ביקור הגברת הזקנה - ספרות

אין לי מושג מאמי
אבל תנסי לחפש בגוגל
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*

אין לי מושג על הנושא . .
אבל הכינוי של קבוצת הכדורגל "יובנטוס" (איטליה) זה הגברת הזקנה . .
אולי יש קשר . .
לא יודע אם זה עוזר לך . . אבל שיהיה חחח

הנה מאמי..
נבחנתי על החומר הזה לא מזמן ועוד מעט יש לי מתכונת..
זה החומר שהמורה נתנה לנו לבגרות..
שיהיה לך בהצלחה!! 😊


ביקור הגברת הזקנה/פרידריך דירמנט:
מבוא:
קלייר זחניסיאן מופיעה בגילן ודורשת צדק על עוול שנעשה לה על דעתה 45 שנה קודם לכן ע"י איל.מבחינתה פירושו= מותו של איל,בתמורה לצדק זה היא נותנת לעיר גילן מיליארד חמש מאות לתושבים עצמם לחילוקי אישיות וחמש מאות מיליון לשיקום העיר ומוסדותיה המחזה פיתח בהכנות של תושבי גילן לקראת בואה של קלייר העשירה מתוך כוונה לבקש ממנה כי תתרום לעיר הולדתה כפי שתרמה במקומות אחרים.
מערכה ראשונה:המחזה פותח בהכנות לקראת בואה של אישיות חשובה לביקור בעיר גילן , עיר המצויה במרכז אירופה .תושבי העיירה יושבים בתחנת הרכבת וצופים ברכבות המהירות העוברות במהירות בסמוך לעיירה אך אינן עוצרות בה כמו בימים עברו .כעת אין סיבה לעצירתן של הרכבות המהירות שכן אין מגיעים תיירים לביקור . התחנה נראית עלובה , לוח זמנים קרוע , מבנה מוזנח וכו' . בקרבת מקום יושבים אנשים המביטים ברכבות החולפות וממתינים .מתוך שיחתם אנו למדים על מצבה העלוב של העיירה , המפעלים הרבים שהיו בעבר והעסיקו את התושבים סגורים , רבים מהם פשטו את הרגל ואנשים רבים נזקקים לסעד .אנשים רבים חיים מדמי אבטלה ומעזרה המקבלים מבתי תמחוי , ובאווירת ייאוש זו הם מוכנים להסתמך על כל עזרה . ביקורה של קלייר זחנסיאן העשירה תושבת העיר בעבר מהווה עבורם תקווה , היא תרמה כסף במקומות שונים ולכן הם מקווים כי תתרום כסף גם בגילן .התושבים מתכוננים לבואה , הם מכינים שלטים ומתכננים את קבלת הפנים , קלייר אמורה להגיע ברכבת המאסף בשעה 13.13 אך בשעה 11.27 עוצרת רכבת אקספרס בעצירת חירום וממנה יורדת קלייר .בואה של קלייר מותיר את התושבים המומים , קלייר בת ה-62 בעלת שיער אדום מגונדרת באופן מוגזם יורדת מן הרכבת בלוויית רב משרתים כבן 80 , בעל מספר 7 גבוה רזה בעל שפם שחור הנושא ציוד לדייג . אליהם נלווה מבקר כרטיסים נרגש , כובע אדום לראשו ותיק אדום תלוי לו על כתפו .המבקר מתלונן על עצירת החירום , אך קלייר מתעלמת ממנו לחלוטין ומשתיקה אותו עם תרומה של אלף + שלושת אלפים עבור יסוד קרן לאלמנות עובדי הרכבת .ראש העיר , איל ואחרים מקבלים את פניה בהתרגשות ומחמיאים לה ,אך היא מתעלמת מן המחמאות ומדברת אליהם בנימה דו משמעית .לאחר קבלת הפנים היא מבקשת לסייר בסביבה , וכאשר הם מציעים לה את מכוניתו של הרופא היא מסרבת ואז להפתעת הכל מופיעים שני בריונים הנושאים אפריון שעליו היא יושבת . היא מציינת כי הבריונים נושאי האפריון הם גנגסטרים ממנהטן שקיבלו חנינה מכיסא חשמלי לפי בקשתה ומאז הם משמשים כנושאי האפריון , כמו כן היא הביאה איתה ארון קבורה , כלוב ובו פנתר שחור , שני עיוורים ומשרתים רבים .