תסבלו.הייתה לי מוזה.נדיר אש.
פרק 26:
"אני מרגישה חנוקה מדי.. בקשר הזה.." אמרתי ודמעות זלגו לי על הלחי,נשמתי עמוק כדי להוציא עוד מילה מהפה.
"אני מצטערת,כל כך מצטערת.זה כואב גם לי..אני אוהבת אותך אבל אני לא מסוגלת יותר" אמרתי וחנק קל תקף את גרוני.
"אתה תמשיך לשתוק?" שאלתי אותו לאחר ששתיקה מילאה את חלל החדר.
"את נפרדת ממני?" שאל וכמעט רצתי להתרפק בזרועותיו,הקול הזה..הקול שלו..הקול שגורם לי לרעוד בברכיים.
"כ..כן.." אמרתי ברעד ונשמתי כאילו אני בעלת קוצר נשימה.
"אז..הנה , זה נגמר?" שאל והשפיל את מבטו וטמן את ראשו בין ידיו.
"זה נגמר." אמרתי ולא האמנתי שאני אומרת את זה, אחרי כל החרא שעברנו ביחד.
עמדתי מולו,עם עיניים אדומות מבכי.
הוא שתק ונשם בחוזקה,זה כאב לו..למה אני עושה לו את זה?
פתחתי את דלת חדרו ועמדתי על יד הדלת מספר דקות והוא המשיך לשתוק.
יצאתי מהחדר והמשכתי לבכות מול הדלת הסגורה,יצאתי מהבית בלב ודמעות שהוציאו ממני את הכוח להכל.
התהלכתי במדרכה,נראית כמו גוויה מהלכת.
חושבת על מה שעשיתי הרגע,הפרידה הזו.
זה כל כך היה אמור להגיע מתישהו,הרגשתי יותר מדי סגורה אל תוך עצמי בקשר הזה.
אני עושה לו רע שאני בכלל ממשיכה להיות איתו,אז החלטתי לחתוך את הקשר.
זה הדבר הכי כואב שעשיתי בחיים.
ישבתי בגינה הציבורית שלמזלי הייתה ריקה.
התיישבתי על ספסל שנראה נקי,הוצאתי את האמפי 4 והעברתי שירים עד שהגעתי לשיר שנראה נכון לרגע..
I memorized all the words for you
But if you only knew how much that's just not like me
I wait up late every night just to hear your voice
But you don't know that's nothing like me
You know, I wonder how you already figured out
All these things that I try to hide
All this time I've been hoping you don't find out
All these things that I hide on the inside
I can't be held responsible
This is all so new to me
Just when I think I'm invincible
You come and happen to me
I want to make sure everything is perfect for you
If you only knew that's not like me to follow through
Maybe even give up all these dead end dreams just to be with you
But you don't know that's nothing like me
Hey yeah, I wonder how you already figured out
All these things that I try to hide
All this time i've been hoping you don't find out
All these things that I hide on the inside
I can't be held responsible
This is all so new to me
Just when I think I'm invincible
You come and happen to me
Now I'm waking up
I've finally had enough
Of this wreck of a lifetime
I never thought I'd survive it
Now I'm taking back
All I gave up for that
Leave my pain behind
Wash these stains from my life
Just when I thought all was lost
You came and made it all okay
I can't be held responsible
This is all so new to me
Just when I think I'm invincible
You come and happen to me
I can't be held responsible
This is all so new to me
Just when I think I'm invincible
You come and happen to me
I memorized all the words for you
If you only knew how much that is just not like me
רציתי לצרוח מכאב,הבכי רק עוד יותר עשה לי רע.
הוא שיחרר את כל הכאב,אבל אבן עצומה נותרה לי בבטן.
הייתי צריכה סיגריה,'מאיפה אני אשיג ? אין לי גרוש על התחת..' חשבתי לעצמי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית,הוצאתי את האוזניות מהאוזניים והכנסתי את האמפי לתיק.
זימזמתי את מנגינת השיר שלפני כמה דקות שמעתי,שנאתי את עצמי.
שנאתי את הכל.
שהגעתי הביתה ,נכנסתי דרך הדלת ואמא שלי ואחותי ישבו על הספה.
"מה קרה?" שאלה אותי אחותי והבטתי בה בכאב,"נפרדנו.." אמרתי ופרצתי בבכי יותר חזק ממקודם.
התיישבתי על הספה וזרקתי את התיק על הרצפה,"נפרדנו..אני לא יכולה" אמרתי ואחותי חיבקה אותי חיבוק ענק.
