פרק 4 :]
"אהוווו" נאנחתי מתיישבת על הספה ומחלצת את רגליי מהעקבים הארורים האלה.
"בטוח גברים המציאו את נעלי העקב" רטנתי לעצמי
"ברור,אנחנו נולדנו בשביל לאמלל את האישה" הגיח בחיוך אורן.
"עוד לא התחפפת מפה?" שאלתי בחיוך.
"אוי מאיה מאיה, הקנאה שוב נמצאת בעייניך." חייך והתיישב בנחיתה על הספה.
"חחח חמוד במה יש לי לקנאות, סתכל עלי" ונעמדתי בחושניות.
והתחלתי להתהלך כדוגמנית בתצוגת מסלול, או לפחות כך הרגשתי.
"על הפנים את ילדונת" צחק אורן.
"קיבלתי עבודה" אמרתי בקול של ילדה קטנה שכעת קיבלה סוכרייה.
"באמת?! מזל טוב אחותי!" וחיבק אותי אליו. לשנייה צמרמורת עברה בגבי , אך לא ייחסתי לזה חשיבות.
"היכן אורני צריך לבשר לך את הבשורה"שאלתיו
"השמנה הלכה לקנות אוכל" ענה
"מצוייין אני רעבה!"
"מתי לא? "
"חחח זדיין מותק, לא סתם יש מכוני כושר בארץ"
"לא ניכר עליך במיוחד" אמר באדישות מופגנת.
"אני אהרוגגגגג אותך" צעקתי עליו והתחלתי להרביץ לו,צוחקת.
"מתקפתתת שמנים!" צעק והחל רץ ברחבי הבית.
"אווו עוד פעם זוג התינוקות התחילו" הגיחה אורנה עם שקיות מהסופרמקט .
"הוא התחיל"
"היא התחילה"
אמרנו שנינו יחד.
"אני לא רוצה ילדים בחיים,יש לי אותכם!" אמרה צוחקת
"יאללה אורן לך תעזור לה בקניות!" אמרתי
"למה שאת לא תעזרי?!" ענה
ואורנה רק הפנתה את מבטה אליו והוא רץ לעזור לה
"חה חה חה סמרטוט אחד" אמרתי לו
"ככה זה שמאוהבייים" הכניס לי הזבל.
ופניתי למקלחת.
"אם הוא לא אוהב אותי שייילך אני אסתדר בלעדייייך" צרחתי בקולי קולות את השיר במקלחת.
סיימתי את המקלחת מדיפה ריח וניל לבנדר.
הושטתי את ידי לחפש את המגבת,שיט כרגיל שכחתי.
"אורנה תביאי לי מגבת!"
"קחי" יד הושיטה לי מגבת.
"זה היה מהיר" כיסיתי את עצמי והסטתי את וילון האמבטיה.
"אימאללללה, מה אתה עושה פה?!"
"מי הרשה לך להיכנס, ועוד למקלחת שלי"
"מפגר!"
היטחתי בתום.
והוא מחייך,חיוך של מיליון דולר
"משהו מצחיק אותך טיפש!"
"איי איי בובה כאילו לא ראיתי אותך ככה מיליון פעם!"
בובה,אני נמסה שהוא קורא לי כך.
"תום יקירי" אמרתי והתקרבתי אליו בחושניות
הוספתי בלחישה
"זה ניגמר בינינו!"
לשנייה היה נדמה לי שראיתי מבט מאוכזב בעייניו.
"תירגעי תירגעי כולה הייתי צריך כוס חלב"
"מממ חלב חלב,הדוש מוציא חלב בימינו,לא ידעתי" אמרתי בציניות
"בדרנית את"
"כמו תמיד" אמרתי
"הדלת לא הייתה נעולה, קראתי לכן אבל לא הייתה תשובה, ומכוון שאני ג'נטלמן חיכיתי לך כי פחדתי שמישהו ייכנס ויאנוס אותך
במקלחת."
"פשש מורידה בפנייך ת'כובע" בנימה צינית כהרגלי.
"המגבת יהיה יותר נחמד" חייך
התחלנו לצחוק יחד, אי אפשר לעמוד בפני הקסם של תום. השיער הארוך המבולגן הקשור בקוקו רופף,העיינים הכחולות הענקיות שאפשר לטבוע בהן מאותרות הריסים השחורים הארוכים,השפתיים האדומות,הגובה והגוף השרירי כשהוא מחבק אותך את מרגישה האישה הכי ברת מזל בעולם.
אבל,ביני לבין תום אין סיכוי,להרבה דברים אני יכולה לסלוח, אך לבגידה , ממש ממש לא.
"טוב טוב טיפש, תצא אני צריכה להתלבש,חכה לי בסלון" יצאנו שנינו מהמקלחת
המשכתי לדרכי וקלטתי שהוא אחרי
"הסלון זה שם תום!" הצבעתי
"טוב אי אפשר להאשים גבר על שניסה" הרים ידיים בחיוך ופנה לאחור.
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת.
"איפה הזוג מאוהבים האלה? הם חייבים לי ארוחה!" צעקתי
"אין לי מושג! ובאמת יש מצרכים על השולחן!" צעק בחזרה.
"אוף אני רעבה,בטוח החרמנים האלה הלכו לאנשהו" נכנסתי למטבח עם מכנס קצר וגופיה ללא חזייה.
"את יודעת בובה שאני סוג של שפ"
"חחח אתה? מותק חביתה אתה בקושי יודע להכין" אמרתי והתיישבתי על כיסא.
"אנשים משתנים מאיוש,רק תתני הזדמנות"
"יש כאלה שלעולם לא משתנים" עקצתי
והוא נאנח.
"התפוצצתי!"
"גמני"
ישבנו שנינו על הספה, שבעים ומרוצים לאחר כמות מכובדת ביותר של פסטה.
"אז אחרי הכול יצא ממך משהו!"
"אני כבר בן 24 הגיע הזמן לא"
"כן,אני מניחה" אמרתי בנימה מוזרה.
"אף פעם לא סיפרת לי ת'סיפור שלך" הסתכל עלי.
"מה יש לספר" עניתי מתחמקת
"את בת 20,גרה בת"א,מה עם צבא?משפחה?"
"משפחה, את אמא שלי אתה מכיר"
"כן, את אמא שלך אני מכיר שהיחסים ביניכם בכלל סימן שאלה גדולה"
"תום מספיק" עניתי
"מה מספיק מאיה מה,כשהיינו יחד גם לא סיפרת לי כלום!"
"לוקח לי זמן לתת אמון באנשים"
"לא האמנת בי?"
"עד שהצלחתי,הרסת את הכול" עניתי עצובה
"בחיים לא תסלחי לי" שאל.
"לא נראה לי" והשפלתי את עייני פחדתי להיתקל במבטו.
סוף סוף המשכתי.
היה לי חשק מטורף לכתוב
מקווה שתאהבו.
מה דעתכם הסיפור לא נמרח? כאילו יש המון דיאלוגים בין אנשים,פחות "אקשנים" כמו שיש בשאר הסיפורים
אוהבת
ומבטיחה שאני לא מייבשת יותר!




