מהפרק הקודם-
"חזרתי" הכריז יואב והתיישב על ידי.
"מממ טוב אני יזוז, ביי לכם" חייך ולקח את הכוס שלו בידו וקם מהמקום.
"הפרעתי?" שאל.
"מה פתאום יואבי, שאתה תפריע?" צחקתי והבאתי לו נשיקה בלחי.
"איי טלליי קטנה שלי, רק אל תיהי מסטולה יותר מידי היום, את צריכה לזכור כל מה שארגנו לך פה" חייך.
"אל תדאג, את הערב הזה אני בחיים לא ישכח" אמרתי.
פרק 135- ואחרון 😊
סיימנו לשתות כל אחד שתי כוסות וחזרנו לרחבה לרקוד.
רקדתי שם עם כולם. לא שמתי לב בכלל למי ומה. רק רקדתי.
הרגשתי כל כך שייכת, כל כך אהובה, הייתי מאושרת.
"כוסייייייית" שמעתי לפתע צעקה ושתי זרועות חיבקו אותי מאחורה.
"חיים שלייי" צחקתי והנחתי את ידיי על ידיו.
התחלנו לרקוד צמוד. וכולם מסביב יצרו מן מעגל, ואנחנו בפנים.
רקדנו כמו משוגעים. תמיד אהבנו לעשות את זה במסיבות.
"וואיי בנו'ש אין לי כוח כבר" צחקתי לעברו.
"אין דבר כזה, יאללה תשתגעי נשמה יומולדת 17, מגיע לך" צחק וחיבק אותי חזק.
"נו בוא ננוח רק קצת" חייכתי אליו מנסה לשכנע אותו.
"טוב טוב קופה" צחק והרים אותי בשתי ידיו אל מחוץ למעגל.
כולם המשיכו לרקוד, ואנחנו הלכנו לעבר הבר.
"תומר אמר לך מזל טוב?" לחש לפתע.
"כן למה?" שאלתי.
"סתם ראיתי אותו ועניין אותי" ענה.
"איפה?" שאלתי.
"שם" אמר וסיבב את פניו לעבר הכיסאות שבצד השני של הבר.
הבטתי לכיוונו, ובדיוק פנינו נפגשו.
"איזה פאדיחה הוא ראה שהסתכלתי" אמרתי מסובבת את פניי לבן.
"שטויות נו" צחק והוריד אותי על אחד הכיסאות.
"כן יודע מה, נמאס לי מכל השטויות האלה והמבטים , נמאס" אמרתי מערערת בתוך עצמי.
"צודקת, הגיע הזמן שתחליטו לאן זה מתקדם" חייך והתקרב אליי קצת.
"בקצב הזה, זה לא מתקדם לשום מקום" עניתי.
"אז יופי" צחק והדביק לי נשיקה מהירה בצוואר.
"חחח בן דיי" צחקתי.
"מה דיי? נו יאללה שיקנא קצת" חייך.
"כבר ראינו מה קרה בבריכה באילת" נזכרתי.
"כן אהה, כמעט והרביץ לי" אמר.
"כן, לא שהוא יעשה את זה עכשיו" עניתי.
"אז מותר?" צחק והחל לנשק אותי מלא פעמים בצוואר, ולאט עלה לפניי.
"לא אסור דיי בן, אתה מזכיר לי מה שהיה אז" צחקתי.
"היה לי כייף" חייך והתרחק.
"גם לי" חייכתי.
"אז יאללה, להצגה" אמר והניח את ידיו על החולצה המכופתרת שלו, מסמן כאילו הוא עומד לפתוח אותה.
"אווי בן" צחקתי.
"כן טל, אני מוכן" חייך והחל לקרב את פניו שוב אליי.
"הוא מסתכל" לחש לפתע באוזני.
"שיסתכל" עניתי.
"באמת?" שאל מביט בעיני.
"כן" מלמלתי.
"יודעת מה...לא" אמר לפתע.
"מה לא?" חייכתי.
"עזבי נו לא נעשה לו תהופעה הזאת. אנחנו כבר בוגרים מאז, ולא מתאים" חייך.
"אווי בן אני גאה בך" צחקתי.
"כן כן" חייך.
"יאללה בקיצור, בוא נחזור לרקוד" אמרתי וקמתי מהכיסא וגררתי אותו אחריי.
בדרך העפתי מבט לעבר תומר שכבר דיבר עם יוני. ולא הביט בנו יותר. כנראה שבאמת לא אכפת לו יותר.