"הוא נפרד ממך?" שאלתי אותי אימי,"לא..אני..אני נפרדתי.." אמרתי ושוב,לא האמנתי על עצמי.
"מה? למה?" שאלה אחותי ושתקתי.
מה אני אגיד?
שנפרדתי ממנו כי הקשר נהיה צפוף?
שנפרדתי ממנו כי ההערות המגעילות של אחותי ואמא שלי כבר נמאסו עליי?
שנפרדתי ממנו כי כואב לי כבר הלב שאני רואה אותו מנשק ומחבק?
שנפרדתי ממנו כי האהבה..נשארה בלב..אבל עזבה את הנשמה?
"אני רוצה להיות קצת לבד.." אמרתי ואספתי את התיק והלכתי לחדרי.
הכנסתי דיסק של מוזיקה עצובה במקצת ושכבתי במיטה.
התעטפתי בשמיכה דקה ובכיתי עד שנרדמתי..
-------
ישבתי עם סיגריה בפה,מנסה להעלות מחשבות טובות.
רק מנסה,כמעט ולא מצליח.
למרות הפרידה אני מנסה להיזכר ברגעים הטובים שלנו ביחד.
הנשיקות,החיבוקים,האהבה,היומולדת שלי,הפעם הראשונה ביחד,הכאב,ההצקות,הצחוקים,השטויות,הבדיחות האישיות,הירידות אחד על השנייה.
הכל עבר לי בראש כמו סרט נע,הפרצוף שלה התעופף מולי ולא עזב אותי.
רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה,רציתי פאקינג סיבה למה הפסקנו את הקשר שלנו.
רציתי לדעת למה היא רוצה להכאיב לי ככה..
לקחת מפתחות,להתניע את המכונית ולנסוע אלייה,מה שהכי רציתי בעולם.
אבל אני לא מסוגל,לא מסוגל לזוז מפה.
לא מסוגל להביט לה בעיניים הבוכיות ולחפש סיבה למה היא נפרדה ממני.
היא כבר חסרה לי..
הפלאפון מצלצל ואני קם במהירות,מקווה שזו היא .
על הצג מופיע מספרה של הילה.
"הלו..." עניתי בחוסר חשק
"היי מה קורה?" אמרה בקול עליז,"בסדר..איתך?" עניתי לה בחזרה.
"הכל מעולה !! מה חדש?" שאלה.
ובראשי עבר משפט -סתם..אין לי יותר סיבה לחיות..ואצלך?-
"כלום..מה איתך?" אמרתי וככה השיחה המשיכה...
-------
עמדתי מול הראי בחוסר אונים.
סכין הגילוח נראה אופציה מצוינת לאותו הרגע.
מה למה ..?
למה הם נפרדו לא הבנתי...... 😕
אוקיי תקשיבו,לפני שכולם ישאלו אותי מה קרה וזה.
אתם תבינו במהלך הסיפור למה ואיך ומדוע ואנערף למה הם נפרדו.
אוקיי?
מצטערת אבל השארתי קצת מקום לדמיון.
וואוו מדהים!.. :]
חח אני לא אשאל שאלות.. :]
אהבתי..
למרות שטיפה לא מובן, אבל... זה כל המתח לא?! חחח.. :]
3>>>>
המשך? מצפה במיליון עיניים.. חחח.. :]
3>>>
מדהים .. למרות שלא כל כך הבנתי ( :
QUOTE (נווופרי @ 04/11/2007) מדהים .. למרות שלא כל כך הבנתי ( :
😉
אפשרררר לשאול אם זה ניל והחבר שלה?
חח סתם ניחוש פרוע
וואו כישרון מהלך על 2!!!!
חח זה כריס ואריאל
חח ותודה גילוש
אומג'ייייי!!
י'זונה שכמותךךךך!
למה הפרדת ביניהים!
ותפסיקי להשאיר אתנו במתח כל הזמןןן
שימו לב כמה אני אוהבת אתכם,כתבתי עוד המשך.
פרק 27:
עמדתי מול הראי עם סכין הגילוח והנחתי אותו חזרה לתוך הארון הקטן.
ישבתי על רצפת האמבטיה ובכיתי.
דמעות שחונקות אותי מבפנים,גורמות לי לקחת אוויר בין כל דמעה .
הפלאפון שלי צלצל אז קמתי בייאוש לעבר הפלאפון וראיתי שזו רינת,תודה לאל..מושיעה.
"הלו?" עניתי.
"אריאלי..מה קורה איתך? נעלמת לחלוטין.." אמרה.
"בא לך לבוא לגינה אבל לגינה שרחוקה מהבית של כריס..עוד חצי שעה?" ביקשתי.
