אין לי מושג כמה פרקים יהיו,
אולי 5 אולי 10000 .. תלוי איך אני אפתח את הסיפור [:
פשוט עלה לי רעיון והחלטתי לכתוב אותו,
בא לי סיפור מיוחד כמה שהיו לי בעבר ..
אז קריאה מהנה מקווה שתאהבו, ותגיבו 😛 !!!
היא לא דומה לאף אחת אחרת / פרק 1 ~3>
"אבל למה את עוזבת איך אני אוכל לחיות פה בלעדייך????" שמעתי קול מהדהד
"לא ... לא ... לא ... לא" לחשתי ללא סוף
"הדס, הדס ... הדס תקומיייייי" שמעתי צעקה
"אהההה" צעקתי וקמתי מהחלום שלי בבהלה
"על מה חלמת? דיברת מתוך שינה" אמא אמרה לי
"סתם .. לא יודעת" אמרתי והסתכלתי על קרני השמש שנכנסו לתוך חדרי
"מה השעה?" שאלתי
"השעה לקום, עוד 3 שעות נוסעים למרכז" אמא אמרה לי והבנתי שהשעה היא 10,
ב1 אנחנו לוקחות ת'רגליים שלנו נכנסות למכונית, משאית ההובלה אחרינו ואנחנו נוסעות למרכז
חיכיתי לזה אולי שנה .. לשינוי גדול כזה, ואני אשקר אם אני אומר שאני לא מחכה לעבור ..
אני מתה להתחיל חיים חדשים רחוק מפה !
אבל אני אתגעגע פה לכל כך הרבה אנשים, בראש ובראשונה לחברות שלי
לידידים שלי, בעיקר לכל פינה שמזכירה לי זיכרון ועוד זיכרון.
אבל בגלל זה אני בעצם 'בורחת' מפה כדי לשכוח, לפחות לנסות לטשטש את הזיכרונות.
עברתי ליד המחשב אך כולו כבר היה סגור, אין לי אפשרות להיכנס אליו כרגע ..
ראיתי כמה דפים ו2 עטים על הספרייה לקחתי והתחלתי לכתוב.
ליפות שלי !
לדיקלה, סיוון, עמית וצליל ..
טוב אין לי מושג מאיפה להתחיל,
האמת שכבר דיברנו ונפרדנו ..
אני יודעת שלכן זה הרבה יותר קשה מלי
ואני חושבת שעד השעה האחרונה לא הרגשתי כמעט קושי.
אבל חלמתי חלום ושמעתי קול שאומר לי לא לעזוב,
לא יודעת מי זה היה אבל הוא הצליח להשפיע עליי
בגלל זה החלטתי לכתוב לכן,
אהובות שלי אני כל כך אוהבת אתכן ..
את החברות הכי טובות שאי פעם יכולתי לבקש או לחפש
הגעתן אליי משמיים כמו שאומרים עם כל אחת מכן עברתי 1001 דברים אם לא יותר !!
עכשיו קצת קשה להיפרד בגלל זה אני החלטתי שאת המכתב הזה אני אשאיר לאחת מכן בדואר
כפי ששמתן לב השארתי את זה אצל דיקלה כי היא גרה שנייה ממני אז אני אנצל את זה שנייה לפני שאני אסע.
מקווה שנשמור על קשר, ברור שלא כמו הקשר הנוכחי שלנו כי מרחק תמיד משפיע
גם אם נגיד שנשאר אותו דבר הרי זה לא יהיה ככה.
אני אבוא לבקר לפעמים, אולי לעיתים רחוקות אבל אני אבוא,
וגם אתן תבואו תמיד הדלתות שלי יהיו פתוחות בפניכן ואתן יודעות.
טוב אני הולכת לעזור לאמא עם האריזות האחרונות, תבטיחו לי שלא תבכו
אתמול בכינו מספיק אני חושבת [;
אוהבת אתכן כל כך, אתן לא בתוך הלב שלי ..
אתן ה-ל-ב שלי !!!
נשיקות וחיבוק ענקקקקקקי
הדס !
התחלה מדהימה
שימי המשך ממי
ואת כותבת מאוד יפהה
התחלה מקסימההה
את כותבת מאוד מאוד יפה
שימי המשךך דחופי
*שניני*
וואו, תודה רבה מתוקות שלי 😊
אני אכתוב המשך יותר מאוחר או מחר [=
רוצה לשים המשך כל יום
ב"ה (;
אוהבת 3>
עוד תגובות 😛 ?
וואי אהבתי..., התחלה יפה! [:
תמשיכי!!!
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ה=מ=ש=ך
😛
היא לא דומה לאף אחת אחרת / פרק 2 [=
הגענו לרמת גן, עמדתי מול הבניין החדש שלנו וחייכתי לעצמי.
