולא יתפוס את המקום ששמרתי לך ,עוד מאותו יום ,בתחילת כיתה ז'....בפעם הראשונה שנפגשנו...
על אחרים נדלקים,הרגשתי דברים..אבל אף אחד באמת לא נכנס לי ללב ,לא בצורה שאתה נכנסת..אני

והיום אחרי שנשארתי בלעדייך,אני מצטערת שלא אמרתי לך כבר אז
כמה אהבתי אותך,נכון שהייתי לוקחת סיכון ענק ונכון שאולי הייתי מובכת בימים הראשונים
אבל לפחות ידעתי שאמרתי מה שאני מרגישה וכמה שהוא היה חשוב עבורי

והסיפור הזה בעצם מוסר השכל אליכם ,כולכם
גם אם האהבה שלכם חסרת סיכוי..לפחות כמו שלי , תגידו לצד השני כמה אתם אוהבים אותו...כי מי יודע
מה יקרה מחר???
גם אם בטוח שלא תהיו ביחד..תספרו לו...בשבילכם..בשביל השקט הנפשי שלכם..
שסיפרתם..ששפכתם...שתשתחררו אפילו בקצת מהכאב הזה,והכי חשוב..תדעו שאמרתם מה שיש לכם בלב....