"ממ כן בטח." אמרה.
"תוכלי אולי..בבקשה ממך..להביא לי כמה סיגריות..תקחי מאח שלך ותגידי שזה בשבילי..אני נואשת.." אמרתי,לא ידעתי שאני יגיע לשלב שבו אני אתחנן לסיגריות..
"אני אנסה להשיג לך ..נתראה בגינה" אמרה וניתקה.
נכנסתי חזרה למקלחת וטרקתי את הדלת,והתקלחתי במים רותחים שצרבו על עורי.
נכנס לי סבון לתוך העיניים במהלך החפיפה,ובכיתי מרוב הכאב.
התחלתי לבכות יותר חזק,הכאב..הכאב בלב.הצריבה בעיניים.הכל ביחד.
חרא חרא חרא.
לאחר שסיימתי התעטפתי בחלוק ויצאתי לכיוון החדר.
שמתי ג'ינס פשוט וחולצה ארוכה ומעלייה סווטרשירט,נהיה יותר מדי קר.
סירקתי את השיער והכנסתי אותו אל תוך הכובעון של הסווטשירט.שמתי נעלי ספורט פשוטות.
לקחתי פלאפון ומצית שהייתה זרוקה לי בתוך מגירה..ויצאתי מהחדר.
"לאן את הולכת?" שאלה אותי אימי שבדיוק התאמנה על ההליכון.
"לגינה..עם..עם רינת..אני אחזור יותר מאוחר..ביי" אמרתי ויצאתי מהדלת.
התחלתי לרוץ לעבר הגינה,ממש לרוץ.
במהירות שיא הגעתי לשמה כעבור 5 דקות בדיוק.
התנשמתי כאשר התיישבתי על החומה הנמוכה.
אחרי 10 דקות רינת הגיעה , "היי" אמרה ונשקה לי בלחי.
היא הוציאה מכיס המכנס 3 סיגריות והגישה לי ,"תודה." אמרתי.
הדלקתי אחת עם המצית שלי ושאפתי את העשן לתוך ריאותיי,רווחה.
"קרה משהו?" שאלה אותי.
ואני המשכתי לשאוף ולשאוף עשן,"אריאל..קרה משהו! יואו אני מרגישה את זה עלייך.." המשיכה לדבר.
שיחקתי עם העשן בפה שלי,מנסה לא לומר דבר.
"נו..בבקשה תספרי לי..אני אבין אותך..אני אבין כל מצב.." אמרה והסתכלה עליי כמו שמסתכלים על כלב שעומד בחלון ראווה בחנות חיות.
"נפרדתי מכריס.." אמרתי בין שאיפה אחת לשנייה.
"למה?" שאלה.
"שאלה מצוינת..למה ולמה ולמה ולמה? את באמת רוצה לדעת?" אמרתי לאחר שזרקתי את הסיגריה על הרצפה ומעכתי אותה על ידי הנעל שלי.
"ברור שאני רוצה לדעת.." אמרה,חסרת סבלנות.מתה למידע.
"אוקיי..אני אפילו לא חשבתי על זה מאז שזה קרה..אני הדחקתי את זה..כל כך הדחקתי.." אמרתי והרגשתי שעוד שנייה תהיה מסיבת דמעות,נשמתי עמוק והתחלתי לספר לה.
"בזמן שניל הייתה פה..היה אחלה...באמת אחלה לחלוטין..כריס היה אחלה..גם ניל..ואז היא חזרה הביתה והיא הייתה ממש חסרה לי..כי ביליתי איתה שבוע..והיא ככה חזרה הביתה.." אמרתי.
"והייתה ארוחת חג של פסח..ולאחר הארוחה קבעתי לצאת עם כריס..אבל נרדמתי בחדר..ולא יצאנו בסוף..באיזה 3 בבוקר שהייתי עוד ערה..מישהו התקשר אליי..זאת אומרת ..זה היה אלי..והוא התחנן שאני ארד מתחת לבית שלי.." אמרתי.
"אלי?" שאלה.
"כן..אלי.." אמרתי.
"ירדתי למטה..ישבנו רוב הזמן בשתיקה..והוא נישק אותי..את קולטת..הוא נישק אותי..אני בוגדת..אני זונה אני פשוט דוחה כלפי כריס שנשאר נאמן ! ועליתי הביתה בערך ב-6 וחצי בבוקר..ואמא שלי כבר הייתה ערה..והיא חשבה שיצאתי בלילה עם כריס וחזרתי רק עכשיו..היא צרחה עליי ..לא נתנה לי הזדמנות להגיד שלא יצאתי עם כריס בכלל באותו היום" המשכתי לדבר והחנק בגרון חזר.
