"אני לא מבינה אותך מה עשיתי לך שאת ככה מתנהגת אלי??" צעקתי עליה עם דמעות
"מתי תתבגרי כבר??? את כזאת תינוקת" החזירה לי והשתגעתי מהמילה 'תינוקת' מי היא חושבת לעצמה שתקרא לי ככה...?
אני תינוקות? אני?!? היא זאת שכל היום בוכה יושבת בבית ונותנת לחיים שלה לרדת הכי נמוך שאפשר.
שתפסיק לקחת את הכדורים האלו כבר,היא בעצמה מתנהגת כמו ילדה קטנה.
נכנסתי לחדר שלי..נעלתי את הדלת..שמתי את השיר הכי אהוב עלי ופשוט שרתי הכי חזק שאפשר,
לא לשמוע יותר את הריבים שלהם,לא לשמוע את הבכי שלה,פשוט להקשיב למוזיקה,
למילים ולא לחשוב על כלום.
שכבתי במיטה מסתכלת בחלון רואה אנשים הולכים,יושבים,מדברים,חיים.
הדמעה ירדה אבל ישר ניגבתי אותה ,הבטחתי לעצמי פעם אחרונה שאני לא אשבר,אני אהיה חזקה,
לא כמוהה.
דפיקה בדלת.
"מה?" פתחתי והוא עמד שם.
הוא נתן לי נשיקה בלחי ונכנס ,סגרתי שוב את הדלת והלכתי אחריו
הוא התיישב על המיטה
"בא לך להלמיך קצת?" שאל ובקושי הבנתי,סגרתי את המוזיקה והתיישבתי לידו
"מה קרה? שוב רבתם?" שאלתי ,בקושי מסתכלת עליו
"למה את ישר שלילית?" ענה ודמיינתי את החיוך המהמם שלו שרוע על פניו
"תשפוך זה בסדר" קמתי לכיסא של המחשב
"בכית שוב הא?" אמר כאילו מכיר אותי ,כאילו רואה אותי כל יום
"טוב לא באת עד לפה להראות שאתה חכם נכון??" עקצתי ושנאתי את התגובה המגעילה שלי באותו זמן
"עינב אני בא אליך כי אני אוהב להיות איתך למה את כזאת מניאקית לפעמים!?"
"סליחה" עניתי והסתכלתי לו עמוק בעיינים
"נראה לי אני נפרד ממנה" שינה נושא פתאום
"מה למה?" התפלאתי
"היא יותר מדי קנאית בשבילי" ענה והבנתי כבר שהיא יודעת עליי
"מה היא כבר אמרה עלי?" השפלתי מבט
"שאין כזה דבר ידידה" אמר וקם לעברי "עכשיו זוזי" העיף אותי מהכיסא והתיישב במקומי
"זבל" עניתי "הלכתי להביא משו לשתות שלא תתייבש לי פה" הוספתי עם חיוך ויצאתי מהחדר.
בדרך עברתי שוב ליד החדר שלה,עצרתי מעבר לדלת והאזנתי..כמו שאני עושה תמיד.
היא דיברה בפלא שלה..כל היום זה מה שהיא יודעת לעשות.לשבת לדבר או לבכות...מאז התאונה
היא נהייתה שונה..היא כבר לא האחות הגדולה שהייתה פעם.
המשכתי לעבר המטבח,אבא ישב ראה טלוויזיה יותר נכון נרדם ליד הטלוויזיה
"עינב?" קרא לי פתאום חצי ישן חצי ער
"מה?" עניתי בעודי לוקחת בקבוק מים וכוס
"מחר אנחנו נוסעים לסבתא בעפולה תבואי?"
"לא" עניתי חד משמעית וחזרתי לחדר במהירות שלא יעצור אותי שוב.
