אז ככה.. אני כבר שנה וחצי בלי חברה רצינית בגלל אותו נושא שעכשיו אספר לכם עליו...
הייתה לי חברה במשך 4 שנים.. אהבה רצינית.. וזה נגמר בפיצוץ אטומי...
אהבתי אותה כמו שבחיי לא נראה לי שאני אוהב... או לפחות שככה נראה לי...
אני באמת מנסה להמשיך הלאה אבל לא מצליח..
כולם אומרים לי תצא תבלה ותשכח.. אבל זה לא עוזר..
היו לי כמה קשרים מאז.. שום דבר לא שרד...
אני ממש מתחרפן מזה שזה לא מצליח ליייי...
אני אשכרה מפחד שהשתגעתי... אני מאמין שברגע שתבוא האחת זה יעבור..
אבל אני מחפש כבר הרבה זמן וזה פשוט לא הולך..
אני מפחש שאני אילו אפסיד את האחת כי הלב שולל עוד לפני שהוא ניסה...
מה אתם חושבים? יש עצות?
גם אני לא האמנתי אבל אם לא תחפש זה יבוא.
ונראה כאילו אי אפשר לאהוב באותה רמה, אם תאמין.. גם בזה תצליח.
אי אפשר לשכוח אהבה.. אפשר להתגבר... גם זה יקרה ביום שתרצה ותאמין.
בהצלחה.
אתה פשוט שולל כי אתה אומר בלב שלא תמצא מישי כמוהה
וברור שיהיה לך קשה היית איתה 4 שנים זה המון שנים
חלקת איתה דברים שיתפת.. היא בטח הייתה הבנאדם הכי קרוב לך
אני עם אור הוא צודק ברגע שלא תחפש היא תבוא לך מבלי שאפילו ציפית!
תן לזמן לעשות את שלו
דברים לוקחים זמן ...במשך 4 שנים שאפת את סם האהבה הקודם...
אתה מכור אליו עדיין ,
ייקח לך עוד זמן להתנקות ממנה ,
יש כאלה שלוקח להם חודשיים ויש כאלה שנתיים...ויש כאלה גם 10 שנים ,
הכל תלוי בכמה אתה נלחם לצאת מזה .
בהצלחה !
מסכימה עם כולם
אם אתה באמת רוצה להכיר מישהי אחרת ודברים כאלה
פשוט תלחם במחשבות עלייה..
אם אתה רק רוצה אתה יכול!
בהצלחה:]
תודה שאתם מנסים לעזור... אני מעריך את זה..
השבוע היא שוב התקשרה.. אמרה שהיא נפרדה מהחבר שלה..
ושהיא חושבת עליי.. אבל אני למרות שהבטחתי לעצמי שלא אתן לעצמי להתאהב בה שוב.. שוב לתת לה להיכנס לי ללב אכלתי אותה בפעם המיליון...
אני רק שומע את ולה והלב שלי נמס... אני ממש משתגע מעצמי..
אני לא מבין למה זה קורה לי.. למה אני שוב ושוב נופל בפח..
הלוואי ויום יבוא וזה יעבור. כי כרגע אני במצב שכבר לא בא לי יותר..
אני חוזר על אותם טעויות ושוב אותו כאב לב שקורע אותי מבפנים...
מישהי חכמה אמרה לי "הלב הוא רק איבר,אהבה היא פשוט הרגל... בגלל שאנחנו מתרגלים לטוב שהיה לטוב שהיה עם אחר אנחנו חושבים שזאת אהבה" העניין שלרוב לא היה לי טוב..
אז מי שמבין אותי יצליח לדעת מה עובר עליי... אני פשוט לא רוצה שזה יקח עוד הרבה זמן.. עברו כבר כמעט שנתיים ועדיין כואב לי בגללה... רוצה זה יעבור כבר.. כי אני מתחיל לחשוב שטויות שבחיים שלי לא חשבתי עליהם.. הלוואי והקב"ה ישמע את תפילותיי.. לטוב או לרע..