כולם הולכים למלון האפוסטל , מלון שיש בו סימנים קלושים של פאר שחלף. קלייר מסיירת במקומות בהם בילתה בעבר עם איל כאשר הוא נלווה אליה , על איל מוטל הרעיון לפנות אליה ולבקש כי תתרום לעיר היות ובעבר הם היו זוג מאוהב . הם משוחחים בניהם על ימי העבר והנה מתברר כי הפרידה הייתה טעונה וחד צדדית , איל עזב את קלייר לטובת מטילדה העשירה . דבריה אל איל לגלגניים ודו משמעיים , הם חוזרים מן הסיור אל קבלת הפנים החגיגית שנערכה לכבודה והפעם הם מסיימים את ההכנות , שולחנות ערוכים , תזמורת מנגנת וכו'.ראש העיר נושא נאום מלא חנופה לכבודה של קלייר אך היא קוטעת את דבריו , מלגלגת על המחמאות הלא אמיתיות ומציגה בפניהם הצעה שקשה לסרב לה .קלייר אינה מתמהמהת ומציגה בפניהם את דבריה , לטענתה נעשה לה עוול 45 שנה קודם לכן בשנת 1910 וכעת היא מבקשת לתקן עוול זה . היא מציגה בפניהם את רב המשרתים שלה שבעבר היה השופט במשפטה , כמו כן היא קוראת לשני הגוצים העיוורים ששימשו עדי שקר במשפטה ומציגה אותם .לדבריה כאשר הייתה כבת 18 הייתה הרה וביקשה להינשא לאיל אהובה ואבי התינוק אך הוא סירב שכן העדיף את מטילדה בעלת הכסף ( לאביה הייתה חנות מכולת ) , וכך הביא שני עדי שקר ושיחד אותם עבור ליטר ברנדי , הם טענו בעדות השקר על פי בקשתו של איל כי קיימו יחסי מין עם קלייר ולכן הוא אינו אבי התינוק . קלייר נאלצה לעזוב את גילן בבושת פנים , חסרת כל.היא הפכה לפרוצה בבית בושת , את התינוקת שילדה מסרה לאימוץ והיא מתה כעבור שנה .קלייר לא שכחה ולא סלחה וכעת למרות שחלפו כל כך הרבה שנים היא חזרה ודורשת כי יתוקן העוול . קלייר דורשת צדק ובתמורה היא מוכנה לתת מיליארד לעיירה הענייה 500 מיליון לחלוקה לתושבים ו-500 מיליון לצורכי הכלל עבור מוסדות ציבור וכו' דרישתה עבור כסף זה היא צדק וצדק מבחינתה הוא מותו של איל .האנשים המומים מדבריה וראש העיר דוחה את דרישתה , הוא אומר : "אנחנו עדיין באירופה , עדיין אין אנו פראי אדם . אני דוחה את הצעתך בשם העיר גילן . בשם האנושות. מוטב שנישאר עניים משנתגאל בדם אדם ". המערכה הראשונה הינה אכספוזיציה , אנו מתוודעים לדמויות , לקונפליקט , לרקע (מקום-מרכז אירופה , לזמן -1955 ) , לנושא , ליחסים וכו' .לסיכום - האכספוזיציה מכוונת אותנו לנושא של קונפליקט מוסרי חברתי , אנו שואלים כיצד יפעלו האנשים העניים שבהמשך מתברר כי קלייר היא זו שיצרה את העוני , עוני מכוון על ידי כך שקנתה את המפעלים וסגרה אותם והכול על מנת להשפיע על התושבים .
מערכה שנייה:אנשי גילן דוחים את הצעתה של קלייר באופן מילולי,אך באופן מעשי הם פועלים בדרך שמובילה אותם לבצע רצח של בן עירם.הם מבינים כי הצעתה של קלייר פותחת בפניהם אפשרות בלתי חוזרת לשפר את רמת חייהם דרך בה יוכלו להשתחרר מן העוני בו הם שרויים אנשים העיר מתחילים לרכוש מוצרים שונים,מוצרים יקרים מזון משופר (לדוגמא חלם מלא במקום חלב מהו.(חצי מים חצי חלב-זול יותר),חמאה ,סיגריות תוצרת חוץ,אלכוהול תוצרת חוץ וכ"ו..).את כל הרכישות מבצעים בהקפה (רושמים) כאשר הם מצהירים כי אין קשר בין הקניות הרבות לבין הצעתה של קלייר.אפילו בני משפחתו של איל: אישתו,בנו,וביתו קונים מוצרים שונים (אישתו קונה מעיל פרווה יקר, בנו קונה מכונית חדשה וביתו נרשמת לחוגים פתאום-טניס,וכ"ו..).
