שלום רב לכם,
אני בקשר מצוין כשנתיים, גרים יחד והכל טוב חוץ מדבר אחד שגם מונע מאיתנו למסד את הקשר.
אני בחורה איך אומרים... "אש". אני מגיבה מהר מאוד לכל דבר. לא תמיד זה עצבים אבל זה נראה כאילו, מאז שאני קטנה אומרים שאני 'צריכה לנשום' ו'להירגע' אבל גדלתי והחוסר שקט עדיין קיים.
אם אנסה לחשוב מה הרקע, נראה לי שזאת הסיבה: גדלתי כבכורה במשפחה ברוכת ילדים, לימים אימי חלתה מאוד ונאלצתי לקחת את הנטל עלי ולגדל את אחי הקטנים בעודי בתיכון. באופן אוטומטי הפכתי ליותר לחוצה, עצבנית ועירנית מדי לכל דבר ביחס לגילי וכך נשארתי כזו גם היום כשאני כבר גרה בביתי עם בן הזוג שאני אוהבת.
חבר שלי ממש מקסים ולא מגיע לו מישהיא שנמצאת רוב הזמן באי שקט, אני מבינה אותו כשהוא מעיר לי אבל איני יודעת מה לעשות עם זה. השתפרתי מאוד בעקבות שיחות שלי איתו בנושא אבל זה עדיין קיים והכי נורא שזה מזיק לקשר שלי עם האדם שאני רוצה לחלוק את חיי לעד.
מה לעשות? לטחון את העבר, נראה לי מיותר. איך אוכל לעזור לעצמי?
בבקשה, תנו לי עצות מה לעשות, דברים קטנים שיעזרו לי לשנות את זה.
מודה לכם מראש,
R
שלום.
אכן לא מגיע לו.
את צריכה לשבת להסביר לו בדיוק למה את ככה.
את צריכה ללמד אותו להתמודד איתך וברגע שהוא רואה שהדם מתחיל לזרום מהר מדי הוא צריך לדעת להרגיע אותך.
אתם צריכים סימן מוסכם.
את מתחילה להתעצבן, הוא תופס אותך ואומר לך להרגע, ואם צריך גם צועק.
ואת מבחינתך תצטרכי ללמוד לקבל את זה להקשיב לו ובכוח לאנוס את עצמך להרגע.
אין דבר שיותר טוב משניים שפותרים בעיה של אחד ביחד בהבנה ובלי עצבים.
ממה שהבנתי הוא מתמודד איתך יפה מאוד.
אני לא רואה כל סיבה שלא תמסדו את הקשר ולא רואה כל סיבה שזה יפריע כל עוד הוא מצליח להתמודד איתך ואתם מדברים על זה בפתיחות ומנסים לשלוט בזה.
המתכון להצלחה - זוגיות.
ויש לכם ממה שהבנתי.
בהצלחה!
ולהרגע :]
אור 3>