נכנסתי לחדר ,הוא ישב במחשב כרגיל
"מה אתה עושה!??!" הרמתי את קולי שראיתי שהוא מציץ בתיקיה שלי
"כלום תירגעי" אמר
"טוב די עם המחשב" אמרתי וסגרתי את המסך
הוא התיישב לידי ושתה
"מה עם אחותך?" שאל וכל הזיכרונות מהשבוע האחרון עלו לי פתאום
"לא חוזרת לעצמה"
"מסכנה" אמר ונשען לאחור על הכרית
"נו אז היא צודקת?"
"מי"? שאל
"ליאור"
"בקשר למה?"אמר וחזר למצב ישיבה
"בזה שאמרה שאין כזה דבר ידידה" עניתי ופחדתי כל כך מהתשובה
"לא יודע תגידי לי את" ענה מבלי לחשוב לשנייה
"אחח אתה והתשובות שלך....זה מה שאני אוהבת אותך..מסתורי" אמרתי וחייכתי חיוך קטן
הוא זרק עלי כרית "עינבי אני לא אוותר עליך אף פעם מבטיח" אמר והעביר לי צמרמורת מטורפת
"מחר יש לי בית ריק" שינתי נושא פתאום
"נארגן משו" אמר וחייך
אני כבר יודעת מה הולך לקרות,הוא יגיד לכולם לבוא ,כמו תמיד נשתה,כמו תמיד נרקוד.
"הפעם אני קובעת מי בא" עניתי וקמתי להביא דף ועיפרון התחלתי לעשות רשימה של 10 ילדים
שמחר יבלגנו לי את הבית.
"בלי ליאור" אמר פתאום
"די נו אני מכירה אותך אתה מת עליה"
"טוב נראה מחר" אמר וצחקתי
"יאללה חמודל'ה עפתי" אמר וקם לעבר הדלת
"מת עליך" הוסיף ,נתן נשיקה והלך.
חזרתי למיטה השעה הייתה 4 בלילה כבר.. הבטתי ברשימה והחלטתי שמחר אני
יארגן משו שאף אחד לא ידע.משו חדש.
-------------------
"עינב" אמא העירה אותי
"אנחנו יוצאים" הוסיפה ופתחה לי את החלון
"אני מזכירה לך איך שקיבלת את הבית ככה את מחזירה"
"טוב טוב ד"ש לסבתא" עניתי והסתכלתי בשעון
"סעמק רק 11 וחצי" לחשתי וחזרתי לישון
"בוווקר" פתאום הוא התנפל עלי אחרי מספר שניות
"דיי כמה אפשר לראות אותך? " עניתי והצחקתי את עצמי
"יאללה מכוערת צריך ללכת לקנות"
"תן לי חמש דקות ואני קמה" העפתי אותו מעלי והנחתי את הראש
"טוב סבבה אין בעיה" אמר והתיישב על המחשב
ישר פתחתי עיינים ידעתי שזה מה שהוא יעשה
"קמתי!!" אמרתי והוא התחיל לצחוק עלי
---------------------------
"נמאס לי מוודקה" אמרתי שנכנסנו למכולת שמתחת לבית שלי
"מה הפעם את רוצה לנסות?" שאל והסתכל על כל המשקאות שיש למעלה
"ז'ה" אמרתי בקול תינוקי והצבעתי על בקבוק טקילה
"יש לך מזל שיש לי כבר 18" אמר וביקש מהמוכר שכבר מכיר אותנו את הבקבוק,
הראה תעודת זהות, שילם ויצאנו.
"מי הקמצן שלא הביא?" שאלתי כשהיינו במעלית
"האמתי שהיום כולם הביאו" ענה ונכנסו לביתי.
