הנה שיר שכתבה חברה שלי כשהיינו עוד להקה...
אם תרצו אני אשלח כתובת איפו שאתם יכולים להוריד אותו...
_____________________________________
אנחנו מתים על מוסיקה אחת
וזה לא משנה עם זאת אני או את
כי אנחנו כמו כולם מתחילים מלמטה
בהתחלה ברחובות ואז במסיבות
מנסים להראות מה זה היפ הופ
לפרסם את האהבה שחיה בתוכנו
אנחנו ממשיכות בדרך למעלה
מנסות לקחת דוגמאות מהראפרים הכי גדולים
אני רואה את אמינם
מספר על ילדותו הקשה
שנתנה לו השראה
איך אמו שנאה אותו והוא אותה
איך אשתו בגדה בו
איך בהופעה הראשונה שלו הוא ברח
המילים נעלמו לו מהפה
ואני מפחדת שגם לי זה יקרה
אני מנסה להגיעה גבוהה
אבל לא עד השמיים כמו טופאק
שהגיעה לשמיים והפך לאגדה
עם השירים שלו הוא החייה את העולם
וזה ממשיך להיות קיים
שלעומת אחרים השירים באים והולכים
כמו הרוח שאת העלים היא מעיפה
אני לא מבינה איך העולם ממשיך להיות קיים
כשכול הגדולים פשוט נעלמו מהעולם
בעוד אנחנו כאן
מנסים להעלות את המצב שלנו אבל עד לאן?
קשה לי לחשוב על המחר
זה לא יאומן כי אנחנו עדיין כאן
מנסים לשרוד עם ההורים הקשוחים
החברים הקנאים שמשחקים אותה עוזרים
אבל בתוך הלב שונאים ומקנאים
וחושבים שאנחנו לא מבינים
עד כמה הם שקופים
שתוקעים אותנו באמצע הדרך
בלי לחשוב בכלל עלינו
ואז קוראים לעצמם החברים הטובים
אז מה קורה בעולם הזה
כולם חמים נופלים יורדים עולים חיים מתים
אין לאן להמשיך
זה מבוי סתום
כולם מקיפים אותנו מכל הצדדים
מנסים להוכיח לנו שאנחנו לא שווים
עכשיו אני מבינה איך כולם מתים
כשלא נותנים להם חיים
בהתחלה זה רק סחרחורת
ואז דקירות קטנטנות
ואז זה מתפתח לכאבים עזים
זה הורג אותנו מבפנים
זה הורג אותי מבפנים
מבפנים
אבל זו דרך החיים
סבבה..... אני ישמע מחר כי הוריי ישנים
שניה אני ישמע.זה מוריד לי.
