תמיד אמרו לי...חיים הם כמו גלגל פעם אתה למטה ופעם אתה... לא.
אני יתחיל מהיום הראשון שלי פה ,בארץ ישראל...זה היה בערך לפני שנה וחצי אז הייתי בת 16.
הגעתי מפולין,עם משפחתי הלא כלכך גדולה .אני,אבי אמי ואחי הגדול.עיברית התחלתי ללמוד כשנה לפני שהחלטנו לעזוב ככה שהיה לי לפחות קצת ידע קדום על השפה למרות שלדבר לא יכולתי,ולהבין כמו שבטח כבר הבנתם גם לא.אני זוכרת את היום הראשון שלי.כל הריחות החדשים,המקומות,האנשים שניראים כאילו מסתכלים עלי ביתר חשד.פחדתי,פחדתי כלכך, ויחד עם זאת רציתי להתחיל חיים חדשים,חיים שמחים,אחרים ממה שהיו לי.
אוקיי אבל הסיפור הוא לא יהיה אלי...אני יהיה רק דמות רקע,כמו תמיד,כמו כל חיי,מעלום לא הייתי מאלו הבולטות..
אני יספר לכם על...
סיפור חיים.
תגיבו אם אתם רוצים המשך לסיפור...
אם הנושא מעניין אותכם אני יפרסם את הסיפור פה..
כי באמת אני מרגישה שאני צריכה לדבר על זה עם מישהו...
ואתם ניראה לי הכי נכונים עם מי אני יכולה לעשות את זה..:]
אוהבתכם
לימוש;]