"טלליי" שמעתי לפתע קול מאחוריי.
"יוני באת לרקוד איתי?" צחקתי.
"באנו" חייך ודחף גם את תומר מהצד.
"חחח יאללה אז תרקדו כבר" צחקתי והתחלתי להזיז את ידיו של יוני.
"היי אל תגעי בו ילדה" שמעתי את קולה של מאיה מאחוריי.
"סליחה?" צחקתי והסתובבתי לעברה.
"כן, הוא שלי" אמרה.
"מי שואל אותך" צחקתי.
"את" חייכה וחיבקה אותי.
"מזל טוב מזל טוב מזל טוב חיים שליי" צעקה לי באוזן.
"תודה יפה שלי, עכשיו לכי אליו" צחקתי ודחפתי אותה לעבר יוני.
המשכנו לרקוד שם כולם. תומר התחיל לרקוד עם אחת הידידות שלו שהוא מכיר.
לא התייחסתי. אם לו לא אכפת יותר מאיתנו, אז גם לי לא צריך להיות יותר אכפת.
צריך להתגבר. אין מה לעשות.
הסתובבתי לעבר דניאל ועדי שרקדו ליד, והתחלתי לרקוד איתם. להעביר את המחשבות מראשי.
"אני גאה בך" צעקה לפתע דניאל באוזניי.
"למה?" שאלתי.
"אני רואה איך את לא מתייחסת כבר" חייכה.
"לתומר?" שאלתי.
"כן, יופי שאת עושה ככה. אם הוא ירצה הוא יחפש אותך" אמרה.
"כן" חייכתי. הפעם הייתי גאה בעצמי יותר מתמיד. כי זה נכון. אם הוא ירצה. הוא ידע לבוא ולחפש אותי.
המשכנו לרקוד ולרקוד. בכלל לא שמתי לב כמה זמן. היה לי כל כך כייף.
לפתע, המוזיקה החלה להחלש.
"סליחה, תקשיבו רגע כולם" שמעתי את קולה של מאיה ברמקול.
כולם הסתובבו לעבר הבמה עלייה עמדה, וחיכו לראות מה תגיד.
"אז ככה, קודם כל בגלל שלאחותי היפה יש יומולדת היום, אני רוצה לאחל לה הרבה מזל טוב, ואושר הצלחה בריאות ומה שרק תרצה, טוב טלו'ש?" צחקה.
חייכתי לעברה וחיכיתי לשמוע את המשך דברייה.
"ודבר שני, ציפור קטנה לחשה לי, שיש מישהו שמאוד מאוד מאוד רוצה לעשות חוויה מתקנת" עצרה. ואף אחד עוד לא הבין.
"אז אני מזמינה את הציפור הקטנה והחמודה שלי" צחקה. וכולם חיכו לראות מי יעלה לבמה.
"שלום" אמר תומר ברמקול וצחק.
"תומר, תומר, תומר" התחילו לצעוק מכיוון הרחבה מספר חברים שלו.
אני רק חייכתי וחיכיתי לראות מה הוא יעשה.
"אז ככה, כמו שהציפורה הזאת אמרה, אני באמת רוצה לעשות חוויה מתקנת כלשהי" אמר.
"מה הכוונה?" אמרה מאיה לתוך המיקרופון בחיוך.
"אני יסביר" צחק.
"לפני כמה ימים, שרתי שיר באיזה מסיבה. ושאני חושב עליו, הוא לא היה במקום, ולא נכון בכלל. ועכשיו אני רוצה לשיר אחר במקום, שיר שהוא באמת נכון" אמר.
"אוי לא" צחקה מאיה.
"תשתקי, אז מה אם אני שר גרוע, כולם פה מסטולים ואף אחד לא יזכור, חוץ ממי שצריך לזכור באמת" אמר והסתכל לכיווני.
"גבאי תפעיל" אמר לעבר הדיי-ג'יי.
המנגינה התחילה לאט להתנגן. הכרתי את השיר הזה טוב מאוד.
כל כך התרגשתי.
