נשים קונות אותן בלי הפסקה, חולמות עליהן בלילה ומפנטזות עליהן ביום. לגברים הן פשוט פונקציונליות. נעלי נשים: מה באמת גברים חושבים עליהן? עידן רוט חושף את כל התובנות הגבריותאם יש משהו שממש שונה בין גברים לנשים, זו בטח האהבה לנעליים. בעוד נשים יוכלו לשנן לכם מותגים ושמות מעצבים ע"פ סדר הופעתם על כפות רגליה של קארי בראדשו ב"סקס והעיר", גברים יוכלו לנעול נעלי התעמלות מרוטות מהתיכון ולהרגיש בעננים. אבל ההבדל לא נגמר כאן, מדובר בתופעה.
גילוי נאות
1. עד הרגע בו הכרתי את אשתי הייתי משוכנע ש"ניין ווסט" הוא מיקום גיאוגראפי בלבד. היום אני מבין, שאמנם למרות בורותי בתחום צדקתי, אך, הפיזור של אותו מקום רחב הרבה יותר ומתפרש על פני מרבית הגלובוס.
2. לקראת הכתבה זוגתי שתחיה הציגה בפני באריכות דגמים שונים של נעלי נשים ונקבה בשמן. לא נרדמתי.
מבינים רק בסוג אחד של נעליים
הגברים באשר הם, מבינים לא מעט בענייני כדורגל או כדורסל, כמעט כולם עם התנאים המתאימים יכלו להגיע לטופ העולמי, ורק פציעה טורדנית בריס השמאלי, או באיבר חיוני אחר מנעה מהם מלפרוץ אל תודעת הציבור. חוץ מלדעת מחרוזת קללות ולג'נגל בין פיצוח גרעינים לשתיית בירה, הגברים גם מבינים בנעליים. אבל רק אם הן איכשהו קשורות לשחקן כדורסל פופולארי זה או אחר. הם יודעים לספר על (ולנעול את) הנעליים של קובי ברייאנט, מי שמתעתד לרשת את מקומו של אלוהים, נעלי אייר ג'ורדן (המלך בכבודו ובעצמו), ולאחרונה גם על נעליים שגב' לינור אברג'יל בוודאי גאה בהם – נעלי שאראס שחברת "אדידס" החלה בשיווקם לאחרונה.
לגבי נעליים, פה פחות או יותר מסתיימת הבנתם של הגברים בתחום, מבחינתם קיימים שלושה סוגי נעליים: נעלי ספורט בלויות המדגישות עד כמה אנחנו שחקנים חובבים פעילים, נעלי עבודה ונעלי בית. נעלי נשים מחוץ לתחום.
על קצה העקב
ולמרות זאת, לקחתי על כתפיי את העול שבהסבר (לכן, הנשים), מה אנחנו (הגברים) חושבים על הנעליים שאתן נועלות. הנה סקירה קצרה (כי כאמור, לנו הגברים, אין הרבה מה לומר בתחום):
נעלי התעמלות – כל עוד אתן לבושות בטרנינג ונמצאות במהלך מה שנראה כהליכה חסרת תוחלת עם תנועות לא רצוניות, שמכונה בפיכן ג'וגינג, לא נביע התנגדות. לדייט ראשון איתנו בטח יש לכן זוג אלטרנטיבי.
קרוקס - אם אתן מארגנות לנו ארוחת ערב רומנטית ועסוקות בהתרוצצויות ובישולים, נעלו מה שנוח לכן, לקראת הארוחה נמליץ לאפסן את נעלי הגומי לצד נעלי ההתעמלות.
מוקסינים – אם אתן עולות חדשות שכבר לא כל כך חדשות, והמבטא הזר שלכן כבר מטשטש, תוכלו לנעול מוקסינים כדי להדגיש את מוצאכן. אבל, במחשבה שנייה – לא יותר פשוט להגיד משהו כמו "בגיל תשע עליתי מאיטליה"?
נעלי סירה – אם אתן די גבוהות (ולא שאנחנו די נמוכים), ואתן רוצות לאותת לנו שאתן מתחשבות ברגשותינו וברגשי הנחיתות המפותחים שרכשנו ברבות השנים, אזי, נעלי סירה אופנתיות יכולות להיות אופציה הוגנת לכשנסתובב ברבים.
נעלי בובה – תקראו לזה איך שאתן רוצות: נעלי סירה, נעלי בובה, עם רצועה, בלי רצועה, ממש לא משנה, כל עוד אתן נראות יותר נמוכות לידנו.
כפכפי פלטפורמה – אם אתן מאחורי דלפק ומתקשות להגיע לקופה, נבין את הבחירה. אם אתן בעסקי סמים ומנסות להבריח כמות חומר גדולה לארץ – אנשי המכס יבינו את הבחירה. אם מידת הבגדים שלכן לא השתנתה משמעותית מיום היוולדכן, רדו מזה (מהפלטפורמה).
עקב רוקי – נבין את הבחירה רק אם הנכן מנסות להבריח הפעם כמות קטנה יותר של סם. חוץ מזה, למה בכלל קוראים לנעליים האלה "רוקי"? האם סילבסטר סטאלון המציא אותן?
כפכפי אצבע – מצוין. לים.
סנדלים תנכיים – אופנתי. היה.
מגפי ברך – אם אתן בעניין של אופנת פיטר-פן הכוללת חצאית מיני קצרצרה המכסה את המפשעה בקושי (ולא כשאתן מתכופפות) ומגפיים גבוהים, ויש לכן רגליים דקיקות ושבריריות שבדרך נס נושאות אתכן, אנחנו מפרגנים. אם אתן בעלות רגלי מרים משקולות, עבות אך עם זאת קצרות – זה הזמן לבחון את יחסי החברוּת עם הקרובים לכן שאינם מרימים דגל אדום.
נעלי עקב – תתפלאו, אך אנחנו חושבים שיופי אינו חזות הכל. אם הנכן מתנדנדות לכל עבר, שופכות כוס יין באופן חלמאי, נשענות עלינו כעל הליכון – יש לנו בעיה. אם אתן בסוף הערב מתלוננות ללא הפסק על מכאובים שונים וחוזרות הביתה יחפות, כנראה שלא נועדתן לזה. אך, אם הפוזה כבר קיימת וכל מה שצריך הוא שני עקבים קטנטנים להבליט את שריר התאומים ואת ההליכה הבטוחה, אז נסנן מבעד לשפתיים לחבר שלצידנו: "זאת – שלי".
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*




