היי בנות יפות שליי..
אז כמו שאמרתי קרה משהו לאינרנט ולמחשב בחדר שלי אז אני אעדכן מהמחשב של אבא שלי..
בנתיים..
טוב מקווה שתאהבו את הפרק הזה ==> וסורי שחיכתן הרבה..
מתה עלייכן!! 😛
*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
פרק 12..
הגיע הערב ואמרתי להורים שאני יוצאת להסתובב..
היה קצת קריר אז לבשתי ג'ינס צמוד של לי קופר, חולצה ארוכה לבנה עם ציור של מלאך, מעל החולצה ג'קט ג'ינס, לבשתי את נעלי הספורט הלבנות שלי, לקחתי פלאפון ומפתחות ויצאתי להסתובב..
הגעתי לים וישבתי..
המים היו קפואים אבל זה לא היה אכפת לי, המשכתי לשבת שם, לבהות, לחשוב..
לא שמתי לב כמה זמן ישבתי שמה, אבל היה מאוחר מאוד..
עמדתי ללכת ואז שמעתי קולות..
לא היה אפשר ממש לראות אבל כי היה חשוך..
ראיתי שזה בני זוג שנהנים על החוף.. שמעתי את קולותיהם איך הוא אומר לה אני אוהב אותך..
והיא צוחקת..
דמיינתי את עצמי, במקומה שאומרים לי שאוהבים אותי ומחבקים..
דמיינתי שאני נמצאת לבד על החוף איתו, עם החתיך הזה שגורם לי להשתגע עליו כל פעם מחדש..
דמיינתי שבמקומם זה רק אני ו..
התחלתי לבכות, גמאני רציתי אהבה כזאת..
הגעתי הביתה וראיתי שאמא שלי הייתה ערה, ידעתי שהיא תצעק עליי על זה שאני באה בשעה כזאת, אבל לא היה אכפת לי רצתי לחדר שלי נעלתי ת'דלת ונשכבתי על המיטה..
בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם, ואחרי עשרים דקות נרדמתי..
בבוקר אמא העירה אותי ב-7 לבית הספר..
קמתי עשיתי מקלחת קצרה, לבשתי ג'ינס נמוך של קסטרו, גופיה בצבע תכלת, נעלי ספורט לבנות וז'קט ג'ינס..
ירדתי לארוחת בוקר ואחרי זה אמא שלי הסיעה אותי ואת שרון לבית הספר..
נכנסנו לרחבה בבית הספר והרחבה הייתה ריקה..
נכנסנו לכיתה ולא היה אף אחד!
אחרי שהסתובבנו בבית הספר לחפש אנשים שמענו קולות מהאולם, נכנסנו וראינו שמה את כל התלמידים.
המנהלת צעקה עלינו בקול הציפציף שלה "ליטל ושרון למה אחרתן?"
אני: "לא איחרנו, לא ידענו שאתם באולם."
המנהלת: "מה לא ידעתן דיברנו על זה כל ה...טוב תשבו אחרי שאתן מסיימות ללמוד שתיכן במשרד שלי"
"טוב.." אמרנו ביחד, העיקר שהאישה הזאת תעזוב אותנו..
ישבנו ליד יסמין וטל ששמרו לנו מקום..
המנהלת התחילה לדבר, וזה נמשך כמו נצח..
חזרנו לכיתות, השיעור הבא התחיל וכרגיל רויטל שיושבת מאחורי מתחילה לרכל ולצחוק עליי..
שרון: "אל תשימי לב לגמדה הזו.."
אני: "אל תדאגי שרון זה בסדר.."
כל היום רויטל ניסתה להרגיז אותי, אבל לא התייחסי, או יותר נכון לא רציתי שהיא תראה, היא ידעה בדיוק אך לומר את הדברים שיכאבו יותר ממה שהם אמורים לכאוב, ובכל רגע נתון הלכתי לשירותים הסתכלתי על עצמי במראה והתחלתי לבכות.
היום עבר ממש מהר, מהכיתה ==> לחצר ==> לכיתה ==> לחצר
ובין לבין לשירותים [הרבה]
לא ראיתי את בן בכלל..
רק לפני שעליתי לאוטובוס ראיתי את בן ורויטל מחובקים..
לא האמנתי שאחרי כל מה שקרה הוא עוד מחבק אותה?!, הם התחילו להתנשק ואז האוטובוס הגיע עליתי עליו וישבתי בסוף..
הגעתי הביתה עליתי לחדר ורציתי לבכות, עצרתי את הדמעות בכל כוחי אבל לא הצלחתי.
לא האמנתי שהוא סלח לה, שאחרי שהיא שיקרה וגרמה לי לסבול זה לא אכפת לו!
נכנסתי לאיסי..
=================
פה.
אין לי כוח, אז אל תחפרו..
אתה..
מתי כבר תבין כמה אני אוהבת אותך וכמה.. אתה גורם לי לסבול..
מוקדש לאחד..
=================
נשכבתי על המיטה שלי, הפלאפון שלי צלצל בלי הפסקה, וכך גם ההודעות באיסיקיו..
לאט לאט נרדמתי חושבת, עצובה ובוכה.
אמא שלי העירה אותי ב-6 בערב..