"לפעמים כשאני יושב וחושב עלייך
אני נזכר בחיוכך באור שעל פנייך
היו ימים יפים עם חלומות בעננים
אבל עכשיו כשאת אינך הכול כואב לי מבפנים
אם רק היית יודעת כמה אותך אוהב
לו רק יכולת להרגיש מה שקורה עמוק בלב
וודאי היית מתחרטת על מריבות וכעסים
אולי היית אלי חוזרת ושוב היינו מנסים
לאהוב,רק לאהוב
את יודעת לאהוב אותך אף פעם לא הפסקתי
את חרוטה לי על הלב סרורה בנשמתי
אם רק תתני עוד הזדמנות תראי דברים אחרת
ואז תרצי שוב לחזור לשים ידך בתוך ידי
אם רק היית יודעת כמה אותך אוהב
לו רק יכולת להרגיש מה שקורה עמוק בלב
וודאי היית מתחרטת על מריבות וכעסים
אולי היית אלי חוזרת ושוב היינו מנסים
לאהוב,רק לאהוב"
הלב שלי דפק כל כך חזק. כל גופי רעד. זה באמת כל כך ריגש אותי. לא היה אכפת לו מכלום. לא מזה שהוא לא יודע לשיר, לא מזה שכולם פה מסתכלים.
הוא פשוט שר.
"לכי אליו" שמעתי לפתע לחישה מאחוריי.
הסתכלתי אחורה וראיתי את עידן מחייך אליי.
"מה? מה ללכת אליו?" שאלתי.
"תלכי נו, למה את מחכה? לא סתם שחררתי אותך" צחק.
"לא מה אני..." מלמלתי.
"יודעת מה? עכשיו תראי מה אני יעשה לך..." אמר והתחיל לדבר חלש ולאט לאט להגביר את הקול יותר ויותר...
"טל...טל...טל...." בנתיים הצטרפו אליו עוד מספר ילדים. ובסוף, כולם פשוט התחילו לצעוק.
הרגשתי כל כך לא נעים. ותומר שעמד עוד על הבמה בכלל הרגיש הכי מבויש בעולם.
הסתכלתי עליו, מחייכת, חושבת מה לעשות...
לאט לאט התחלתי לפסוע לכיוונו. לא ידעתי כלום באותו רגע. רק שמה שאני עושה עכשיו..זה הדבר שאני חייבת לעשות.
נעמדתי מולו, מסתכלת בפניו, בעיניו בשפתיו. כל כך התגעגעתי.
גם הוא חייך חיוך קטן. חיוך כל כך מתבייש.
הוא התקרב אליי עוד טיפה. כבר ממש היינו צמודים. אך עדיין, רק חייכנו אחד לשני, בלי לומר מילה. כאילו מחכים לאישור.
"אני מצטער, אני מצטער על הכול" מלמל לפתע.
"גם אני מצטערת תומר...אני אוהבת אותך" אמרתי זאת סופסוף.
הוא רק הביט בי. מסתכל בעיניי ולא זז.
"אז בואי כבר" חייך לפתע ופתח את ידיו כדי שאחבק אותו.
קפצתי עליו והתחבקנו חיבוק כל כך חזק. כל כך אוהב.
כולם החלו למחוא כפיים. הרגשתי כמו בהצגה. ואז כנראה שהדיי-ג'יי באמת נכנס לזה. וברקע החל להתנגן עוד שיר מוכר...
"כשאת נוגעת בי
אני מפסיק לחשוב
אני מפסיק לחשוש
כשאת נוגעת בי
כשאת נוגעת בי
אני מתחיל לרעוד
אני מתחיל לחיות
כשאת נוגעת בי
אני מרגיש איך כל שדיי הלב
מתרחקים ומסתלקים
כשגופי בידך נרעד
כשפי אל פיך נצמד
אני מרגיש שזה
יכול להימשך לעד..."
התנתקנו אחד מהשני. צוחקים ומאושרים יותר מאי פעם.
"עכשיו אני יכול לקבל את מה שחיכיתי לו יותר מידי זמן?" שאל.
"את מה?" שאלתי בתמימות.
"את מה? את זה.." חייך תופס את פניי בשתי ידיו ונישק את שפתיי ברכות. כאילו שאין כאן עוד מלבדנו.
לא ידעתי איך הכול התפתח מפה.
אם נסתדר, אם נריב, אם ניפרד,או נתחתן :]
רק ידעתי שהסיפור ביני לבין תומר לא יוכל להסתיים כל כך מהר.
כי הדבר הכי חשוב ...
אין הגיון ב א ה ב ה =] .
. . . THE END . . .
אני מקווה שאהבתם את הסיפור.
לי היה כל כך כייף לכתוב אותו .
כנראה שאני יפרסם עוד אחד, שכבר התחלתי לכתוב.
אתם כבר תראו אם יהיה 😊 .
אוהבת אותכם!