"סבבה" "מה עם ליאור?" שאלתי פתאום
"נפרדתי" צעק לי מהמטבח ,כרגיל מוציא את הבקבוק קולה ושותה
"לא מאמינה לך" באתי אחריו ודחפתי אותו בקטנה עם היד
"נשבע לך" התיישב על אחד מהכיסאות הלבנות שבפינת אוכל
"אתה מפגר באלוהים" אמרתי והלכתי לחדר
"די עינב אין לי כוח אליה ניסיתי" רץ אחרי והתיישב על המיטה
"טוב החלטה שלך חבל היא אהבה אותך באמת"
"היא עדיין אוהבת" אמר ופתח את דלת הארון שלי
"מה אתה מחפש מה ללבוש היום? " אמרתי וצחקתי
"כן ממש מי ירצה ללבוש את זה" ענה והוציא סקיני שחור
"טב טב שתוק" אמרתי החזרתי את המכנס וסגרתי את הדלת שפתח
"מי בא?" שאלתי ולקחתי את הרשימה מאתמול
"תביאי" לקח מידי את הנייר
"כולם חוץ מנאור" ענה
"טוב אתה נשאר לישון פה?" שאלתי ולקחתי מהארון תחתונים,חזייה,מכנס וחולצה
"כרגיל כאילו" אמר בקול פאקצי התיישב על המיטה ופתח את הטיוי
"אני במקלחת צ'או" עניתי ויצאתי מהחדר במהירות
-------------
"היה לך פלאפון" אמר שיצאתי לבושה מהמקלחת ונכנסתי לחדר
"ממי?" שאלתי והתיישבתי לידו
"שיר" ענה
לקחתי את הפלאפון ,הלכתי לסלון.. התיישבתי בספה וחייגתי.
"הלו" ענתה
אני:"שיר?"
שיר: "כן"
אני: "היי"
שיר: "היי עינב מה נשמע?"
אני: "בסדר חיפשת אותי?"
שיר: "כן וכרגיל הוא ענה"
אני: "הייתי במקלחת"
שיר: "את לא חושבת שהתקרבתם טו מאצ'?"
אני: "לא..כיף לנו ביחד"
שיר: "עינב את יודעת שהוא נפרד מליאור נכון??"
אני: "כן מה הקשר אלי??"
שיר: "אוי את כזאת עיוורת"
אני: "טוב שיר את בכוונה רוצה לריב?"
שיר: "לא, פשוט את השתנת כל כך"
אני: "לטובה או לרעה?"
שיר: "עזבי לא משנה מה עושה היום?"
אני: "פה אצלי בבית תבואי בית ריק שתייה וזה"
שיר: "די הספיק לי מה שהיה פעם שעברה"
אני: "נו שיר בואי גם ככה אין לך משהו אחר לעשות"
שיר: "דווקא יש לי"
אני: "הא וואלה מה?"
שיר: "נראה לי אני אלך לרעות"
אני: "את מעדיפה ללכת לזונה הזאת מאשר לבוא אלי ?"
שיר: "היא לא עשתה לי כלום עינב זה שאתן בריב לא אומר שאסור לי להיות איתה"
אני: "טוב תהני"
שיר: "או התחלנו"
אני: "לא ראסמי שיהיה לך בכיף"
שיר: "את יכולה לבוא גם את יודעת,תשלימו כבר"
אני: "ממש לא וחוץ מזה את יודעת אני המארחת"
שיר: "טוב מה אני יגיד לך החלטה שלך"
אני: "מי עוד בא אליה?"
שיר: "הדס וזהו"
אני: "הבנתי"
שיר: "לא נמאס לך כל שישי לשתות איתו?"
אני: "לא נמאס לך לשאול שאלות מעצבנות?"
שיר: "יאוו..עזבי העיקר שטוב לך"
אני: "טוב אני חייבת לנתק"
שיר: "עינב?"
אני: "מה"
שיר: "אל תעשי שוב את השטות הזאת"
אני: "טוב..ביי.."
שיר: "צ'או"
ניתקתי...השיחה הזאת עשתה לי רע...מה יש לה לחפש עם רעות והדס..אחרי מה שהן עשו לי...
אחרי כל מה שעברתי היא פשוט ככה הולכת אליהן.כל הזמן אנחנו רבות אני ושיר.
המצב הזה מכניס אותי לדיכאון.חזרתי לחדר והוא נרדם...הבטתי בו ופשוט הרגשתי בטוחה..
