QUOTE (ספירבלולי @ 30/04/2007) זה הפרק הכי מדהים שכתבת עד כה
כמה בכיתי
זה נישמע כ"כ אמיתי... 😢
😢
יאא אני שמחה שריגשתי אותכםם ושאהבתםם 😊
תווודה =]
תמשיכו להגייב , אוהבתת !!
דבר ראשון ..
מזל טוב על ה-100 עמ'...
דבר שני ,
דיי עם הישרון!
כולי דמעות פפה😢
וואי יפה איך שאת כותבת מדהים ,
אבל מה הבעיה תיראי איך שהם אוהבים אחד את השני..
למה להיפרד? שינסו לפתור את הבעיות..
😊
QUOTE (ספירבלולי @ 30/04/2007) זה הפרק הכי מדהים שכתבת עד כה
כמה בכיתי
זה נישמע כ"כ אמיתי... 😢
😢 😢
דדייי..
פרק מדהיםםם=]
פשוט לא יכולתי שלא לבכות😢
מרגששש
אוףףףףףףףף
למה?!?!?
הם היו חמודים ביחד...
מסכנים=\
המשךךךךךך
ו...מזל טוב על ה=100=
וואו..
כ"כ מרגש וסוחף..
מ - ד - ה - י - ם (:
מזל טוב על ה100 =]]]
יואואוא פרקים כל כך עצוביםםםםםםם
הלוואי והם יחזרווווו
המשךךך =]
תודה יפות שללי
אחרי בצפר יהיה המשך
תמשיכו להגיב 😊
מהפרק הקודם-
מזערתי את האיסיקיו, ונכנסתי לתיקית השירים.
לחצתי על מספר שירים שהתנהגו ברקע, ונשכבתי על המיטה.....
מקשיבה לשיר וממשיכה לפרוק את כל הבכי.....
פרק 106-
זהו...זה נגמר...
כבר שבועיים שלמים מאז שאני ותומר נפרדנו...
הלב שלי כל כך כאב בשבועיים האלה!
בחיים שלי לא הרגשתי ככה..
לא היה לי חשק לאכול, לשתות, לצאת, לבלות...
מתומר לא שמעתי כל השבועיים האלה...
הוא לא התחבר לאיסיקיו, וגם אני בקושי הייתי מחוברת...לא היה לי בשביל מה.
את היום של ה"חצי שנה" שלנו ביליתי בבית, בוכה, נזכרת, מסתכלת במכתבים, בשיחות, בשירים....
ניסיתי להשקיע את עצמי בלימודים, כדי לשכוח את כל הרע...
מה שלא כל כך הצליח, כי תמיד הייתי שקועה במחשבות שלי.
כולם ניסו רק לעודד אותי, להוציא אותי מהבית, אבל גם שיצאתי...לא הייתי איתם.
הגיע יום שישי, ישבתי בארוחת שישי עם המשפחה...
כרגיל עם הפרצוף הקבוע שכבר שבועיים תקוע על פרצופי.
הם כבר לא ידעו מה לעשות.
מידי פעם הייתי חוזרת לעצמי, אבל אחרי כמה זמן נזכרת, ושוב נהיית עצובה.
סיימתי לאכול ועליתי לחדר, התיישבתי מול המחשב, לוחצת על תיקית השירים הקבועה שלי, בה התנגנו ברצף כל השירים שלי ושל תומר, שהוא הקדיש לי, שאני הקדשתי לו, וכל מה שרק הזכיר היה יכול להזכיר לי אותו.
ברקע התנגן השיר "מכל האהבות"... זה היה השיר הראשון שהקדשתי לתומר..כל כך הזכיר לי אותו.
"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"... הרי תמיד חלמתי להיות שלו, לא רציתי אף אחד חוץ ממנו.
המשפט הזה היה כל כך נכון באותו תקופה, ואחרי שהכול נגמר, כבר כל השיר התאים...
"כל רגע שנשמר - זכרון ישן
וכל מה שנשכח עם השנים
כל שכבר עבר
האם תזכור אותם
האם תדע? אתה שם בכולם.
כל מכתב שלא נכתב
כל שנאמר
בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך
הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחשת קולך
את מגע ידך.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך"
לפתע , נשמעה דפיקה בדלת ,שהוציאה אותי ממחשבותיי.
מאיה ירדן ומאי נכנסנו לחדר, בלי להגיד כלום.
הסתכלתי עליהם לא מבינה למה הם בכלל לא מתייחסות אליי.
מאי ניגשה לארון, ירדן לשידת הבשמים שלי, ומאיה למקלחת.
"אפשר לדעת מה אתם עושות?" שאלתי לא מבינה, אך לא קיבלתי תשובה.
לאחר מספר דקות מאיה יצאה מהשירותים וסימנה בראשה לבנות סימן כאילו שהכול בסדר.
המשכתי להסתכל עלייהם, מנסה להבין מה הולך כאן.
לפתע ירדן ניגשה אליי מאחור, ומאיה מקדימה, ובלי שהספקתי עוד להגיב הם שתייהם הרימו אותי, אחת מהרגליים ואחת מהידיים, והכניסו אותי לחדר המקלחת.
"מה אתם עושות? אני יכולה ללכת לבד" אמרתי, אך עדיין לא קיבלתי שום תגובה.
הם הורידו אותי בתוך האמבטיה. הסתכלתי סביב, וליד המראה עמדה מגבת, קרם גוף, ודורדוראנט.
"עכשיו את יכולה להתקלח לבד? או שאנחנו נקלח אותך?" שאלה לפתע ירדן,שסוף סוף שברה את השקט שלהן.