הוא נאבק,מנסה לדבר עם השוטר מבקש את הגנתו,מדבר עם ראש העיר,עם הכומר,אך בהמשך הוא מתייאש ומבין כי גורלו נחרץ.כאשר הוא פנה אל השוטר הוא מבקש ממנו כדי שיאסור את קלייר אך השוטר מלגלג עליו,מיתמם אך בסופו של דבר מתעלם מאיל,והנה שהתברר כי גם השוטר שותף ל"חגיגת הקניות" שמשתוללת בעיר.לשוטר יש שן זהב חדשה בפה כמו כן הוא נועל נעליים צהובות.חדשות וזה מהווה מעין סימן למעבר לצידה של קלייר.איל מיואש ופונה לראש העיר אך גם הוא מאכזב אותו והנה מגלה איל כי ראש העיר מתכנן תוכניות בנייה חדשות לבית העירייה ואפילו מתנגד למועמדותיו של איל לכהן כראש העיר הבא בטענה שאדם שעשה עוול לקלייר הדיח (דרדר) עדים וכ"ו..אינו ראוי להיות ראש העיר. איל פונה לכומר בתקווה שיושיע אותו אך הכומר מדבר איתו על העולם הבא, על כך שצריך להתכונן,לבקש מחילה וכו'... והנה איל מגלה כי הכומר רכש פעמון חדש לכנסיה, ברגע יחיד של כנות רגעית הוא אומר לו:" ברח כי אנחנו חלשים" אך זמן קצר אחר כך הוא חוזר להתנהגותו הקודמת.גילן פורחת ומשגשגת, יש בנייה בכל מקום,רמת החיים עולה וכולם חיים בתחושה שהנה השינוי עומד להגיע.בסוף המערכה השניה מופיעה סצינה חזקה ומרשימה כאשר איל הולך לתחנת הרכבת מתוך כוונה לעזוב את גילן ולהגר לאוסטרליה, אך לפתע מכל עבר מופיעים תושבים אשר מונעים ממנו את עלייתו לרכבת: הם מקיפים אותו,יוצרים מעגל סביבו ואומרים לו:" תעלה לרכבת!, מדוע אינך עולה? הרי אף אחד לא מונע זאת ממך". אך באופן מוחשי הם חוסמים את דרכו. הוא מבין כי אם ינסה בכוח לעלות לרכבת הדבר יביא למותו. הוא נופל על האדמה כאשר הוא מחזיק את ראשו והרכבת חולפת עוברת.והתושבים חוזרים לביתם. ישנה תחושה שהתושבים עוקבים אחריו תוך שהם מנסים להחזיק אותו בטווח הראייה שלהם, ומצד שני הם משפרים את חייהם וטוענים כי אין לזה שום קשה לאיל ולהצעתה של קלייר . קלייר מתגוררת במלון "האפוסטלס" וממתינה , היא יודעת כי תושבי העיר העניים לא יעמדו בפיתוי העצום שהיא מציעה להם ובסופו של דבר היא תצליח להשיג את מטרתה. בזמן ההמתנה של קלייר מגיעים מדי יום זרים חדשים למלון, זרים אותם הזמינה קלייר. הם מהווים כמובן רמז למותו של איל בהמשך וזרים אלו יהיו בהלוויה.הרעיון של ההזמנה היומית המתחדשת מבטאת את האפשרות שכל יום יכול להיות יום מותו של איל.
מערכה שלישית:המערכה פותחת עם פנייתם של המורה והרופא לקלייר ומבקשים ממנה לשנות את החלטתה. הם מציעים לה כי תקנה את המפעלים הסגורים ותפעיל אותם,בדרך זו תקל על התושבים העניים (דחקות-עוני),ולא תפגע בערכים הומניים-אנושיים ובמצפון, אך מתברר כי מאמציהם היו לשווא. קלייר אומרת כי המפעלים שייכים לה וכן כל רחוב וכל מבנה המצויים בגילן , המפעלים הסגורים נסגרו על ידה במכוון.היא חוזרת על דרישתה לקבלת צדק ומסבירה כי המתינה לכך שנים רבות התמונה הבאה מתרחשת בחנותו של איל .החנות שנים רבות.התמונה הבאה מתרחשת בחנותו של איל.החנות מטופחת יותר,נקייה ומלאה בבחורה מובחרת,על הקופה ניצבת אישתו של איל לאט לאט מגיעים אזרחים אושר קונים מוצרים שונים אך בנוסף באים לוודא כי איל נמצא ושחלילה לא עזב את הבית או את גילן. הרמזים הופכים להיות גלויים יותר,אחד האזרחים,קצב במקצוען,מודע כי לא יזוז מן המדרגות לאחר ששמע שאיל נמצא למעלה,לדבריו הוא ימתין שם וישגיח.השגשוג בגילו מתחיל להיות ברור יותר,כולם עסוקים בפנייה כולל ראשי והדיבור ואפילו בני משפחתו של איל התנועה ברחוב הופכת להיות ערה והכל מתוך כוונה להשגיח על צעדיו של איל.ברגע קצר,המורה השתוי הנמצא בחנות של איל מנסה לעצור את הסחף, אך הוא נבלם ע"י האחרים בניסיון קצר זה נעלם כלא היה, המורה מודה כי הניסיון קצר זה לא יחזור שוב והוא וודאי יפעל כמו האחרים-איל יוצא לסיבוב עם בני משפחתו ממנו להקל על התושבים ולעשות את המעשה הנכון,כלומר :להתאבד איל מתנגד לכך , הוא מסרב להקל עליהם ומנמק זאת בהתנהגותם הדוחה והשפלה.לאחר טיול קטן הוא פוגש את קלייר ביער ושם הוא משוחחים על ביתם והתינוקת,על יחסיהם בעבר ועל ומה שהתרחש מאז.בסוף השיחה אומר איל כי קלייר השיגה ואת רצונה ואותו ערב באסה יחרדו את דינו למוות ומישהו יעשה זאת.