הדלקתי עוד סיגריה והמשכתי ,"ואז היא התחילה לשפוך את כל מה שהיא חושבת על הקשר שלי ושל כריס..שאני לא אמורה להיות איתו..הוא גדול עליי..הוא רק מחפש זיון..הוא לא יודע כלום מהחיים שלי..אני לא יודעת כלום מהחיים שלי..בקיצור,זה כאב לי כמו אני לא יודעת מה..לשמוע את אמא שלי ככה מדברת אליי ." אמרתי.
לקחתי עוד שאיפה ארוכה והתענגתי עלייה , רינת הביטה בי ואמרה .."אז בגלל זה נפרדת מכריס?".
"זה רק עוד סיבות..גם הקשר התחיל להעיק עליי..התחלנו להיות יותר מדי מושי כזה..יותר מדי תקועים בתחת של השני..זה קצת נמאס עליי ..זאת אומרת..אני אוהבת אותו..אבל..זה חירפן אותי..הייתי צריכה קצת שקט לעצמי,ועוד לחיות במודעות שהתנשקתי עם אלי ! ועוד אחרי זה אני נוגעת בכריס..זה מבחיל אותי,אני מבחילה את עצמי!" אמרתי בעצבים.
"אז בכיתי כמעט לילה שלם..החלטתי ללכת אליו בבוקר ולהיפרד ממנו..זה דרש המון אומץ..רק נכנסתי לחדר שלו והוא הרעיף עליי אהבה בלתי מוגבלת..זה היה לי קשה להגיד לו שזה נגמר." אמרתי ובאמת הרגשתי שהדמעות כבר זולגות.
"אל תבכי.." אמרה רינת וחיבקה אותי.
"רינת ..אני אוהבת אותו..כל כך..אבל..אני לא מסוגלת להיות איתו..אני כל כך בעלת פיצול אישיות."
"את רק מבולבלת..אף פעם לא היית עם מישהו ככה...מלא באהבה..תתעודדי קצת..אל תבכי..עוד שבוע יום הולדת.." אמרה והזכירה לי את היום הנורא הזה.
"אל תחגגו לי..בבקשה לא" ביקשתי.
"היית רוצה,בטוח נחגוג לך." אמרה.
"לא בא לי כלום..לא בא לי לחיות אפילו..תביני..מצד אחד אני מתגעגעת אל כריס ומתה לגעת בו ולהיות לידו..ומצד שני ..אני לא מסוגלת להיות עטופה בסוכריית האהבה שלו." הודתי.
"את רק מבולבלת..אולי תדברי על זה עם מישהי שבאמת מבינה.." אמרה לי,"מי?" שאלתי.
"אחותך." אמרה וחייכה.
-------
"כריס? קרה משהו?" שאלה אותי אמא שלי במהלך צפייה משותפת בטלוויזיה.
"לא..לא קרה כלום.." אמרתי והרגשתי כל כך אטום,למה אני לא יכול לספר שאני וחברה שלי נפרדנו?
"בטוח קרה משהו.." אמרה ושמתילב שהיא כל כך מכירה אותי,יודעת מתי כואב לי..יודעת מתי מציק לי משהו.
"אני ואריאל נפרדנו.." אמרתי ביובש.
ובעצם בתוך תוכי,בכיתי כמו ילד קטן.
"אוי..מותק שלי..אוי ..איך ? מתי?" שאלה וכיבתה את הטלוויזיה כדי לסמן תשומת לב רק עליי.
"אתמול.." אמרתי ולא האמנתי שעברה יממה.
"אוי מתוק שלי..למה לא סיפרת לי..?" שאלה.
"סתם..לא יודע.." אמרתי.
"אני פה אם אתה רוצה לדבר..אוקיי?" אמרה.
"אוקיי..תודה" אמרתי והיא חייכה אלי חיוך אימהי.
קמתי מהספה ויצאתי מדלת הכניסה.
ישבתי בגינה שעל יד הבית שלי ושלחתי אסאמס לאור -אור..יש מצב אתה בא לגינה ליד הבית שלי? אני צריך לדבר איתך אחי..-
הוא לא ענה אך עדיין לא קמתי משמה.
רציתי שהיא תבוא,תבוא ותחבק.
תסתכל לי בעיניים ותגיד לי כמה שהיא אוהבת אותי.
"היייייי אחי" הבהיל אותי אור מאחורה.
"מה אתה מפגר?!" שאגתי לעברו.
"מה אתה עצבני? תרגיע.." אמר והתיישב על ידי.
