אהבה שלא הולכת

אני רוצה לכתובב....אני שוב רוצה לכתובב....
שוב רק אני והמקלדת....והמחשבות, המחשבות האלה...

אני מוכנה לכתוב עלייך שוב, ושוב, ושוב, ושוב...
ואני כותבת...אבל רע לי כל פעם...
רע לי שאי יושבת שוב וחושבת עלייךך....
ושוב נכנסת לעולם שלי...ושוב מאמינה באותה אהבה שאולי אתה מרגיש אליי...
ואולייי לא...
לשכוח...כמה פעמים שמעתי את זה היום? ומכמה אנשים?
לשכוח...זה מה שמתנגן אצלי כבר חודשים בראש....
לזכור? לשכוח? לזכור? לשכוח...!! דייייי!!!!!
הדבר היחידי שאני עושה במשך חודשים שלמים בחיים שלי...
זה נלחמת....נלחמת במחשבות שלי....נלחמת באמונות שלי...
נלחמת במציאות ולבין מה שאני מצפה לו...ומה שאני מחכה לו...
אני מרגישה פטית וכ"כ מפגרת...הרי כולם אומרים שדיי תמשיכי...
תשכחי....תפנימי....
מה לשכוח?! לאיפה להמשיך? מה בדיוק להפנים!?
יש לי 2 אפשרויות....
אני עומדת בצומת....אפשר להמשיך הלאה...ללכת קדימה...לחפש את מה שבהמשך..
או לעמוד פה....לחכות לך כמה זמן שנדרש...לקוות...לקחת אותך ביד וללכת איתך...
אבל מי יודע אם תבוא? מי יודע אם אתה בדרך? אולי אני אעמוד פה...ואראה את החיים עוברים לי מול העיניים
בלי להתנסות...פשוט לחכות לזה שהתרגלתי לחכותת...
אם היית אומר לי להמשיך..הייתי ממשיכה...אם הייתה אומר לי לשכוח הייתי שוכחת...
איפה אתה? ואיפה המילים האלה שאני מחכה להם...
תן לי ללכת..רק את יכול לגרום לי לזוז מאיפה שאני עומדת...אז תזיז אותי תן לי דחיפה..!!
אמרו לי...אמרו לי שאתה חיי את החיים שלך בלי להיזכר בי..XD
מצחיק שאמרו לי שאני מטומטמת...בכזאת ישירות ואני עדיין מקווה..:/
אני פה...לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי מרגישה כ"כ ריקה ומחכה לראות אותך...
ואתה...אתה שם...חיי, איך שאתה יודע לחיות...
ולא זה לא שלא ידעתי את זה...פשוט לשמוע את מה שאלה מהצד חושבים...בעצם...
גמאני הייתי צוחקת על עצמי מכל צד שהייתי עומדת ורואה הכל..חוץ מהצד שאני נמצאת בו...
ולא אני לא מרחמת על עצמי....אני לא חושבת שזה לא בסדר לאהוב ככה...ולחיות באשליות...
אני אחייה ככה עד שאני אגיש שמיציתי...אני אוותר כשאני אגיש צורך בכך...אני אפסיק לאהוב...כשאני
כשרק אני אחליט את זה...כשהלב ישחרר.
אמרו לי שאני נמצאת בכיס הקטן שלך...וכן אני יודעת את זה...אני יודעת גם שאיבדתי את הכבוד שלי למענך..
אני לא מרגישה רע עם עצמי בגלל זה...אני מרגישה שלמה עם כל מה שאני עושה...שבדרך אחרת אני לא יודעת ללכת...רק ככה...!
ואם זה פטתי וטיפשי...נו אז מה? אני אעשה את הטעות הזאת. ולא אני לא אתחרט על זה...
אני רק אצחק בקולי קולות על מה שאני רושמת ומרגישה...אבל להתחרט? לא זה לא..!
וכאן אני אפסיק לרשום...כי אני רוצה להרגיש חזקה... ולא לבכות...ואם אני אמשיך לרשום אני אבכה.
אני אחייך...😊 אני אחייך...כי אני אוהבת..ואני לא מתביישת בזה...אני רק מרגישה מטומטמת לפעמים..
😊