ווווווווווואיי איזה מתתתתתתתתח..
די שלא יקרה לו כלום..
מסכןןן 😢
הדמעות זולגות לי, והן לא מפסיקות.. די שלא יקרה לו משהו רע!!!
יאללה המשך מאמיי.. 😛
אוהבת רחלוש =]]
וואוו מעלף מאמי..
ריגשתת..
וואי הלוואי והכל יהיה בסדרר הלוואי!!
המשךךך
וואי מקווה שהוא יהיה בסדרר =[
המממשששך!!
מה !
ככה את עוצרת במתחחח 😢
תמשיייייכי סווווופר דחוווווף
מהפרק הקודם-
עברו להן השעות ... והניתוח כבר היה צריך להיגמר...וכבר לא יכלנו לחכות...
"משפחת איבגי?" יצא לפתע הרופא מהחדר הלבן, והתקדם לעברנו...
פרק 95-
"כן ד'ר"?" שאל איציק והתרומם מהכיסא.
"אני.. אני מצטער" אמר ועצר לפתע.
"מה קרה?" שאלה מירי והתרוממה מהכיסא ישר, כולה לחוצה.
"הניתוח..הוא הסתבך...אנחנו לא יודעים אם הוא יצליח לקום, וגם אם כן, אנחנו לא יודעים איזה תופעות קרו במהלך הניתוח,
יכול להיות שקרו לו נזקים בלתי הפכיים" אמר.
"מה הכוונה?" שאל איציק.
"יכול להיות שהניתוח פגע בחלק שאחראי על הרגליים, או הידיים, או כל דבר אחר, ואולי..." אמר ומירי הפריע לו באמצע
"הוא יכול אולי משותק?" שאלה.
"במידה והוא יקום, אנחנו לא יודעים, יכול להיות משותק באזור כלשהו, יכולים להיגרם לו דברים אחרים, או אפילו כלום" אמר.
"ומתי נדע?" שאל איציק וחיבק את מירי שכבר התחילה לבכות שוב.
"אנחנו לא יודעים עוד, אנחנו בנתיים עשינו כל מה שיכלנו, ומה שנשאר לעשות כרגע זה רק לחכות" אמר הרופא.
"טוב...תודה רבה לך" אמר איציק ולחץ את ידו של הרופא.
הסתכלתי על תומר, שרק הסתכל על הרופא ושתק, כולו היה נראה חיוור...
לפתע הוא הסתובב אחורה, והתחיל לרוץ לכיוון היציאה מהמחלקה.
"תומר" אמרתי ורצתי אחריו.
הגענו לחצר בית החולים והוא נעמד שם, נשען על ברכיו.
"תומר..." אמרתי ובאתי אליו מאחורה.
"למה למה טל למה, למה זה קרה דווקא לו? למה זה מגיע לו? אני לא מאמין נשבר לי כבר מהכול" צעק.
"תומר תירגע, הוא יצא מזה" אמרתי וניסיתי להחזיק בידו.
"לא רוצה טל דיי עזבי אותי, נמאס לי מהחיים האלה נמאס, זה פשוט לא פייר! למה זה קרה לו למה למהה אלוהים" צעק.
"נמאס לי" אמר הפעם יותר בשקט, מנגב את כל הדמעות שזלגו מעיניו, כולו מיואש ושבור.
התקרבתי אליו שוב, וחיבקתי אותו כל כך חזק...והוא אותי...
"תומר הוא יצא מזה...רק תאמין...אל תאבד תקווה לא משנה מה קורה" לחשתי לו בשקט ונישקתי אותו.
"תודה טל, אני נשבע לך שאת הדבר הכי טוב שקרה לי...לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך...אני כל כך אוהב אותך" אמר.
"אין לך על מה להודות לי תומר...אני כאן כי אני רוצה...וכי אני אוהבת אותך " אמרתי וחיבקתי אותו שוב.
נכנסו לבפנים, והתיישבנו ליד מירי ואיציק...
השעה כבר הייתה 9 בבוקר, אבל אף אחד מאיתנו לא הצליח להירדם..
מידי פעם נרדמתי לכמה דקות על תומר, אבל מייד קמתי מהצלצולים של הפלאפונים של כולם, ובעיקר מהלחץ...
"איציק?" אמר לפתע הרופא שיצא מאותו חדר לבן.
"כן?" ענה איציק וקם מהכיסא.
"יש לי חדשות טובות" אמר.
"חדשות טובות?" שאלה מירי וקמה מהר מהמקום, וגם אני ותומר.
"כן...הוא חזר לנשום בכוחות עצמו, הוא יצא מכלל סכנה" אמר הרופא.
"באמת?" שאלה מירי מאושרת וחיבקה את איציק חזק.
"כן, אנחנו עוד לא יודעים בודאות, אבל כנראה שלא קרה לו גם שום נזק מהניתוח, אבל ניהיה בטוחים רק ברגע שהוא התעורר לגמרי" אמר.
"ומתי זה יקרה?" שאל תומר.
"בנתיים הוא על כדורי הרגעה עדיין, הבאנו לו אותם כדי שימשיך לישון ולא יסבול את הכאבים מהתאונה ומהניתוח...
בסביבות הערב הכדורים יפסיקו להשפיע, ונקווה שהוא התעורר כמה שיותר מהר" אמר הרופא.