הבניין היה נראה כמו מלון קטן והלובי של הבניין עוד יותר הזכיר לובי של מלון.
הבנתי שהמצב הכלכלי שלנו רק משתפר עם הזמן,
עברנו למרכז כי הציעו לאמא הצעת עבודה שהיא לא יכלה לסרב לה.
ואני כמובן מתתי לעבור .. נשארה לי עוד שנה אחת ללימודים חשבנו שאני אגמור אותה
ובינתיים אמא תיסע מהצפון למרכז וההפך, חברה שלה גרה במרכז ככה שהיא הייתה יכולה לשהות אצלה מידי פעם.
אבל היא התחילה עם הנסיעות .. בקושי ראתה בית, בקושי ישנה, בקושי אכלה, בקושי ראתה אותי.
שבועיים לפני תחילת הלימודים היא אמרה לי שהעבודה מוצאת חן בעינייה והמשכורת מעולה והסטטוס שלנו יכול רק להשתנות לטובה.
היא התייעצה איתי ולא קבעה לי עובדה, שאלה אותי אם אני אסכים לעבור לבצפר במרכז,
בהתחלה צחקתי ואמרתי לה שאין מצב .. ושאני לא רוצה לעזוב פה את הבצפר שאני גדלתי בו ..
וגם ממש אין לי כוח להתחיל חיים חדשים במקום חדש, בצפר חדש .. פחדתי בעיקר שאני לא אשתלב.
ואני דווקא ילדה שמתחברת בקלות לאנשים, פשוט זה חשש נורמלי כזה שלא יכולתי לא לחשוב עליו..
היא אמרה לי לקחת את הימים ולחשוב על זה טוב, לחשוב על כל המצב ועל כל נקודה שחשובה ומצריכה מחשבה.
אז לקחתי את אותו לילה וחשבתי על זה, לא הגעתי להחלטה .. פיצול תקף אותי !!
ואז נרדמתי.
שקמתי בבוקר פתחתי את החלון הסתכלתי על הרחוב המוכר שלי, חשבתי על הבצפר שלי,
על החברות, על הידידים, על הבנים .. על הזיכרונות שכל פינה פשוט מזכירה לי אותם.
ואז פתאום בשנייה החלטתי שאני רוצה לעבור בצפר,
למה שאמא שלי תפספס בגללי עבודה טובה שטוב לה שם, סופסוף עבודה שבה היא עובדת עם המקצוע שלה.
וזה הסיפור שהביא אותי לפה, לרמת גן .. יומיים לפני תחילת הלימודים.
---
"מאמי שלי בוקר טוב" אמא אמרה לי והעירה אותי בנשיקות
"בוקר טוב" אמרתי והתמתחתי "מה השעה?" שאלתי
"7 ורבע מתוקה שלי את צריכה להתארגן ואז אני אסיע אותך לבצפר" אמא אמרה לי
"כה .." אמרתי ופתאום הרגשתי פרפרים בבטן, פחדתי .. זה ממש להתחיל הכל מחדש!
"אני מכינה לך בינתיים נס קפה ואחתוך לך עוגת שוקולד, שכל השנה תהיה מתוקה" אמא אמרה לי וחייכה
"אוקיי, תודה" אמרתי .. היא חייכה וסגרה את דלת חדרי אחרייה.
נכנסתי למקלחת צחצחתי שיניים ונכנסתי להתקלח, התגלחתי .. חפפתי את השיער, סיבנתי את הגוף
ויצאתי מהמקלחת .
פתחתי את הארון הוצאתי ג'ינס קצר, חולצת בצפר חומה ואת הבאפלו החומות שלי.
הסתרקתי, העברתי פן על הפוני שלי, ושמתי קרם לחות על השיער,
הסתכלתי על האיפור הרב שלי והסתכלתי על מה שאני לובשת החלטתי ללכת על גווני חום-לבן.
התאפרתי יצא יפה, הוצאתי את התיק בצפר הורוד שלי מהארון ..
הכנסתי יומן, מחברת וקלמר .. שלחתי מבט אחרון אל המראה, אהבתי איך שנראיתי .. ויצאתי מהחדר לכיוון הסלון.
"אמא אני מוכנה" אמרתי וראיתי שהשעה 8, הצילצול בשעה 8 ורבע
"מי ילדה יפה של אמא?" אמא אמרה לי והניחה את הנס קפה והעוגה על השולחן במטבח
"באמת אני נראית טוב? 😊" שאלתי וחייכתי
"מדהימה" אמא אמרה לי וחייכה
שתיתי את הנס לקחתי שני ביסים מהעוגה פשוט לא יכולה לאכול ארוחת בוקר.