התמונה הבאה מתרחשת באולם במלון "האפוסטל" ושם נאספו כל תושבי העיר.המורה נואם נאום שיש בו בעיקר סיסמאות ובסיומו ראש העיר מנהל "ישיבה" קצרה שעל סדר היום מופיע נושא אחד בלבד דמותו של איל קבלת המענק.כולם תומכים בקבלת המענק ובמילים אחרות מתקבלת החלטה פה אחד על מותו של איל.ראש העיר שולח את עיתונאים, ו3 ימים והנשים אל מחוץ לאולם כדי להתכבד ואז נועלים את הדלתות,כל הגברים מסתדרים בשני טורים ואיל עומד באמצע, לפתע חמסים אותו כולם ברגליהם.הרופא מכריז כי מת מהתקף לב וראש העיר מוסיף כי מת משמחה. קלייר מוסרת לראש העיר המחאה ועוזבת את גילן ביחד עם אנשיה וגופתו של איל המונחת בתוך ארון הקבורה שהביאה .המחזה מסתיים בשירת תושבי העיר השמחים על גירוש העוני המקבלים את פני השגשוג בשמחה גילן מופיעה במלוא תפארתה המודרנית והעשירה.ערכים אנושיים ומוסריים שאנשי גילן מפרים: אנשי גילן מתיימרים להיות מוסריים,הם מתכוונים לשמור על ערכים אנושיים מקובלים ועל כך הם הם מצהירים בכל מקום יחד עם זאת ישנו פער בין ההצהרות המילוליות לבין המעשים קלייר המגיעה לגילן מעמידה בפניהם דילמה מוסרית קשה,היא דורשת רצח תמורת כסף רב שישפר את רמת חייהם.היא מצהירה כי מדובר בצדק שאותו היא דורשת על עוול שנעשה לה ע"י איל 45 שנה קודם בצדק מבחינתה פירושו מותו של איל ע"י תושבי העיר,לאחר שיצדדו בה ויגנו את איל על התנהגותו.האנשים אשר שומעים את דרישתה דוחים את דבריה.וראש העיר אומר בשם כולם כי הוא דוחה את הצעתה בשם האנושות ובשם התושבים. סירובם הראשוני לדרישותיה אינו עומד במבחן המציאות.תושבי גילן עניים מאוד, רובם חיים תמורת סעד ורווחה ונזקקים לצדקה על מנת להתקיים והנה עומדת לפניהם הצעה דמיונית מבחינתם ואין פלא שהם מתקשים לסרב לה. כאמור, ישנו פער גדול בין הצד ההצהרתי –מילולי(ורבלי) לבין הצד ההתנהגותי,המעשי,היומיומי. תושבי גילן בהדרגה מתחילים לשנות את התנהגותם ואת תפיסת עולמם עד כדי כך שהם מגיעים למצב שבו רצח נראה בעיניהם כמעשה נכון וצודק. האנשים העניים הם אנושיים ועל כך עונה קלייר כאשר היא אומרת:" יש לי זמן, אני אמתין", הפיתוי הוא עצום, האפשרות לחיים אחרים דוחפת אותם לפעול בדרך המנוגדת לעקרונות אנושיים. הם מתחילים לקנות מוצרים שונים שקודם לכן הם רק חלמו עליהם והכל בהקפה: כולם מתחילים לקנות אוכל משופר, בגדים חדשים,נעליים צהובות, מכוניות, מוצרי חשמל וכו'... בתהליך זה משתתפים גם ראשי הציבור והמוסד שאמורים לשמש כדוגמא. ראש העיר מתכנן תוכניות בנייה חדשות,הכומר קונה פעמונים חדשים לכנסיה ועוד... אפשר היה לצפות כי דמות כמו הכומר המהווה סמכות דתית יעצור את הסחף העובר על העיר אך הוא לא עשה זאת. כך גם ראש העיר,המנהג הציבורי, המורה, השוטר וכו'...כל כללי המוסר הבסיסיים נשכחים, איל הופך להיות אשם, בעיה שיש להזיז הצידה ואכן בסופו של דבר כולם חוברים יחד ומבצעים את הרצח המזעזע. דירמנט, המחבר, אינו מבקר את התנהגותם של האנשים, הוא מציג אותם כפי שנסחפו באופן טבעי פעלו בדרך האנושית ולכן במכוון לא מופיע שם העיר או סוג המטבע שכן התנהגות כזאת היא אנושית שיכולה להתרחש בכל חברה ובכל זמן. כמו-כן אין ציון שמם של האנשים, אלא, יש את החשיבות של עיסוקים כמו: ראש העיר, איש ציבור, הכומר, סמכות דתית, מורה, סמכות חינוכית, הרופא, סמכות רפואית והשוטר המייצג את החוק והמשפט. כולם נסחפים ופועלים על פי רצונה של קלייר ועל פי עוצמת הכסף השולט בחברה. אנשי גילן מתיימרים להציג את עצמם כאנשים מוסריים ,רודפי חוק ולשם כך הם מביימים משפט עבור הנאשם, איל. ברור שמדובר במשפט שקר שתוצאתו ידועה מראש ,שכן הסדר היה: מציאת האשם ואחר כך עשיית הצגה שמוליכה כביכול אל אשמתו. איל, תושב העיר שהיה אדם מכובד בקהילתו, שהיה מועמד להיות ראש העיר הבא הופך להיות לאחר תהליך קצר פושע,אשם, אדם נבזה וכו'... לסיכום, תושבי גילן עוברים תהליך קיבוצי של הידרדרות מוסרית,אישית כאשר מעמידים בפניהם את האפשרות לשפר את רמת חייהם,הם רואים כבר בעיני רוחם את השיפור, חשים אותו ממש ואינם מוכנים לתת לגורם "קטן" לכאורה להפריע להם בהשגת מטרתם.
