הייי..... 😂
אני חדשה כאן.....
סיימתי עכשו לקרוא את כל הפרקים.....
ברציפותתתתתתתתתתת.....
אחי....חבלזזזזזזזזזזזזזזזזזז
****אהבתי ******** 😊
אז המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
תמשיך ,
אבל תעשה מהפרקים הקודמים כי אני בקושי זוכרת ....
חיחיחיחיח
אני כאן (:
אממ תפרסם את הסיום ^^
בואנה הכתייייבה שלך מדהייייייימה ! 😮
התאהבתי בך אליאור [;
בן כמה אתתתתתה?
ויאלללללה תמשיך 😉
ברור שנשארנו פהה (:
המשךךךך .
טוב כדאי שעכשיו אני אשים המשך.. איתי אי אפשר לדעת מה יהיה עם המחשב הזה חחח
לפני חודש הסתיים מעצר הבית.
אוייייייייי . סוף סוף אוררררררר !
סוף סוף עולם !!!!!!!!! 😊 חחחחח
החודש הזההההההההה יצאתי לאן שרק אפשר..
צפון, דרום, מזרח, מערב, מועדונים, פאבים, קניונים, ים, פארקים, מסיבות-טבע, ידידות, חברים ..
חחח הכלללללללללללללללללל
את כל מה שלא עשיתי בחצי שנה הזאת השלמתי בחודש P:
עכשיו 1 בלילה.. אני במיטה.. שוכב וחושב על הכל...
הכל כבר באשדוד.. נשארו פה רק עוד כמה ארגזים קטנים..
של דברים שאנחנו צריכים אותם רק למחר..
[בגדים, איפור של אמא וכאלה]
מחר בצהריים אנחנו עוברים לבית החדש.. חוזרים לאשקלון..
אני עוזב את אשדוד.
שוכח מכל מה שהיה לי פה. ועדיף כך.
בתוך הלב, קצת קשה לי..
כי בכל זאת, החברים, והאנשים שכבר הכרתי פה..
ודי התרגלתי.. אני כאן כבר כמעט שנתיים.. וזה לא קצת.
וואי... אני אשכרה עוזב..
חח אתתם מכירים את ההרגשה הזאת
שיש פרפרים בבטן?
מן התרגשות כזאת?
זה בד"כ ממשהו שהוא לא מודע, ממשהו חדש.
אבל לא. אצלי זה לא משהו חדש.
זאת פשוט התרגשות.
גם פחד.
אני אתגעגע לחברים פה.. הם תפסו אצלי חלק גדול בלב..
והאמת... הם די הוכיחו את עצמם בחצי שנה הזאת,
כשהייתי במעצר בית,
הבנתי כמה שהם חברים אמיתיים.
לא הפקירו ולא נטשו אותי לרגע
אין עליהם בעולם 😊
אךךךך.. וקורל.. אני כבר לא אראה אותה יותר. לגמרי..
בחודש האחרון יצא לי לראות אותה כמה פעמים כשיצאתי מהבניין.
פעם אחת אפילו יצא לנו להיות ביחד במעלית! אני והיא, לבד !
אבל לא דיברנו.. רק הסתכלנו אחד על השני..
שתי שניות והסטנו את מבטנו אחד מהשני, אני לקירות והיא לריצפה.
היא בטח יודעת שאני עובר דירה.. מעניין מה היא חושבת על זה..
אם אכפת לה בכלל...
כ"כ הרבה מחשבות העסיקו אותי בלילה הזה.. לא הצלחתי להרדם..
בבוקר כשקמתי, שטפתי פנים
והוצאתי מהארגזים את הבגדים שהיום אני רוצה ללבוש..
נכנסתי למקלחת.. תוך רבע שעה סיימתי...
התלבשתי.. ואת הבגדים שהיו עליי כשישנתי שמתי בארגז אחר.. כי המכונת כביסה לא פה P:
הסתכלתי בפלאפון.. 12:23
באחת אנחנו יוצאים מפה......
הלכתי לעזור להורים שלי עם הדברים האחרונים שנשארו..
ארזנו את כל מה שצריך, שמנו באוטו של ההורים שלי..
ההונדה הנסיכה שלי כבר חונה לייד הבית באשדוד חח
"יאלללה. יצאנו? 😊"
אבא ואמא אמרו וחייכו אליי, חייכתי בחזרה.
"יצאנו 😊" עניתי להם וירדנו..
יצאנו מהבניין והם נכנסו לאוטו.
פתחתי את הדלת כדי להכנס גם,
"חכככה !"
שמעתי קול דק מאחורי.. קול של הילדה ההיא..
שלא שמעתי חצי שנה..
הילדה ההיא.. ש=ב=ג=ל=ל=ה עברתי כ"כ הרבה דברים.
הילדה ההיא.. שלימדה אותי מה זאת אהבה..
ההורים שלי הסתכלו עליי..
"רוצה כסף למונית? כדי שתבוא אח"כ?"
הם ידעו שאני עדיין אוהב אותה..
"לא, רק שתי שניות תחכו לי, אפשרי?"
הלכתי שניה לכיוון שלה..
"חצי שנה.. 😊" חייכתי אלייה.. ניסיתי שלא להראות כמה שהלב שלי עדיין שבור בגללה..
"תגיד להם שיסעו, אנחנו צריכים לדבר.."
"לא, דברי מהר."
"בבקשה אליאור.. יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה לתקן.."
"קוראל.. דברי"
"אליאור נו.. אנחנו חייביםםםםם לדבר !"
"ביי מאמי.."
נתתי לה נשיקה בלחי והלכתי לאוטו בלי להסתובב אחורה..
הייתה לי גולה בגרון.. מכירים את זה?
שרוצים לבכות אבל שומרים בתוך?
אז זה כואב כזה בגרון?
אז זה מה שהיה...חח
נכנסתי לאוטו.."סעו"
"אתה בטוח?" אמא שלי שאלה אותי..
"אמאאא!"
הם נסעו.. קוראל עמדה בכניסה של הבניין והסתכלה על המכונית מתרחקת..
לא דיברתי בנסיעה, פשוט ישבתי בשקט..
כשהגענו לכניסה של אשדוד קיבלתי הודעה..
ק ו ר א ל . .
פתחתי וקראתי אותה..
*** מאור בכלל הומו. ידעתי את זה תמיד. בגלל זה הרגשתי איתו כ"כ בנוח.
ואתה? אותך בחיים לא הפסקתי ואולי גם לא אפסיק לאהוב.
בכל מקרה- לא נראה לי שבכלל אכפת לך, אבל הייתי חייבת שתדע את זה.
בהצלחה בהמשך. ***
סססססוף ( :
מבאס קצתת חח אבל לא היה לי רעיון אחר איך לסיים את הסיפור....חח
הייי... 😂
איזה באסה של סוף......
אבל כך זה בחיים....
לא הכל ורוד.....
אבל בכל זאת....****אהבתי **** 😛
אתה כותב....
חבלזזזזזזזזזזזזזז
***מחכה לסיפור הבאה.....
וווואאאיייי איזה סוףףףףףףףף : ( ,
יאאאאאאאאאא..
אל תגמור תסייפור..
תמשיייייך!!!!!
וואי איזה סווף !
סיפור מדהים (:
אתר האהבה הישראלי