"אני לא מאמינה" אמרה מירי.
"תודה רבה ד"ר, באמת תודה" אמר איציק ולחץ לו את היד.
"רואה תומר אמרתי לך, הכול יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"אני לא מאמין עדיין" אמר תומר וחיבק אותי גם חזק.
"טוב אני יתקשר להודיע לאמא שלי ומאיה" אמרתי והוצאתי את הפלאפון מהתיק.
"יוני ומאיה יבואו לפה יותר מאוחר, ואמא שלי גם כנראה" אמרתי לתומר שחזרתי.
"אהה סבבה, את לא רוצה ללכת הבייתה להתקלח או משהו?" שאל.
"אממ לא לא עכשיו...אני רוצה להישאר איתך" אמרתי.
"טל זה בסדר..את יכולה ללכת" אמר.
"לא לא אני נשארת, אני כל כך מפריע לך פה?" צחקתי.
"רק את...מצידי להיות איתך כל שנייה ודקה בחיים שלי" חייך.
"חחח לאב יו" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה.
"לאב יו טו" חייך.
ישבנו שם עוד, מידי פעם נכנסנו לראות את אלירן, אבל הוא עדיין ישן, ובסביבות 12 מאיה ויוני הגיעו.
ישבנו איתם קצת, ואז אמרתי שאני ילך הבייתה להתקלח ושבנתיים ישאר עם מאיה ויוני.
ניפרדתי מהם ולקחתי מונית הבייתה.
"אמא" צעקתי שנכנסתי הבייתה.
"טל? יוא בדיוק רציתי לצאת לבית חולים" אמרה.
"אז חכי אני מתקלחת ונלך" אמרתי.
"טוב מאמי" אמרה וחזרה למטבח.
עליתי מהר להתקלח, שמתי עליי ג'ינס ארוך של לי קופר בהיר, חולצה חומה וקוקו.
"מוכנה" אמרתי שירדתי למטה.
"טוב בואי" אמרה אמא ולקחה את המפתח ונסענו לבית החולים.
שהגענו אמא דיברה עם מירי ואיציק, ואני בנתיים הלכתי לתומר וכולם.
ככה ישבתי איתם כל היום, מידי פעם באו חברים של אלירן, ועוד כמה של תומר וההורים...
אבל אלירן עדיין לא התעורר..
"מה השעה כבר?" שאלתי את תומר שהתיישבנו בחזרה במחלקה אחרי שניפרדנו מכולם.
"11" אמר.
"יוא ואין תוצאות עוד?" שאלתי.
"כנראה שלא...איפה אמא שלי בכלל?" שאל.
"אולי בפנים?" אמרתי.
"בואי נראה" אמר ונכנסנו שתינו למחלקה.
"לאן זה?" שאלה האחות בקבלה.
"לחדר 201" אמרתי.
"לא שמעתם?" שאלה.
"מה לא שמענו?" שאל תומר.
"זה שהיה שם... הצעיר הזה... הובילו אותו עכשיו מכאן.. הוא נפטר לפני כמה דקות" אמרה.
"מההההה?" אמרתי בשוק.
"כן אני מצטערת" אמרה.
"טל? תומר? בואו" שמעתי לפתע את קולה של מירי מאחורנו, וראינו אותה עומדת בכניסה לאחד החדרים.
"אמא? מה את עושה שם? זה...זה נכון?" שאל תומר בלחץ.
"מה? שהעבירו אותו חדר? הוא התעורר תומר" אמרה.
"מה התעורר? היא...אבל..." אמר כולו מבולבל.
"רגע...על מי דיברתם? רוני שלום?" שאלה האחות.
"לאא, אלירן איבגי" אמרתי וחייכתי, אחרי שהבנתי את הבלבול.
"אהה יוא, אני מצטערת, את אלירן באמת העבירו לחדר רגיל, הוא התעורר, טוב אתם יכולים לראות אותו כבר" אמרה.
"בואו" אמרה מירי.
"איזה אחות מפגרת, ירד לי הלב" אמר תומר.
"חופשי, יוא גם לי ירד הלב" אמרתי ונכנסנו אחרי מירי לחדר.
גיבוווווווו 😁
חחחח ידעתי שהאחות טעתתה בסוף או ממשהו D =
פפרק מעלללללללף,
ממש אהבתתי מאמי 3>
הממשך ;]
יאווווווווו..
איך נלחצתייי..
בדיוק שקראתי הוא נפטר ירדו לי דמעות!!!..
וחח אחותי אומרת לי "מה את בוכה?!" ואז כשקראתי שהכול בסדר התחלתי לצחוק..
ואחותי בכלל לא הבינה אותיי..
חח לא חשוב..
העיקר שהכול בסדר!!!
פרק מדהייים ומותח חבל"ז..
מחכה להמשך מאמיי 😛
אוהבת רחלוש =]]
😊 חחחחחחח רחלוש איזה מצחיייקה
שמחחחה שאהבתתן ... ושריגשתתי =]
תמשיכו להגיייב
אוהבתתת 😁
יואו איך נלחצתי ומזל שהכול הסתדר פרק מההממם
QUOTE (Panteraa @ 15/04/2007) יואו איך נלחצתי ומזל שהכול הסתדר פרק מההממם
😉
אתר האהבה הישראלי