ערכים אנושיים ומוסריים שאנשי גילן מפרים:אנשי גילן מתיימרים להיות מוסריים, הם מתכוונים לשמור על ערכים אנושיים מקובלים ועל כך הם מצהירים בכל מקום,יחד עם זאת ישנו פער בין ההצהרות המילוליות לבין המעשים.קלייר המגיעה לגילן מעמידה בפניהם דילמה מוסרית קשה,היא דורשת רצח תמורת כסף רב שישפר את רמת חייהם.היא מצהירה כי מדובר בצדק שאותו היא דורשת על עוול שנעשה לה ע"י איל 45 שנה קודם וצדק מבחינתה מותו של איל ע"י תושבי העיר,לאחר שיצדדו בה ויגנו את איל על התנהגותו.האנשים אשר שומעים את דרישתה דוחים את דבריה,וראש העיר אומר בשם כולם כי הוא דוחה את הצעתה בשם האנושות ובשם התושבים.סירובם הראשוני לדרישותיה אינו עומד במבחן המציאות. תושבי גילן עניים מאוד,רובם חיים ע"י תמיכת סעד ורווחה ונזקקים לצדקה על מנת להתקיים.והנה עומדת לפניהם הצעה דמיונית מבחינתם ואין פלא שהם מתקשים לסרב לה,כאמור ישנו פער גדול בין הצד ההצהרתי מילולי (ורבלי) לבין הצד ההתנהגותי-מעשי היומיומי.תושבי גילן בהדרגה מתחילים לשנות את התנהגותם ואת תפיסת עולמים עד כדי כך שהם מגיעים למצב שבו רצח נראה בעיניהם כמעשה נכון וצודק.האנשים העניים הם אנושיים ועל כך בונה קלייר כאשר היא אומרת "יש לי זמן אני אמתין".הפיתוי הוא עצום,האפשרות לחיים אחרים דוחקת אותם לפעול בדרך מנוגדת לעקרונות אנושיים,הם מתחילים לקנות מוצרים שונים שקודם לכן רק חלמו עליהם,והכל בהקפה (ב"תרשום לי"). כולם מתחילים לקנות אוכל משופר,בגדים חדשים,נעליים צהובות,מכוניות,מוצרי חשמל וכו'... אפשר היה לצפות כי דמות כמו הכומר המהווה סמכות דתית יעצור את הסחף העובר על העיר אך הכומר לא עושה זאת, כך גם ראש העיר,המנהיג הציבורי,המורה,השוטר וכו', כל כללי המוסר הבסיסיים נשכחים,איל הופך להיות אשם,בעיה שיש להזיז הצידה.ואכן בסופו של דבר כולם מתחברים יחד ומבצעים את הרצח המזעזע.דירנמט המחבר אינו מבקר את התנהגותם של האנשים ,הוא מציג אותם כמי שנסחפו באופן טבעי,פעלו בדרך אנושית ולכן לא במכוון לא מופיע שם העיר או המטבע,שכן התנהגות כזו היא אנושית שיכולה להתרחש בכל חברה ובכל זמן.כמו כן אין ציון שמם של האנשים אלא יש את החשיבות של עיסוקם כמו-ראש העיר –איש ציבור, כומר-סמכות דתית, מורה-סמכות חינוכית, רופא-סמכות רפואית, והשוטר מייצג את החוק. כולם נסחפים ופועלים על פי רצונה של קלייר ועל פי עוצמת הכסף השולט בחברה.אנשי גילן מתיימרים להציג את עצמם כאנשים מוסריים,רודפי חוק ולשם כך הם מביימים משפט עבור הנאשם-איל. ברור שמדובר במשפט שקר שתוצאותיו ידועות מראש שכן הסדר היה :מציאת האשם,ואחר כך עשיית הצגה שמוליכה כביכול אל אשמתו. איל תושב העיר שהיה אדם מכובד בקהילתו,מועמד לראשות העיר הופך להיות לאחר תהליך קצר פושע,אשם,אדם ניבזה.
לסיכום,תושבי גילן עוברים תהליך קיבוצי של הידרדרות מוסרית אישית כאשר מעמידים בפניהם את האפשרות לשפר את רמת חייהם הם רואים כבר את השיפור, חשים אותו ממש ואינם מוכנים לתת לגורם "קטן" להפריע להם בהשגת מטרתם.
