ל=ב א=ו=ה=ב א=י=נ=ו ט=ו=ע=ה?

אז ככה...
הכרנו לפני כמעט שנה..
התחלנו לצאת...הכל היה טוב ויפה עברו לי איתו חודשים מדהימים...
התאהבתי בו-לא משהו שאפשר לשלוט עליו מסתבר...
אבל אזז איפשהו באמצע...זה השתבש..
נגמר החופש הגדול
לא היינו רואים אחד את השני כל כך כי הוא היה עסוק בעבודה...ברישיון בלימודים ועוד אלף דברים..
היה לנו קשה לדבר
היינו רבים על שטויותתת....
בקיצור הבנתי שזה לא בדיוק הדדי האהבה הזאת...
אז נפרדתי ממנו למרות שזה היה הדבר הכי קשה נראה לי שעשיתי...
אחרי שלושה חודשים שכמעט לא דיברנו הוא פתאום התחיל לדבר איתי ואמר שיכול להיות שפספסנו משהו ושיכול להיות שזה היה יכול להיות אחרת...
בתוך תוכי היה לי אליו איזשהו רגש רק שאף פעם לא ממש העזתי להאמין שהוא ירצה שנחזור..
ולא הייתה מאושרת ממני...
ולכמה ימים זה באמת היה שונה...
היה לי כלכך כיףף איתו!
אבל גם זה עבר די מהר
אני לא יודעתתת...
יכול להיות שחנקתי אותו יותר מדי...
כיי הוא באופי שלו נורא אדיש לא משנה איתיי או עם מישהו אחר
עם כ ו ל ם הוא די אדיש
גם בגלל שכנראה עברו עליו דבר או שניים בחיים..
ואני לא יכולה-קשה לי עם זה..
כעבור כמה זמן...רבנו ושוב נפרדנו
ודווקא הייתי נורא שלמה עם זה..
עד..
עד עכשיו בעצם...
עברו חודשיים מאז...
ואני לא יודעת פתאום משהו בי אומר לי לא לוותר עליו
למרות שכשהיינו ביחד....הוא היה ממש מגעיל בדברים כאלה ואחרים...
לא שאני כזאת מושלמת...
המחשבה הזאת עליו לא עוזבת אותי כבר איזה שבוע...
ובזמן האחרון הוא גם כל הזמן קורא את האוואי שלי
לעומת זאת חברה שלי שהיא ידידה שלו הוא אף פעם לא בודק לה
חח נכון זה נשמע כל כך טיפשי
אבל יכול להיות שאני עדיין מעניינת אותו?
ראיתי איזה סרט שהרעיון המרכזי בו היה שאם אני מספיק רוצה משהו ואני מאמינה בעצמי שאני יכולה לעשות את זה אני אשיג את זה בכל דרך
ומשום מה מאז יש לי הרגשה כזאת שאני כן יכולה!
אני פשוט לא האמנתי עד עכשיו שהוא באמת יכול לאהוב אותי...

אולי יש סיבה לזה שאני מרגישה ככה?
אני באמת לא צריכה לוותר עליו?
או שאם הוא לא אהב אותי עד עכשיו זה גם לא יקרה....?