מהפרק הקודם-
"ביי תומר" מלמלתי מסתכלת על פניו, אך הוא לא הביט בי, הוא רק השפיל את מבטו.
"ביי" ענה בשקט והסתובב אחרונית.
הסתובבתי גם אני לעבר עידן ומאי, הרגשתי כל כך לא נעים, הוא כל כך צודק...
אם זה היה ההפך אני יודעת שהייתי נפגעת, ובטח לא מפסיקה לבכות...
פרק 124-
"איפה היית?" שאל עידן שהגעתי.
"עם תומר" אמרתי.
"תומר? למה?" שאל לא מבין.
"סיפרתי לו" עניתי.
"טוב אני ילך" אמרה מאי שהרגישה כבר לא קשורה.
"ומה הוא אמר?" שאל עידן, שכלום לא עיניין אותו חוץ מזה כרגע.
"הוא התאכזב שלא אני זאת שסיפרתי לו, אבל זהו, רק בהצלחה" אמרתי.
"אההה" מלמל.
"טוב בוא לכולם" אמרתי ומשכתי בידו.
ישבנו שם עוד קצת, ואז החלטנו אני ועידן לחתוך אליי.
נפרדנו מכולם והתקדמנו לעבר תחנת המוניות, ונסענו אליי הבייתה.
שהגענו כולם כבר ישנו, היה מאוחר.
הבאתי לנו שתייה ועלינו לחדר.
"מאיפה החרבות האלה?" שאל עידן מביט בשתי חרבות קטנות שהיו תלויות ליד הארון שלי, מוזר שאף פעם לא הבחין בהם.
"אבא שלי הביא לי מהודו, זה היה הכלי לחימה שלהם באיזה מלחמה" עניתי ונשכבתי על המיטה.
"וואלה? אפשר להוריד?" שאל.
"בטח" חייכתי.
"וואי קטלני, אפשר להרוג בשנייה מישהו איתם" צחק.
"כן אז תיזהר בקשה" חייכתי.
"בואי מלחמה" צחק.
"מה אתה רוצה להרוג אותי?" שאלתי.
"חס ושלום, אני יתן לך לנצח" חייך.
"אהה בטוח? לא תהרוג אותי?" צחקתי.
"לא...ומה...את תהרגי אותי?" שאל.
"תלוי..." עניתי.
"במה?" שאל לא מבין.
"בכמה שהצקת לי היום, אני צריכה לחשוב על זה" צחקתי.
"איזה רוע לב" אמר מביט בי בשוק.
"חחח סתם סתם עידני נראה לך שאני יהרוג אותך" חייכתי והתרוממתי מהמיטה.
"יופי...כי לא תצליחי להרוג אותי גם אם תרצי, אני יותר חזק" אמר.
"אבל אמרת שלא תהרוג אותי" אמרתי בפרצוף עצוב.
"בטח שלא...נראה לך שאני יהיה מסוגל להרוג אותך? אני יהרוג את עצמי לפני זה" אמר ולפתע הרגשתי דקירה בלב, ונזכרתי...
****************************************
"אם יום אחד אני יתגייס, ואז אולי אני ימות בקרב, את תתגעגעי אליי?" שאל מביט בי.
"תומר אל תדבר ככה מפגר" צעקתי, אני שונאת שמדברים על דברים כאלה, ועל זה שהוא מתגייס בכלל.
"נו סתם אני רוצה לדעת, אם אני ימות במלחמה, את תתגעגעי?" שאל.
"נו דיי תומר אני לא צוחקת, אם אתה תמות אני ימות אחרייך" צחקתי "אבל למה חשבת על זה?" המשכתי.
"הסתכלתי על החרבות האלה, זה הזכיר לי מלחמה..." אמר.
"כן...הם היו של מלחמה" עניתי.
"וואלה? איזה גאון אני.." חייך.
"רגע...ואם אני ימות במלחמה?" שאלתי.
"אז...?" ענה.
"אתה תתגעגע אלי?" שאל.
"לא יודע...אני יצטרך לחשוב על זה" אמר במבט רציני.