"יכולה לבד...אבל מה הסיפור? למה להתקלח?" שאלתי.
"אוקיי...אז תתקלחי" אמרה מאיה, כאילו מתעלמת מהחלק האחרון של השאלה.
הם יצאו מחדר המקלחת, וסגרו אחרייהם את הדלת.
"אני לא שומעת את המים" שמעתי את ירדן צועקת.
"אוקיי אוקיי" צעקתי בחזרה והורדתי מעליי את בגדי.
נכנסתי לאמבטיה, פתחתי את הברז, ושטפתי את עצמי טוב טוב.
יצאתי מהמקלחת וניגבתי את עצמי, מרחתי את הקרם והדורדוראנט, ויצאתי החוצה.
"סיימתי" אמרתי נשענת על דלת הכניסה למקלחת, מחכה שיגידו לי מה קורה.
"קחי" אמרה מאי לפתע, והגישה לי בגדים, תחתונים וחזייה.
"קדימה, כנסי" אמרה ודחפה אותי בחזרה לבפנים.
נכנסתי וראיתי שיש שם ג'ינס כהה סקיני, וסוודר בצבע צהוב בננה שפתוח מקדימה וסטרפלז לבן לשים מתחת.
"התלבשתי" אמרתי ויצאתי החוצה.
התלבשתי ויצאתי החוצה "התלשבתי" אמרתי.
"שבי" אמרה מאיה וסימנה לי להתיישב על הכיסא מול שידת הבשמים שלי.
"נו מה?" שאלתי לא מבינה.
"נו" צעקה.
"אוקיי אוקיי" אמרתי והתיישבתי בשקט.
השירים הרגילים כבר לא התנגנו ברקע, במקום זה, החלה מנגינה של שיר מוכר.
מאיה נעמדה מאחוריי, מחזיקה מסרק, מגבת ומחליק.
היא החלה לסרק אותי טוב, לייבש טיפה את השיער, והחלה להחליק את שערי.
הסתכלתי במראה על שלושתם, עומדות בחדר, שותקות, כל אחת עסוקה בעינינים שלה.
מאי נעמדה מול ארון הנעליים שלי, בוחנת אותו.
מאיה מחליקה טוב טוב את שערי.
ירדן עסוקה באיפור שעל השידה, ומייד אחרי כמה דקות התקרבה אליי והחלה לאפר אותי.
כאילו אני לא יכולה לעשות את כל זה לבד...
מילות השיר החלו להתנגן, עצמתי את עיניי, ירדן ממשיכה לאפר אותי.
ורק הקשבתי למילים...
"יש בי עוד כח עכשיו
כשהלכת חייך לי ירח
נתן את אורו בחלום
והלילה כבר לא מפחדת
לבד להיות וחלום
הנה שוב
זה אתה שנוגע
אתה שבורח
תדע אין לי רגע
אפילו דקה לחכות
והשמש היום
מאירה לי לצאת
אל הים הגדול
יש בי עוד כח עכשיו
רק תניח הכל כבר נחתם ונסלח
והלב מתרפא
והגשם נפסק
אז חוזר שוב הריח
האביב שוב מגיע
ושוב
זה אתה שנוגע
אתה שבורח
תדע אין לי רגע
אפילו דקה לחכות
והשמש היום
מאירה לי לצאת
אל הים הגדול"
השיר נגמר, מאיה סיימה עם המחליק, עשתה לי טיפה ביביליס, ושמה לי סיכה קטנה למעלה, ותוך כדי גם ירדן סיימה לאפר אותי...
היא התיזה עליי כמה שפריצים של בושם, מאי הגיעה אליי לבסוף עם נעליים בצבע לבן בצורת איקס על האצבעות ועם עקב דק וגבוה, ונעלה לי אותן.
"זהו...מושלמת" אמרה מאיה לפתע וחייכה חיוך גדול.
"מה עובר עליכן?" שאלתי.
"מה שלא עבר עלייך..זהו...נמאס שאת עצובה..היום את יוצאת, מתפרקת ונהנת הכי הרבה שאפשר" אמרה מאי.
"לאן?" שאלתי.
"זה לא משנה לאן...היום נהנים" אמרה ירדן והקימה אותי מהכיסא.
"קדימה, כבר מאוחר" אמרה וסחבה אותי אחרייה למטה.
"קחי" אמרה אמא והביאה לי לידי כסף.
"תודה" אמרתי ויצאתי אחריהן החוצה.
מחוץ לבית חיכה אוטו..
"כנסי פה" אמרה מאיה ודחפה אותי קדימה.
יואב ישב בפנים, כנראה האוטו של אבא שלו.
"כמה זמן לוקח לכם..." אמר, ולפתע הסתכל עליי ועצר..."את כל כך יפה, כמעט כבר שכחתי" חייך.
"תודה" חייכתי חיוך קטן, שלשם שינוי הפעם היה אמיתי.
הוא הגביר את המוזיקה, לא נשמעו שם שירים עצובים או דיכאונים כמו בדרך כלל, אלא כל מיני שירים מקפיצים, טראנסים וכאלה.
כל הדרך שתקתי, הבנות ויואב דיברו רק שהיום הולכים להנות, ואני הסתכלתי עלייהם,
כל כך שמחתי שיש לי אותם, באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם.
לפתע יואב עצר, וירדנו כולם מהאוטו............
תגיבבבבבו 😊
מדהים !
כל פעעם מחדש אני שוכחת מי זה יואאב. .
מ י ז ה ?!
אתר האהבה הישראלי