הצצתי בפלאפון שלי לראות מה השעה, וראיתי שהיו לי 35 שיחות שלא נענו..
רובם היו משרון, יסמין וטל.. אבל פתאום שמתי לב לשם בן בשיחות שלא נענו..
רציתי להתקשר אליו, אבל החלטתי שלא!
הדלקתי את מסך המחשב וראיתי הודעות חיפשתי אם יש הודעות מבן וראיתי..
נכנסתי לחלון והוא כתב:
"ליטלו'ש מאמי לא סיימנו לדבר, זוכרת? אני לא רוצה לריב איתך ובטח שלא לפגוע בך מתוקה שלי, את לא עונה לי לטלפונים ולא כלום אני דואג לך..
אז בערך בסביבות 6 או 7 אני אקפוץ אלייך אני מקווה שתהיי בבית..
מת עלייך!"
קראתי את האווי שלו..
================
לא פה, בדרך לילדה מיוחדת מאוד..
אני אוהב אותך ולא רוצה לריב איתך נשמה שלי..
עומר אחי אין על אתמול..
ורון?!, תפסיק לזבל בשכל אח שלי חירפנת אותי!
================
"פה?" שלחתי הודעה לבן?
הנחתי שהוא כבר יצא..
ירדתי למטה לאכול ארוחת ערב ואז הייתה דפיקה על הדלת.
אמא שלי פתחה וצעקה לי: "ליטלי יש לך אורח.."
הלכתי לכיוון הדלת וראיתי את בן..
אני: היי..
בן: היי
אני: מה אתה עושה כאן?
בן: באתי אלייך, אפשר להיכנס?
אני: כ..כן כן בטח.. נעלה לחדר שלי..
עלינו לחדר שלי, ישבתי על המיטה שלי..
הייתה דקה של שקט ואז אני ובן אמרנו ביחד: ליטל? בן?
אני: תדבר אתה ראשון..
בן: "טוב..
תראי ליטל אני באמת מצטערת על מה שקרה, דיברתי עם רויטל על זה והיא אמרה את זה רק כדי להרגיז אותך..
היא אמרה שאת כל הזמן יורדת עליה ושהיא המציאה את זה כדי שתפסיקי ו.." קטעתי אותו לא האמנתי למה שהוא אמר כרגע ואמרתי לו [די בצעקות] "מה אתה מאמין לה?!?! אני זו שמקניטה אותה?! אני זו שיורדת עליה נו באמת בן!! היא זו שיורדת עליי כל שיעור ושיעור!! ואת יכול לשאול את כל מי שבכיתה שלי!!"
בן: "די ליטל, תתני לי לגמור, ואני לא צריך לשאול אותם..
אני מנסה להגיד שדי עם המריבה הזו בניכן, את די לדבר אליה לא יפה ולעצבן אותה בשיעורים ו.. די מיטלי תתני לי לגמור.. והיא תפסיק לשקר"
לא האמנתי.. פשוט לא האמנתי שהוא מאמין לה..
הוא שמע את כל מה שהיא אמרה לי, הכל לא המצאתי לא שיקרתי לא, לא יודעת מה.. והוא עדיין מאמין לה?!
"מה?!?! אני לא מאמינה עליך בן!!, היא בחיים לא תפסיק לשקר!, הרי היא שיקרה לך ואת עוד מאמין לה?!, שאני יפסיק לעצבן אותה?! הרי היא זו שמעצבנת אותי ואני לא מתייחסת אליה!!"
בן: "די עם המריבה הזו ליטל! אני מבקש ממ.." קטעתי אותו לא יכולתי להקשיב לו יותר..
אני: "בן אם זה מה שאתה חושב עליי עדיף שתלך מפה מיד!!"
בן:"בובה, אני לא חושב עלייך ככה!"
אני: "אהה כן?! זה לא מה שאמרת לי עכשיו!!"
בן: "אני ניסיתי להסביר לך, וקיווית שתביני.." התחלתי לבכות..כל כך ניסיתי לעצור את הדמעות..
אני: "בן עזוב אני לא מבינה אותך, אם היית במקומי בכיתה ושומע מאחוריך כל מיני צחוקים, ירידות עלייך הייתה מתעצבן נכון?! ואם היו אומרים לך שאתה המשקר היית מתעצבן עוד יותר לא?! תחשוב איך אני מרגישה (בלעתי את רוקי, ואמרתי בקול חנוק) שאתה בן אדם שאני..ש.. שאתה אומר לי שאני זו האשמה, ושזה לא נכון היא זו שמשקרת לך ו.."
בן: "די, אני מאמין לך ליטל רק אל תבכי.." הוא חיבק אותי כל כך חזק וניגב לי את הדמעת..
"ליטלו'ש שלי.. אני אוהב אותך ואני לא רוצה לראות אותך ככה"
אני: "אתה באמת אוהב אותי?"
בן: "כן מאמי.. את ידידה שלי ואני אוהב אותך מאוד ו.." התחלתי לבכות, בן לא הבין מה קרה..
"מה קרה מאמי משהו שאני אמרתי?!"
בכיתי, ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.. הדבר היחידי שהצלחתי לומר זה..
"................."
*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*
טוב עד כאן..
מקווה שתאהבו את הפרקק
מתה עליכןןןן
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה
רחלוש =]]




