"יצאתי עם בעלי 9 שנים ואנחנו נשואים שמונה חודשים ועכשיו אנחנו מתגרשים. אני לא מצליחה לשכוח אותו אפילו שעזבתי להורים שלי בארה"ב, מה עליי לעשות? איך אני יכולה להתגבר בלי לגמור את עצמי. יש לי ימים שאני לא מפסיקה לבכות ואני שבורה"
אז מה גורם לנו לאהוב מישהו כל כך הרבה, שגם אחרי שהוא נפרד מאיתנו ופוגע בנו, אנחנו לא מצליחים להשתחרר ממנו ואנו מאפשרים לו להרוס או לעכב את חיינו? אקסים או אקסיות מיתולוגיים - איזו קללה.
בכל מקום, לכל אחד מאיתנו, יש איזשהו אקס מיתולוגי. היינו איתו לתקופה זו או אחרת, אהבנו אותו, שכבנו איתו, ראינו את העתיד שלנו יחד ואז יום אחד, כמעט ללא התראה, הוא נפרד מאיתנו והשאיר אותנו שבורים. נשמע לכם מוכר? חשבתי כך...
לא מצליחה להוציא אותו מהחיים שלי
לפני יומיים, אדם שאני מאוד מעריכה, סיפר לי שבמשך תקופה ארוכה לאחר שהאקסית שלו פגעה בו, הוא עדיין לא מצליח להתאושש מספיק כדי לבנות קשר אחר. אותה אקסית המשיכה בחייה והיא חייה היום עם מישהו אחר, אבל הוא עוד כבול אליה ברגשותיו.
חברה טובה שלי, גם היא אדם מדהים ובוגר, עדיין לא מצליחה להתגבר על האקס שפגע בה לפני שנה וחצי, ועד היום היא עוד לא הצליחה להכניס אף אחד אחר לחייה. "אני רוצה להוציא אותו מחיי, אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה".
מה גורם לנו להישאר פגועים ולעכב את חיינו בגלל מישהו שהמשיך מזמן בחייו? הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא התקווה שיום יבוא ונשוב לזרועות אותו או אותה אחת שפגעו בנו. הרי בזה זה מדובר, לא? המחשבה שאולי, איכשהו, נחזור להיות יחד.
אני רואה את הדברים מעט שונה מאלו שעדיין מחזיקים באקס המיתולוגי, ועבורם אני כותבת את הטור הזה - כדי שתרפו, כדי שתמשיכו הלאה וכדי שתאפשרו לאחרים להיכנס לחייכם ולגנוב את ליבכם.
הפעם הראשונה שבאמת נפגעתי, שהאהבה אכזבה אותי, הייתה לפני שנה וחודש בדיוק. הוא היה מקסים, שנון, שובב, חכם, יפהפה, מצחיק וחבר אמיתי. התחלנו לצאת מיד אחרי שהוא וחברה שלו נפרדו, ולמרות שהבטיח שהיחידה שהוא חושב עליה היא אני, הקשר בינינו הוכיח אחרת.
אהבתי אותו כמה רגעים אחרי שהתחלנו לצאת, והוא התאהב חזרה. הסתדרנו בצורה מדהימה ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי מה זה לאהוב מישהו שיכול להיות גם החבר הכי טוב שלך. אחרי כמה חודשים של זוגיות, הוא נפרד ממני, אחרי שהבין שהוא עוד לא מוכן לקשר שמחייב אותו להיות שם בשביל מישהו אחר, חוץ מלהיות שם בשביל עצמו.
דיממתי מאהבה
קיבלתי את זה באותו שלב והחלטתי שכדאי לחכות בסבלנות כי היה לי ברור שלזוגיות כזו מדהימה שווה לחזור. היה לי קשה לנשום, קשה לחייך וקשה להמשיך הלאה בחיי. נתתי לו את הזמן וחיכיתי שהוא יבין שעכשיו הוא מוכן לקשר. חשבתי שזה יהיה אחרי חודש, אבל החודש הזה הפך לחודשים, בהם דיממתי מאהבה, ללא הגזמה. יצאתי עם אחרים, לדייט או שניים, אבל אף אחד מהם לא היה הוא.