על ציבור ושתיקה, על אמת ושקר ואומנות הדקלום:בתחילת המחזה מרבים אנשי גילן להצהיר כי הצעתה של קלייר אינה מתקבלת על הדעת, המערכה הראשונה מסתיימת בדברי ראש העיר שאומר:" עדיין אין אנו פראים, אני דוחה את הצעתך בשם אנשי גילן ובשם האנושות, מוטב שנישאר עניים משנתגאל בדם אדם". ההצהרות האלה מושמעות גם בהמשך אך דווקא ההכחשה המילולית מחזקת את קשר השתיקה.תושבי גילן אינם מוצאים אומץ לנפח את הבעיה המוסרית העומדת מולם, הם נסחפים אחרי תאוות הבצע מבלי להודות בכך בציבור. כאשר השוטר משוחח עם איל, הוא נמנע לתת ביטוי מפורש לעיסקה,הוא אמר:" הגברת הציעה לעיר גילן שאותך תמורה מיליארד..." המילה "להרוג" אינה נהגית במפורש. ראש העיר דואג לכך שהצעתה של קלייר לא תדלוף לאמצעי התקשורת, הוא מזהיר לקראת אסיפת האזרחים המכרעת שימשיך לשתוק. איל מודע לכך שהשתיקה מסוכנת מדי עבורו ואומר זאת לראש העיר אך בסופו של דבר הוא שותק. ושתיקה הופכת למעשה ממשי של שיתוף פעולה קהילתי ברצח איל. יחד עם השתיקה המעלימה את האמת עוברת לשונם,שפתם של התושבים שינויים סמנטיים= צורת הגייה באופן אמירת הדברים, באופן ההגייה והם מסגלים לעצמם בהדרגה שפה אחרת הקרובה יותר ללשונם של אנשי קלייר (דיבור כפול לדוגמא), וכל זאת מתרחש בהדרגה בהתאם לשינוי בערכים.
*ככל שהערכים מידרדרים כך הדיבור שלהם משתנה והופך להיות דומה יותר לדיבור של אנשי קלייר.הסיסמאות שהתושבים משמיעים אינן משתנות רק משמעותן מתהפכת. מובנן של מילים כמו: חוק,צדק משתנה לצורך מילוי פערים שבין האידיאלים הישרים לבין הסדר החדש שהולך ומתהווה.הם לא מוכנים להודות שקנייה על חשבון (בהקפה) תוביל לפירעון הבלתי נמנע(הרצח) ובעצם לניהליזם = חוסר אמון מוחלט, לא מאמין בכלום,שולל את הכל, שלילת הממסד,הערכים, החוק וכו'... כאוס מוחלט –כעס טוטלי,הרס,הכל שלילי. השינוי מתרחש כאמור במשמעות הדברים לדוגמא: אזרח א' אשר אומר על הנשים הזוללות שוקולד: "חושבות ודאי שנהרוג את איל" ובהמשך הוא אומר:" הן מתנהגות ממש כאילו היינו רוצחים". היכולת לבטא את האמת היא זכותו שאין לו מה להפסיד ושל קלייר שיש לה הכל. איל המתחיל את חיוו כשקרן (הדיח עדים לשקר) לומד להכיר באמת ולנסח אותה. סימן נוסף פולט שינוי הוא הדקלום והשכפול המילולי( הדיבור הכפול)- ככל שעובר הזמן תושבי גילן מאמצים את סיגנון הדיבור של אנשי קלייר וחוזרים על כל משפט פעמיים. ככל שתושבי גילן מתקרבים לקלייר ומסכימים איתה, או מאמצים את הצעתה, סיגנון דיבורם הופך להיות דומה יותר לסגנון הדיבור של אנשי קלייר.
הדמויות במחזה:
דמותה של קלייר:קלייר היא הדמות המרכזית והמחזה נקרא על שמה. המילה קלייר פירושה בהיר,צלול, שם זה הולם אותה שכן היא לא רק צופה את העתיד אלא אף מעצבת אותו במו ידיה. קלייר מעצבת את חייהם של תושבי גילן, משפיעה עליהם וגורמת לשינוי מהותי כמו אלת גורל יווני.קלייר היא אישה מרשימה ,עשירה מאוד ,ועושרה הרב מקנה לה כוח והשפעה, בהם היא משתמשת בצורה מפחידה. דמותה גרוטסקית(=נלעג עד כדי קיצוניות שיש בו דבר,יסודות מפחידים), לדוגמא כאשר אנחנו שומעים על גפיה התותבות (יד ורגל). היא צינית,פראית ומחושבת כאחד.בעבר הייתה נערה צעירה,יפה, עדינה ועם זאת בעלת מזג סוער שנהגה להסתובב יחפה בשדות עם שערה הפזור. איל נזכר כי בצעירותה נהגה לעשות מעשי נדיבות כמו חילוץ קבצן מידי שוטרים, גניבת תפו"א עבור אלמנה וכו', ולפי דבריו אלה נוצרת תדמית של אישה עם הילה רומנטית אך בהמשך קלייר מנפצת תדמית זו ואומרת שהכל בא מאינטרס.היא מצטיירת כאישה המעוררת פחד וחלחלה, אישה שלא עושה חשבון לאף אחד.היא יודעת כי הכוח נמצא בידיה והיא מנצלת אותו עד תום. היא מעוררת התרגשות כאשר היא חושפת את גופה הפגום ללא חשש ובהמשך היא דורשת את מותו של איל.דרישה זו, בנוסף לחשיפת גופה, וביחד עם בני לווייתה המוזרים הופכים אותה למפלצת.היא מביאה איתה אפריון, ארון קבורה, פנתר בכלוב, שני גוצים עיוורים, שני ביריונים ורב משרתים זקן. קלייר מייצגת כוח שטני, לא אנושי, היא מייצגת את הכוח הטמון בכסף.יצר נקמתה גדל למימדים מפלצתיים, היא קונה את כל גילן,מפעליה, מוסדותיה, ומשביתה את כולם, היא יוצרת מחסור כלכלי מכוון והופכת את תושבי גילן לעניים,מובטלים ונתמכי בית תמחוי.כשהעוני גובר היא מופיעה כמו אלה,כמו מלכה המצווה על נתיניה,כולם מבצעים את רצונותיה גם אם אינם מסכימים עם המשתמע מכך.היא מעמידה במרכז את פולחן הסיפוק העצמי, היא מייצגת תפיסת עולם ניהיליסטית (תפיסת עולם אשר שוללת את הכל ,אין התחייבות\התחשבות לחוק,לממסד, יש שלילה של הכל כאשר במרכז עומדים סיפוק הצרכים וההנאות האישיות). היא מרוקנת מערכים אנושיים ומוסריים,אינה מתחשבת באף אחד אלא אם הדבר מתאים לתועלתה האישית.את הכל היא קונה בכסף, אפילו מוסר,צדק ושלטון. היא מזכירה את המוירה (אלת הגורל והנקם היוונית) השולטת בגורלם של אנשים ומניעה אותם לפעול על פי רצונה, מעוררת פחד ומשיגה את רצונה באמצעות הכסף שהיא מציעה.