מוגנת ,חיוך עלה לי על הפנים,נשכבתי לידו . כיוונתי שעון מעורר ל6 ועצמתי עיינים.
----------
"תשתקי את הדבר הזה" הוא צעק פתאום והעיר אותי
קמתי והלכתי לשירותים שבחדר שלי..ממזמן אני לא מתביישת ממנו
פעם רק בהתחלה שהיה מתנחל אצלי הייתי הולכת לשירותים בסלון עכשיו אני אפילו לפעמים
כבר מתלבשת לידו...
"מתי אמרת לכולם לבוא?" שאלתי
"10" ענה
"טוב בוא" אמרתי ומשכתי אותו למטבח
"יאללה שי'וש מה אתה מכין לי לאכול?" שאלתי וצחקתי
-------------
-רבע ל10-
"היי" אמרתי ופתחתי את הדלת
"היי עינבי מה נשמע? " תום אמר ונכנס, אחריו גם גל ועידן.
"בסיידר"
אחרי עשר דקות כולם כבר באו...נטע, נופר וליה הצטרפו והיינו 8
תום שם שירים במערכת שבסלון ואני הבאתי לכולם כוסות שיכולו לשתות.
"היום נעשה משו כיפי" אמרתי שכולם היו עסוקים בלמזוג לעצמם שוט
"אמת או חובה" עמדתי וכולם התחילו לצחוק
"די נו יהיה כיף" השתקתי אותם
אחרי שעה שכולם היו בראש טוב והמוזיקה חירפנה את כולנו ברקע.
התיישבנו במעגל
"אוקי החוקים" אמרתי בקושי אחרי 4 שוטים כבר
"1. האמת חייב להיות קשור לסקס"
"טובה את" גל פתאום צייץ
"2. בחובה צריכים להיות הכי מקוריים שיש" הסתכלתי על נטע וחייכתי.
"3.ויש מה שנקרא שאלה מהלב" אמרתי ולא האמנתי לעצמי שאני נשמעת כמו ילדה בכיתה א'.
"בשאלה הזאת אתם יכולים לשאול כל מה שתרצו וחייבים לענות עלייה סבבה?" הוספתי וכולם זרמו איתי.
אני התחלתי ,סובבתי את הבקבוק. "גל.." אמרתי מאושרת ממה שיצא.
"יאללה נו אמת ,תשחקי אותה" אמר ישר ואני כבר התחלתי לחשוב על שאלה.
"בתול אני יודעת שאתה לא...אז בוא נשאל מי האחרונה שעשית איתה את זה?" שאלתי ושי התחיל לצחוק.
"וואלה אתן לא מכירות" ענה
"פחדן" ליה לחשה לו בשקט
"רוני" ענה פתאום כולנו היינו בשוק.
"רוני? מיא'?? יא פדופיל..." אמרתי והוא שתק
"יאללה עכשיו אני" סובב את הבקבוק "שי.." אמר
"חובה" שי אמר ואהבתי את הביטחון שלו
"חובה עליך .... חח איזה מכוער זה אני לא מאמין" אמר פתאום והרס את הכל.
"נו" צעקתי
"חובה עליך לשיר לעינב שיר אהבה" אמר ושי ישר הסתכל עלי
"מה אתה ילד קטן אלוהים?" אמרתי פתאום מפוחדת מהמשימה של שי
"יאללה יאללה" עידן פתאום הצטרף
שי קם בא לידי והתחיל לשיר..
"את הכי יפה בעולם
מלכת היופי שלי
רק איתך אני מרגיש קיים
נולדת בשבילי."
האמתי? היה לו קל מדהים.
"טוב עכשיו תורי" שי אמר כשסיים
הוא סובב את הבקבוק.. "נופר" אמר שהבקבוק עצר לידה.
"חובה" אמרה
"חובה עליך לשתות 2 שוטים בחצי דקה" אמר וכל כך ריחמתי עליה .
