ממש יפה קופה שלי [:
תמשיכי כשיהיה לך זמן ^__^
אוהבת אותך 3>
יוליצ' זנותית שכמותך
הבטחת לי חמש😢
אני רואההה😢
עצרתי ליד נדנדה צהובה, מוכר לי המקום.
'יואוו תומר !!' נזכרתי בו, בילד היפה הזה.
'פאאאאאק תווומר !!!!!!'
זה אותו האחד שפגשתי בחוף.
לא האמנתי באותו הרגע, הכל משמיים.
חיוך ענק התפרס על פני.
המשכתי לרוץ.
הגעתי למקום עוד יותר יפה, מולי עמדה דלת ענקית בצבע לבן.
דפקתי חזק, הדלת נפתחה לאט והשמיעה קול חריקה.
נכנסתי לחדר, כאשר אור חזק מסנוור אותי.
פרק 22
"גברת תמיר?"
"כן ?" שאלתי בחשש, הסתכלתי סביבי חיפשתי אדם, מקום שממנו בוקע הקול.
אך כלום,אין אף אחד.
רק שולחן כתיבה גדול למדי סיפרייה מלאה בספרים, מליוני ניירות ותמונה אחת.
התקרבתי לשולחן,דממה.
נדמה היה שאף אחד לא יפר את השתיקה.
"אל תתקרבי יותר מדי" נשמע קול חלש וצורב
"טו.."
"שקט" ציווה הקול "שבי" הוסיף
התיישבתי על הכיסא, היה זה כיסא קטן מעץ, התיישבתי עליו ונישמעה חריקה מעצבנת.
"למה אני לא רואה אותך?" שאלתי
"כי את לא מאמינה בי" אמר ואני חייכתי.
"אה" אמרתי בקול חלש
החדר הזה לא השפיע עלי טוב, הרגשתי שנשמתי נשחטת.
אותו כאב,כאב עז שהחזקתי בתוך תוכי שנתיים התפרץ בן רגע החוצה.
עטופה דמעות,עוד נשימה קצרה, עיניים אדומות
כאב שלא עוזב כמו צלקות.
וזה חוזר אלייך לפעמים,
כל מה שאת זוכרת, לפי סדר הזמנים,
הכול רץ לך בראש, קטעים קטעים.
מוותרת על חיוך אמיתי אחד קטן,
הוא לעולם לא ישוב לכאן.
בא לך לצעוק,לצרוח אך הקול לא יוצא.
עוצמת עיניים,מביטה בתיקרה,כואב לך.
"המצפון שלי חולה" אמרתי לפתע.
שעתיים ישבתי שם, על הכיסא הקטן,המשמיע חריקה.
ה' ישתק,ואני?! צרחתי בתוכי.
צביטות קטנות,חרטה,בושה.
קמתי בעדינות מהכיסא,הרמתי את ראשי, הדלת לא עמדה שם.
"לא תוכלי לצאת מכאן"
"מדוע לא?"
"המצפון שלך חולה" אמר את דברי
חצי חיוך חצי דמעה.
"הבנתי מה ניסית לעשות" אמרתי בקול רגוע
"רק תפסיק, אני מתחננת, תפסיק, אתה אוכל אותי מבפנים,אתה הורס אותי, אני לא מסוגלת יותר,די"
"אתה שוחט אותי מבפנים" הרמתי את קולי
"את אדם רע"
"אני יודעת,יודעת" אמרתי והשפלתי את מבטי
"לא מגיע לך כלום"
"מגיע לי למות ! כן למות !"
"וזה מה שקיבלת" אמר ואני נזכרתי בפיגוע.
"נתת למכונית לדרוס אותי,הרגת אותי, הבאת אותי לגן עדן, ונתת לי לחזור"
"מתוחכם אה?" אמר ושמעתי בקולו שחייך.
"החדר הזה.. כואב.."
"זה החדר שלי" אמר "10000000% טוב ותמימות" הוא שתק לרגע ואז הוסיף "בגלל זה כואב לך"
"כן את זה כבר הבנתי, רק תפסיק"
"את לא יכולה לצאת מכאן"
"למה לא????"