דמותו של אלפרד איל:איל מתואר כאדם עירוני רגיל שמעדיף את הביטחון הכלכלי על פני האהבה.הוא עוזב את קלייר ההרה ומתחתן עם מתילדה המאפשרת לו בטחון כלכלי. הוא גורם עוול לקלייר בכך שהוא משחד עדים במשפט וגורם להשפלתה ולעזיבתה את גילן בתחושת ייאוש ואכזבה. הוא מנסה להתחבב על קלייר המבוגרת והעשירה אשר מופיעה בגילן כעבור 45 שנה אך לא מצליח לגרום לה לשנות את תוכניתה.לאחר שקלייר מציעה את הצעתה הוא פוחד, נדמה כאילו שהוא היחיד המבין כי תושבי גילן ייכנעו וישתפו פעולה עם קלייר. הוא מבקש הגנה מראש העיר,מהכומר ומאחרים אך מתאכזב ואכזבה זו מובילה אותו לייאוש ולפסיביות.פעם אחת בלבד הוא פועל מתוך יוזמה,מנסה לעזוב את העיר אך התושבים מקיפים אותו ומונעים ממנו לעלות לרכבת, לאחר מכן הוא חוזר לביתו ולא מנסה לעזוב. בשלב מסוים הוא מבין כי גורלו נקבע ואינו נלחם בו יותר ואף הופך לאדיש כמעט. כאשר ראש העיר מבקש ממנו להתאבד הוא מסרב ומעדיף שהאשמה תהיה אצל האשמים.בהתחלה נראה איל כאדם חלש אך בסוף הוא מקבל עוצמה עם התנהגותו השלווה והבוגרת, הוא חושף את חוסר היושר והידרדרות הערכים אצל אנשי גילן.
הדמויות המייצגות את הממסד והחברה:במחזה מופיעים ארבעה נציגים של הממסד והחברה: המורה הממונה על החינוך והתרבות ומייצג אותם, השוטר המייצג את החוק, הכומר אשר מייצג את הכנסייה ובהרחבה את הדת,ראש העיר שמייצג את האזרחים בתחום המוניציפלי- עירוני.כל הנציגים הללו מופיעים בחולשתם,הם אינם מצליחים לייצג ערכים אנושיים או רוחניים, אלא נוהגים בשפלות ,בפחדנות ובצורה נבזית ביותר.במקום להעניק הגנה לאיל ולדחות את הצעתה של קלייר,הם נוהגים בדרך הפוכה ומכשירים את ביצוע הרצח עבור כל התושבים.
הכומר:מייצג את הממסד הדתי בלשון גבוהה ומתחסדת. הוא מציע לאיל להתרכז בערכי הרוח ובחיי הנצח של העולם הבא במקום בפחדים שלו.גם הוא נסחף בשיגעון הקניות כמו כולם וקונה פעמון חדש לכנסייה. הוא מדבר בהתרגשות ובשפה מליצית אך פעם אחת לשונו המליצית נסדקת והוא אומר בשפה ברורה ופשוטה: "ברח כי אנחנו חלשים", אך מיד לאחר דברים אלה הוא חוזר להתנהגותו הקודמת אשר משקפת חוסר התחשבות, פחדנות ומעילה בייעודו.
דמותו של המורה:המורה עושה ניסיונות קטנים להבעת מורת-רוח (חוסר שביעות רצון ההיפך מקורת רוח-הנאה) מהצעתה של קלייר. הוא פונה אליה יחד עם הרופא ומבקש ממנה כי תשנה את תוכניותיה. הוא נותן את עצמו כדוגמא בכך שהוא מספר כי הוא עובד למען החברה כמעט ללא תמורה,ולכן הוא דוחה הצעה ללמד באוניברסיטה כדי לתרום לחברה בגילן. פעם נוספת מתוך אדי האלכוהול הוא מנסה לדבר ולמנוע את הרצח כאשר הוא מתאר את שפלותם של התושבים אך דבריו מושתקים ע"י אחרים וכאשר הוא מתפכח מעט הוא מודה כי וודאי יצטרף אל האחרים.ואכן למרות ניסיונותיו הקטנים הוא מצטרף לכולם, הוא משתתף ברצח עם כולם. המורה נראה לכאורה בעל מצפון מפותח יותר אבל כוחו של הכסף והחברה מסביב משפיעים עליו כמו על אחרים.