"מה קורה?" שאל.
"כלום.." אמרתי.
"וואו אחי..מה קרה?" שאל וציחקק קלות.
"אריאל נפרדה ממני.." אמרתי וגילגלתי עיניים.
"נו..תנסה בדיחה אחרת.." אמר וצחק.
"אני לא צוחק אור..היא נפרדה ממני אתמול בבוקר." אמרתי בפנים רציניות וכבויות מאושר.
"באמת אחי? למה?" שאל.
"לא אמרה לי למה..רק אמרה שהיא מרגישה חנק בקשר שלנו..ושהיא לא מסוגלת יותר.." אמרתי.
"יואו אחי מצטער לא ידעתי..איך אתה?" שאל ושידר אכפתיות.
"חרא..אני לא מפסיק לחשוב עלייה..ויואו אני משתגע מהמחשבה מה היא עושה עכשיו..בטח חוגגת איפשהו" אמרתי.
"מה אתה דפוק בן אדם?! למה נראה לך שהיא חוגגת?! אחי..אתה מזה מגזים..אני בטוח שגם היא במצב כמו שלך.." אמר.
"כן ממש אני בטוח,היא נפרדה ממני..היא עשתה את זה..לא קשה לה ושום כלום.." אמרתי.
"שהיא נפרדה ממך,היא בכתה?" שאל,"כן.." אמרתי.
"אז לא נראה לי שהיא חוגגת עכשיו.." אמר .
"כן הא.." אמרתי והמשכנו לשתוק.
הגינה החלה להתמלא בילדים קטנים מלווים בהורים שלהם,מטפסים על צעצועי הגינה הנחמדים.
"קלוט את זאתי שמה.." אמר לי אור וסימן לי בחורה ממולנו,שנראית סבבה.
"מה אתה רוצה שאני אעשה עם האינפומרציה הזו?" אמרתי.
"לך תתחיל איתה.." אמר.
"מה אתה דפוק הא? אני אוהב את אריאל!..לך תתחיל איתה עאלק.." אמרתי,לא מאמין על אור ..על החרא הזה שתקוע לו בראש..סטוצים כל היום.
"אתה צריך לעבור הלאה מתישהו..למה נראה לך שהיא תרוץ אלייך ותגיד לך שהיא רוצה לחזור? תחלום אחי.." אמר והחזיר אותי למציאות הכואבת.
"צודק..אבל..אני לא יכול ללכת להתחיל עם בחורות..היא רק אתמול נפרדה ממני."
"גם עוד שנה תגיד ..'רק לפני שנה היא נפרדה ממני'..אחי..תעבור הלאה" אמר.
כדור קטן התגלגל לכיווננו,הרמתי אותו וקפצצתי על על הרגל.
"ממ סליחה? אפשר את הכדור?" שאלה אותה הבחורה.
"כן..מצטער.." אמרתי והגשתי לה אותו.
"זה הבן שלך?" שאל אור לאחר שהיא הביאה את הכדור לילד קטן.
"בן דוד.." אמרה וצחקה.
"אני עד כדי כך נראית מבוגרת?" שאלה וצחקה שנית , "לא..דווקא את..את נראית מעולה.." אמר והיא חייכה בעונג.
עצמתי את העיניים ושקעתי לעולם משלי.
"כריס..נו קום אחי.." ניענע אותי אור וחשף בפניי דף קטן עליו רשום מספר טלפון.
"השגתי את המספר שלה.." אמר וצחק מאושר,"ממש..כבוד.." אמרתי בציניות.
"נו..די להיות כזה כבד.." אמר.
"מה אתה רוצה שאני אעשה? ארקוד ואשיר כי השגת את המספר שלה?" אמרתי בעצבים,"טוב תרגיע..בכל מקרה..היא אמרה שהיא תבוא לכאן גם מחר..אז אני בא .." אמר.
"אחלה.." אמרתי ופיהקתי פיהוק חזק.
הפלאפון של אור צלצל ,"שנייה אחי.." אמר והוציא את הפלאפון מכיס הג'ינס.
"יואו אחי.." אמר.
"מה?" שאלתי.
-אריאל מחייגת אלייך- הופיע לאור על הצג.
המשך יבוא.
סיפור כזה מדהים שזה לא יאמןןןןן 😮
וגם אני אוווווהבת אותך D:
את כזאת כלבה
באיזה מתח את משאירה אותייייייייייייייייי
(ולא.. אני לא מכוערת)
חחח תפנימי..
תעכלי...
מקווה שהבנת!
המשך!
אתר האהבה הישראלי