אני זוכרת שיצאתי עם בחור מדהים, שאם היום היינו יוצאים הייתי חוטפת אותו, אבל אז כל מה שיכולתי לחשוב זה כמה אותו אחד שאני אוהבת שונה מאותו אחד שיושב מולי בדייט. פספסתי אותו, כי לא הנחתי למישהו אחר לצאת מליבי. החברים, המשפחה, כל מי שהכיר את הסיפור, ניסה להוציא אותי מזה, ניסה לגרום לי להבין שכדאי לי להמשיך הלאה. אני לא רציתי להקשיב, וגם כשהקשבתי חשבתי שאני פשוט לא יכולה להוציא אותו מליבי.
זה לקח כמה חודשים של כאב לב וטיסה אחת שלו למזרח, כדי להבין שאני חייבת לוותר. שאם אני לא אוותר על החלומות שנחזור להיות יחד, אני לא אוכל להכניס אף אחד לחיי. לקחו לי חודשים להבין שגם אם יבוא האחד שלי, אני לא אוכל לראות אותו, כי הייתי מאוהבת במישהו אחר ועוד קיוויתי במעמקי ליבי, שנחזור.
אני יודעת שקשה לכם לשחרר, קשה לכם לוותר על הרעיון שיום יבוא ותהיו יחד. אתם חושבים שאתם לא שולטים בלב או במחשבות, אבל אתם כן. אז נכון, אותו או אותה אחת שאתם אוהבים - הם מדהימים. אבל הדברים השתנו. נפרדתם, הם חשבו שאתם לא מתאימים להיות יחד, אתם חייבים להודות בזה ולהגיד את זה בקול. אני יודעת שזה כואב להודות, אבל אתם חייבים. אתם לא מתאימים להיות יחד, גם אם הסיבות הן לא שלכם, לצד השני יש סיבות למה הוא לא רואה אתכם יחד. אם הוא היה רואה, הוא לא היה מוותר עליכם. אתם יודעים את זה, כי זה מה שעושים כשאוהבים, זה מה שעושים כשמישהו אחר עושה לנו את זה - אנחנו מנסים בכל כוחנו להיות יחד.
המיתולוגי שלכם - הוא כבר מזמן המשיך הלאה, ואם לא תמשיכו הלאה גם אתם - אתם תמשיכו לבלות את הזמן בלדמיין אותו חוזר אליכם ותפספסו את האנשים האחרים שרוצים להיכנס לחייכם.
הצעד הראשון בגמילה
אני יודעת שזה קשה, אבל תמיד אומרים שבגמילה הצעד הראשון הוא להודות. תתחילו בזה שאתם מודים שאתם עוד חולמים על כך שתחזרו להיות יחד. תמשיכו בזה שאתם מודים, למרות כל הכאב, שאתם לא תחזרו להיות יחד ושהוא צריך לצאת מחייכם. תעשו קלוז'ר עם עצמכם (לא איתו או איתה), אלא קלוז'ר אמיתי עם עצמכם, הוציאו מחייכם את כל מה שקשור אליו, כל הרגשות, המחשבות והדברים החומריים. תחליטו שאתם סוגרים אותו מאחוריכם, שהוא סגור בעברכם כזיכרון ותו לא. תעמדו מול הכאב - אתם יודעים להיות אנשי קריירה מדהימים - תנהלו גם את חייכם. תפסיקו לדמיין על משהו שלא יכול לקרות, תשלטו במחשבות שלכם ותבינו שמי שהוציא אתכם מחייכם פשוט לא שווה את זה!
זה לקח לי כמה חודשים, אבל היום אני מאחלת לאותו אחד שהצליח לשבור אותי, המון הצלחה ואהבה. אני יודעת שלא נחזור להיות יחד ואני גם לא מייחלת לזה. אני שלמה עם זה שהוא זיכרון מתוק שהיה בחיי ותו לא. זה היה שווה את זה, כי היום אני באמת מצליחה לראות את האנשים שרוצים להיכנס לחיי, בלי שום עכבות, בלי שום אזהרות ובלי שום מחסומים. לא הגיע תורכם?
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מורניי אחלה של כתבה..
ותוווודה!