"כי המצפון שלך חולה, כי את נשארת כאן,בגן עדן"
"לא.."
"את מעדיפה בגיהנום? את שייכת לשם,תגידי תודה שאת פה בכלל"
"תודה" אמרתי בשקט "תחזיר אותי למטה"
"לא זה לא"
"מה אני צריכה לעשות בשביל לחזור?"
"להתמודד"
"עם מה?"
"עם עצמך" אמר והברזים שבעיני נפתחו שוב.
כמו בובה על חוט,הוא שלט בי.
ברגשות לי,בכאב הזה.
"די.." שמתי יד על הלב.
"מה יצא לך מזה?,מהכאב שלי? אתה נהנה מזה?" שאלתי והוא שתק. "תענה לי"
עטופה באותם הדמעות המלוחות,כואבת,מנסה להדחיק.
מנסה להראות שלא כואב לי , מנסה להדחיק כדי שלא יכאב ,אבל זה לא הולך.
" אני מבטיח לך שתחזרי למטה"
"באמת?"
"לא" אמר
ובין הדמעות הציץ חיוך.
"אז..."
"ניקוי"
"מה?"
"אני מנקה אותך" אמר ואני גיחחתי, הפסקתי לבכות,הוא סגר את הברזים.
"אתה מנקה אותי? לא תודה כבר התקלחתי היום"
"מבפנים"
"הו, לא תודה!! אני בסדר"
"לא את לא" אמר ודמעה ירדה מעיני
"די לעשות לי את זה"
"לעשות מה?" שאל בתמימות
"אני שונאת אותך" אמרתי לו, לקדוש ברוחו,לאדון,לה'.
"את זה אני יודע"
"אני שמחה שכך"
ושוב הכל יתפרץ, אותן דמעות מלוחות,אותו סבל, אותו כאב מר שהדחקתי שנתיים.
"את זוכרת את זה טוב"
"את מה?"
"את מה שעשית" אמר "את חושבת על זה כל יום"
"לא אני לא"
"כן את כן"
"לא.."
"הוא היה חשוב לך"
"לא הוא לא"
"את אהבת אותו"
"אני לא"
"אהבת אותו יותר מכל אדם בעולם"
"לא..."
"כן"
"לא"
"ואת עשית את זה"
"לא.."
"בשביל מה?"
"אני לא יודעת"
"אם את לא יודעת, אז מי כן?"
"אתה"
"את חושבת עליו כל יום,כל שניה, את מתגעגעת אליו, את מנסה להדחיק"
"די ! תפסיק ! עד ששכחתי.. אתה מעלה הכל ! מספיק, די.."
"את לא תצאי מכאן עד שהכל יעבור"
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההה" צרחתי
הוצאתי הכל בצרחה אחת,הרגשתי חלשה,נכנעתי,נתתי לו להשתלט עליי,לפגוע בי,כמה שיותר, נתתי לו "לנקות" אותי,במילים שלו.
לא ידעתי שאחרי זה,הכל הולך להשתנות.
כ"כ כאב לי לכתוב את הפרק הזה.
אני מקווה שאהבתם אותו, כי אני כן.
גם היום לא היה לי זמן לכתוב,מחר כל היום אני לא בבית.
בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אכתוב המשכים וכמה שיותר.
אוהבת 3>
זה כל כך יפה אלוהים!!!
הדמיון שלך
וואו.
אין לי מילים
מחכה להמשך.
טוב למה נראה לי שהיא הרגה את חבר שלה או משו כזה?
טווב, גמני לי יש דימיון מפותח 😛
יש ללך סיפור מדהים :]
סיפפור מדהההים, תמשיכי :]
ואוו .
אין מילים .
כל הרעיון של הסיפור כל כך מיוחד!
פשוט מ-ד-ה-י-ם.
המשך דחוף.
(:
תודה בנות,אני שמחה שאהבתן.
😊
יוליה!!!
אמא איזה המשך..
אני מתה מתה מתה על הסגנון כתיבה שלך!!
ההמשך פשוט מדהים, באמת
אוהבת אותך הכי בעולם יפה שלי 3>
טנקס בוביש 3>
אוהבת 3>
--כותבת--
אתר האהבה הישראלי