"וואלה?" אמרתי בשוק והתרוממתי מהמיטה.
"סתם יפה שלי נראה לך, אני יתקע את החרב הזאת בגוף אם יקרה לך משהו" חייך ומשך אותי אליו בחזרה למיטה.
"לא לא אל תמות" אמרתי.
"אבל ככה ניהיה ביחד בגן עדן" חייך.
"ואם אני יהיה בגהנום, איך תדע לאן לבוא?" שאלתי.
"איזה גהנום, אני פשוט צריך להגיד שאני חבר של טלי המלאכית וישר אני יגיע אלייך" צחק.
"חחחח כפרה עלייך" צחקקתי.
"אני אוהב אותך טלטלטלטטלי שלי" צחק גם הוא וחיבק אותי חזק.
********************************************
"טלוש, מה קרה לך?" שאל עידן והתעוררתי מהמחשבה ששקעתי בה, וראיתי שאני בעצם בזרועות עידן...
"לא סתם..." חייכתי.
"בטוח? נעלמת לרגע כזה" אמר.
"לא לא הכל בסדר" עניתי.
למחרת בבוקר קמתי, שטפתי פנים וירדתי למטה, ושמעתי את צלצל הפלאפון שלי.
"הלוו" עניתי במהירות.
"טלוש" שמעתי את עידן מהצד השני.
"בוקר טוב מאמי" אמרתי בחיוך.
"מה קורה?" שאל.
"הכל טוב ואיתך?" עניתי.
"בסדר...שומעת, הודיעו לי עכשיו שיש תחרות עוד שלושה ימים, אז אני נוסע כבר מהיום קודם לסבתא שלי עם המשפחה" אמר.
"מה? אתה רציני?" אמרתי בעצב.
"כן..מה אני יעשה, מזה לא מתאים לי" אמר.
"אווף, ואני יספיק לראות אותך?" שאלתי.
"אם תתקדמי אליי עכשיו אז כן, אנחנו יוצאים עוד חצי שעה" אמר.
"טוב אז אני באה, אני רק יחליף בגדים" עניתי.
"טוב אני יתקדם גם מאמי, ביי" אמר וניתק.
עליתי להחליף לג'ינס ארוך, גופיית סבא בצבע ירוק זית ואולסטר לבנות ויצאתי מהבית.
התקדמתי חצי דרך וכבר ראיתי אותו מחכה לי, חמוד.
"מה קורה?" שאלתי נושקת לשפתיו.
אני יתגעגע" אמר בפרצוף עצוב.
"גם אני, מה שבוע תיסע אוף" אמרתי, באמת לא רציתי שיסע.
"אני ישאר, תגידי לי רק להישאר ואני נשאר" אמר בטוח בעצמו.
"מה פתאום עידן יש לך תחרות, אתה יודע שזה חשוב" עניתי.
"אז מה אבל את יותר חשובה, אני אוהב אותך" חייך.
"גם אני אוהבת אותך מאמי" עניתי וחיבקתי אותו חזק.
"יאללה, תתקשר אליי מתי שרק תרצה" חייכתי.
"אל תדאגי, אני ישגע אותך" צחק.
"חופשי" חייכתי והתנתקנו מהחיבוק.
הבאתי לו עוד כמה נשיקות, עד שלבסוף הצלחנו להיפרד.
התקדמתי בצעדים איטיים הבייתה, חושבת, מעבירה את הקשר של עידן במוחי, האם הוא נכון, או הוא סתם נחמה על תומר.
אבל בעצם, תמיד עידן היה בלב שלי, תמיד רציתי אותו והתרגשתי שהיה לצידי. לא, הוא לא נחמה.
לפתע ראיתי ממולי דמות מוכרת, זיהיתי אותה, או יותר נכון אותו, בכל מקום וכל זמן יכולתי לזהות אותו.
הוא החל מתקרב עוד ועוד, כמעט שהגיע לידי.
לפתע שמעתי צעקה מאחוריי, "טל" קרא הקול, גם הוא היה מוכר.
תגיבבבבבבבו =]