לקחתי 50 שקל מאמא שמתי בארנק, הכנסתי לתיק, לקחתי מפתחות ופלאפון ..
שמתי את התיק על הגב אמא לקחה את המפתחות של המכונית ויצאנו מהבית.
---
השעה הייתה 8:12 בדיוק הגענו לבצפר,
עמדנו עם המכונית מול השער וראיתי אלפי ילדים משתוללים ומאושרים ..
התרגשתי שוב, הפחד וההתרגשות התערבבו וכבר הבטן כאבה.
"בהצלחה מתוקה שלי, תזכרי שאת הכי טובה .. ואין לך שום בעיה להשתלב במהירות" אמא אמרה לי
"כן, תודה .." אמרתי הבאתי לה נשיקה ויצאתי מהמכונית.
עמדתי מול השער שנייה וחצי ונכנסתי לבצפר,
כל הספסלים היו מפוצצים בילדים והרגשתי איך שכל העיניים עליי ..
המשכתי ללכת בפוזה שלי, כזאת אני אף פעם אני לא אוכל לשנות את זה.
כולם אומרים שיש לי תדמית של פאקצה, עד היום אני לא מבינה למה .. אבל אם ככה חושבים
שיבושם להם !
נכנסתי לבניין של הבצפר הלכתי לכיוון המזכירות
ושאלתי איפה כיתה י"ב/5 המזכירה הסבירה לי והושמע הצילצול.
"רונית זאת הדס אמסלם התלמידה החדשה שלך" אמרה המזכירה לאחת המורות
"נעים מאוד הדס, איזה יפה את! אני בטוחה שתסתדרי
אני המחנכת שלך רונית נבון, בואי תעלי איתי מתוקה" רונית אמרה לי
"אוקיי, תודה" חייכתי ועליתי איתה למעלה
כבר הבצפר התרוקן, לחשוב שלפני שנייה כולו היה מפוצץ !!
עמדנו מול דלת הכיתה, ראיתי שלט קטנטן על הדלת ' י"ב/5 '
שוב אותה תחושה של פחד התערבבה עם התרגשות 😕
"התלמידים שלי נפלאים, אל תפחדי" רונית המחנכת שלי אמרה לי, כנראה הבינה שאני מפחדת
"כן .. פשוט מתרגשת קצת" אמרתי לה
"זה לגיטימי מתוקה, נראה איך הם התיישבו ..
אני אושיב אותך ליד מישהו או מישהי חברותיים שיהיה לך יותר קל" רונית אמרה לי ופתחה את הדלת
'שמע ישראל ה' אליהנו ה' אחד' התפללתי לשנייה ונכנסתי אחריה
כל הכיתה השתתקה והסתכלה עליי, פחדתי להסתכל עליהם אבל נכנסתי בביטחון
שוב אני אומרת, כזאת אני יש לי פוזה לפעמים זה תורם ולפעמים פחות.
"בוקר טוב מתוקים שלי, סופסוף י"ב נכון .. שנה אחרונה בטח אתם שמחים" רונית אמרה
וכולם סיננו מילים .. כמו כן, יש, תודה לאל, ברוך השם ...
ואז אחד שיחק עם המצית שלו בסוף הכיתה ואמר "סופסוף באמת רוניתו'ש .. ומי זאת לידך??" הוא שאל והסתכל עליי
היה נראה ערס טיפוסי, כן אני אוהבת ערסים למה להכחיש ..
היה לו שיער כהה .. רואים שהעביר עליו פן, עיניים בצבע חום-דבש וגוף שרירי.
"כן בדיוק באתי להציג אותה עומרי .. אוקיי זאת הדס אמסלם, היא הגיעה מהצפון ..
ודווקא בגלל שאתה שאלת ומשום מה ודווקא מוזר לי, אתה יושב לבד
אז היא תישב לידך ואתה תעזור לך להתקבל פה, תכיר לה את הבצפר .. אוקיי?" רונית שאלה את עומרי
"אין בעיה" הוא אמר וחייך, חיוך יפה היה לו
צעדתי עד למקום שלו וכולם הסתכלו עליי, קלטתי שרובם מתלחששים ..
עברתי ליד שולחן של שני בנים ושמעתי "בואנה איזה כוסית אחי" אחד מהם אמר לשני,
חשבו שלא שמעתי, אז שיחקתי אותה לא שומעת הגעתי לשולחן של עומרי שמתי את התיק על השולחן והתיישבתי.
המורה כבר התחילה לדבר והוא אמר לי בלחש "נעים מאוד עומרי" והוא הושיט לי את היד
"הדס" אמרתי וחייכתי ...................................