קמתי להביא לה את הבקבוק שהיה כבר מחוסל כמעט .
"אוקי" אמרה ולקחה את השוט הראשון ביד. ספרה עד עשר ואני הפעלתי את הסטופר.
גמרה את השוט הראשון ועברה מיד לשני.עשתה את זה בדיוק ב27 שניות.
כולנו צחקנו ועברנו הלאה..מה שיהיה לה אח"כ ואו מסכנה...
"עכשיו תורי" נופר אמרה וסובבה את הבקבוק
עצר עליי..
"טוב אני יתחיל מקטן..שאלה מהלב" אמרתי וכולם צעקו ברקע "בוז."
"אוקי..מה את מרגישה כלפי שי?" ישר שאלה מבלי לחשוב שנייה.איך ידעתי שזה יבוא. הסתכלתי עליו.
הידיד הכי טוב שהיה לי אי פעם . גדול ממני בחצי שנה כמעט . לבוש בג'ינס וחולצה שחורה, חתיך מאי פעם.
"טוב ברור שאני מתה עליו ואולי יש גם יותר מזה אבל בינתיים לא יודעת" אמרתי ופשוט האלכוהול
זרם לי בכל חלקיק בגוף.
לא רציתי ששי יענה,אלוהים יודע מה הוא חושב ,מהר סובבתי את הבקבוק שוב.
עצר שוב על שי.
"שאלה מהלב" אמר
"אוקי..למה באמת נפרד מליאור?" שאלתי
"כן באמת למה?" פתאום ליה צצה,סקרנתי אותה.
"לא אוהב אותה" אמר והסתכל לי ישר בעיינים.כולנו כבר עייפים רצח ושתויים.
נופר כבר כמעט מתה אבל רק התחלנו את המשחק.הוא סובב את הבקבוק ואלוהים יודע למה
אבל זה נעצר עליי שוב.
"ראבק בוא נשאיר ואתכם לבד וזהו" תום התעצבן
"תירגע כאילו זה בכוונה" שי ענה לו "נו מה את בוחרת?" הוסיף
"אמת" אמרתי.
"מי היה הראשון שלך?" שאל ולא האמנתי עליו
"די נו שי" עניתי
"יאללה חוקים זה חוקים ואת המצאת אותם" הוסיף
כולם היו בשקט ,הם יודעים שאני לא בתולה אבל אף פעם לא סיפרתי לאף אחד באמת מי הראשון שלי.
"אוי תזכור" אמרתי "בן" עניתי והשפלתי מבט למטה.כל כך שנאתי את השם הזה.
שנאתי את שי ברגע הזה שגרם לי לחזור אחורה.קמתי ויצאתי מהסלון.לא יכולתי לסבול להיות
שם אחרי שהם יודעים .
שי יצא אחרי למרפסת.
"נו עינבי מצטער" אמר והתיישב לידי
"עזוב כוס אמא שלו" אמרתי ונזכרתי בשנה שעברה כמה תמימה ומפגרת הייתי.
"למה לא רצית לספר לי את זה עד עכשיו?" שאל
"אולי בגלל שהוא ניצל אותי ...שכב איתי וזרק אותי.."
הוא לא אמר מילה.הוא לא ידע על העבר שלי..על בן.שכל כך אהבתי שהייתי עושה בשבילו הכל.
"טוב די אל תהיי עצובה" אמר ונתן לי נשיקה בלחי.
יצא מצב שהסתכלנו אחד על השנייה לרגע....הוא עמד לידי קרוב והאלכוהול היה באוויר.
"את באמת מתה עלי?" שאל פתאום
"אתה יודע שכן" עניתי
"טוב שי בוא נחזור אליהם" אמרתי ופשוט יצאתי מהמרפסת. לא רציתי שיקרה כלום שיהרוס
לי את הידידות איתו.מאז התאונה של אחותי שהיא איבדה את חברתה הטובה, שהיא איבדה גם את עצמה,
הוא היה שם בשבילי תמיד.. כשהייתי צריכה ..הוא היה יותר ממה שאפשר לצפות מחברה.
