החייל שלי..

החייל שלי..
כל כך מוזר להגיד את זה..

3 שנים מפרידות בינינו,
3 שנים לא משמעותיות בכלל,מבחינת שנינו.

הכרנו דרך ידיד שלי,חבר שלך.
חברה שלי,ידידה שלך.

הפעם הראשונה שנפגשנו..
אני זוכרת כל כך טוב!
זה היה אצלו...אצל הידיד שהכיר בינינו.

אני באתי עם חברה,אתה כבר היית שם.
בהתחלה,לא דיברנו..
חצי שעה בערך לא אמרנו כלום אחד לשני.

אני זוכרת,שאחר כך הם יצאו מהחדר,השאירו אותנו לבד,
רק אני ואתה.
אני זוכרת שדיברנו,הכרנו,
רבע שעה הספיקה לי כדי להבין,
שאני רוצה,
רוצה שתהיה החייל ש=ל=י.

נפגשנו סך הכל 3 פעמים,
אבל דיברנו מלא.
שעות על גבי שעות מדבריים באייסיקיו,
כשאתה לא בצבא.

כל יום שאתה שם,
אני פה,
במחשבות עלייך.

רק בסופי שבוע אתה בבית,
אז לא יוצא להיפגש.

את כל השיחות שלנו אני זוכרת,
אתה?
נחרטת בליבי.

אומרים לי שאני מאוהבת,
מאוהבת בך.

לפי צורת הדיבור,עלייך.
לפי המחשבות הרבות,עלייך.
לפי העצב הרב,בלעדייך.

ואתה חייל שלי?
האם אתה אוהב??
או לפחות חושב?

חודש,
חודש בלבד אני מכירה אותך.
ובחודש אחד,
הספקתי לחוות כל כך הרבה!

הרבה אהבה,אהבה אלייך.
הרבה געגוע,געגוע רב אלייך.
חוויתי גם הרבה עצב,בגללך,
כי אני לא יודעת מה איתך.

חייל שלי..
עד שתהיה שלי באמת,
שאוכל להגיד,לא רק לכתוב,
עד אז חייל שלי..
אני כניראה אמשיך לחלום.

---------------------

[הוא בן 19 ואני בת 16]
מה אני עושהה??
איך אני מבררת מה הוא מרגיש??
לדבר איתו?
להגיד לו??

כל כך הרבה שאלותת....
למישהו יש תשובה??


3\>
מור