חזרתי לסלון,והם המשיכו לשחק בלעדיי ובלי שי.
"יאללה חזרתי" אמרתי והתיישבתי ליד ליה.
תום סובב את הבקבוק ויצא על עידן "או סוף סוף אני " אמר .
"חובה" הוסיף
"צרפתית עם מי שאתה חושב הכי יפה כאן" תום ענה אחרי דקה של חשיבה.
עידן קם ועצר לידי.הלב שלי התחיל לדפוק מהר וצמרמורת מטורפת עברה בכל גופי.
ראיתי את שי מסתכל למטה ועוד שנייה רוצה למות. אבל משחק זה משחק.
התקדמתי אליו הוא הצמיד את השפתיים שלו אלי ונישק אותי . לא הרגשתי כלום, נהניתי- כן ,אבל יותר מזה- לא.
אחרי שתי דקות בערך הפסקנו וחייכתי אליו ואז חייכתי לשי. שי קם פתאום ויצא מהבית שלי לגמרי.
כולנו היינו בשוק מה הוא לקח את זה כזה קשה והבנתי שפגעתי בו איכשהו.
"בואנה שניכם כאלו דרמטיים" עידן אמר פתאום
כמובן קמתי אחריו וירדתי מהר במדרגות ,כולה קומה 2,איך שנפתחה הדלת של המעלית הוא בא לצאת ועצרתי אותו.
"למה ברחת?" שאלתי
"די עזבי עינב אני גם ככה מת לישון" אמר והזיז אותי ממנו
"אתה לא ישן אצלי?" שאלתי והלכתי אחריו כשהוא יצא כבר מהבניין
"תשני עם עידן" אמר פתאום ולא הבנתי למה הוא כזה ציני.
"אני לא מבינה אותך" החזקתי את היד שלו ולא נתתי לו ללכת
"את באמת רוצה להבין?" שאל ופתאום עצר לידי
"כן"
"אני יודע שאנחנו ידידים אבל אני חושב עליך המון" אמר ועשה לי צביטה בלב
"שי בבקשה אל תהרוס את מה שיש בינינו" אמרתי והחזקתי בידו, חושבת על מחר שאם הוא
לא יהיה לידי אני לא יודעת מה אני יעשה.
"כוס עמק" התעצבן פתאום העיף את היד שלי ממנו
"מתי כבר תביני שאני רוצה יותר מה שיש בינינו ?" אמר וירדה לו דמעה.
פעם ראשונה אני רואה שי בוכה..שי מראה רגשות על ידי דמעות...פעם הוא סיפר לי שהפעם היחידה
שהוא בכה זה היה שנה שעברה שסבא שלו נפטר ולא האמנתי שעכשיו הוא פה בוכה לידי...
חיבקתי אותו חזק למרות שהיינו שנינו שיכורים ידענו טוב מאוד מה אנחנו עושים ומרגישים..
הרגשתי את הפרפרים בבטן שלי עפים ואת כל הניצוצות שיש כמו בסרטים ופשוט הבנתי ששי הוא האחד
שלי שלמרות שאנחנו ידידים כבר כמה חודשים מאז יום הולדת 18 שלו ואנחנו כמעט כל יום ביחד
ומספרים הכל אחד לשנייה הוא פשוט זה שאני הולכת לאהוב ולהיות איתו מאושרת.
הסתכלתי לו עמוק בעיינים הצמדתי את השפתיים שלי לשלו ונישקתי אותו.
נשיקה מדהימה,רכה,עדינה.באותו יום ישבנו לדבר,ישבנו על ספסל מתחת לבית שלי ב4 בלילה
כשכל החברים שלי בבית שלי בטח עושים כזה בלאגן אבל לי לא היה איכפת כי הייתי עם שי.
החלטנו לנסות להיות ביחד.והיום אנחנו כבר שנה ביחד. מאושרים ומאוהבים.