דמותו של השוטר:
השוטר מתגלה כאדם מושחת ביותר,ללא מצפון,אדם אשר מועל בתפקידו בצורה בוטה וגלויה וללא חשש.הוא ממונה על אכיפת החוק אך בפועל הוא פורע את החוק ומתנהג כעבריין.הוא שותה אלכוהול כשהוא בתפקיד ,קונה נעליים צהובות חדשות, יש לו שן חדשה בפה וכו'. כאשר איל מבקש ממנו הגנה השוטר מלגלג עליו ושואל בהיתממות: מישהו איים עליך?!" ברור כי איננו מעוניין למנוע את ההתרחשות כלל,להיפך הוא משתתף פעיל ביותר בנעשה.בשלב מסוים אף מוציא את אקדחו, מניחו על השולחן כשהוא מכוון לכיוונו של איל. אין ספק שאף עיר לא רוצה שוטרים כמוהו בתחומם,הוא מושחת שאי אפשר לסמוך עליו כלל.
דמותו של ראש העיר: הוא מייצג את האזרחים עפ"י תפקידו ואישיותו. הוא נושא נאום מלא חנופה בקבלת הפנים לכבוד קלייר והכל על מנת לזכות בתרומה לעיר. הוא דוחה בקול את הצעתה של קלייר ואומר אנחנו אנשים מוסריים אך בהמשך מעשיו מוכיחים את ההפך. כמו כולם הוא שותף לקניות, מתכנן תוכניות שונות כדי לשפר את מעמדה של העיר ולחדש את מפעליה המושבתים. הוא מוביל את קהילתו אל התהום מבלי לנסות לעצור. הוא מודיע לאיל כי מועמדותו לראשות העיר מבוטלת כי איננו ראוי לכך. כשאיל מבקש ממנו עזרה הוא מיתמם ושואל אותו ממה הוא חושש, בהמשך הוא מציע לפטור אותם מביצוע העבירה ומציע לו להתאבד. הוא מנהל את הישיבה האחרונה שבה מחליטים על מותו של איל ללא היסוס כאשר מלכתחילה הוא מציג איל כאשם וקלייר כקורבן.למראית עין הוא דוגל בערכים אך בפועל הוא רומס אותם בגסות רוח.
דמותו של הרופא:הרופא מצטייר כאדם חביב שפועל למען הקהילה.הוא אדם מבוגר שמעדיף להישאר בגילן הענייה במקום לעבוד בביה"ח גדול. ביחד עם המורה,הוא פונה אל קלייר ומבקש ממנה לשנות את תוכניותיה. חביבותו וערכיו נעלמים עם הזמן וגם הוא כמו כולם נסחף לבצע את הרצח.כרופא מוטלת עליו האחריות להציל חיים ואילו כאן הוא קוטל חיים מאשר את הרצח ולאחר מכן קובע כרופא בעל סמכות כי איל מת כביכול מהתקף לב הנובע מהתרגשות ושימחה.
בני משפחתו של איל-מתנהגים כמו כל אנשי העיר ,הם אינם פורשים מן הכלל, להיפך הם משתתפים ב"חגיגת הקניות": הבן קונה מכונית,הבת לומדת בחוגים והאישה קונה מעיל פרווה וכו'.התנהגותם מעידה על כוחו הרב של הכסף, את אבי המשפחה הם מוכנים להקריב למען הרווחה האישית.
הטרדנים(עיתונאים ואנשי תקשורת)- קבוצת עיתונאים מכונה טרדנים בגלל רדיפתם אחרי סקופים,ע"י רדיפה זו הם מחמיצים את האמת. הם רואים את המציאות בצורה שטחית, ועפ"י דעה מוקדמת לדוגמא: עיתונאי אחד מבקש מאיל להחזיק את הגרזן לצורך הצילום, ובהמשך הוא מבקש מבני משפחתו לעמוד לצידו ולהיות קורנים מאושר. את הרצח הם מחמיצים שכן יצאו מהאולם כדי להתכבד, שטחיותם באה לידי ביטוי גם בקבלתם בהתלהבות את הסיבה לכאורה למותו של איל. כאשר נאמר להם כי איל מת משמחה והתרגשות הם מתלהבים שכן מבחינתם הם מעדיפים לשקף מציאות יפה ומלהיבה.
אביזרים וסמלים במחזה!!!במחזה ישנם אביזרים וסמלים רבים אשר תורמים לעלילה ומקדמים אותה, אחרים מסמלים את הדמויות או את המצב הבעייתי בגילן.
1. הרכבות- הרכבות מסמלות קידמה,דינמיות(פעילות,חיוניות) וקשר עם העולם. במחזה, הרכבות המהירות לא עוצרות בגילן הן הפסיקו לעצור שם כיוון שהתיירות פסקה והעוני השתלט על העיר. לתושבי העיר העניים אין כסף על מנת לנסוע אל מחוץ לעיר וכך לגילן נותרה רק רכבת המאסף שמגיעה מס' פעמים ביום. לקראת סוף המחזה גילן זוכה להתחדשות,בית הנתיבות (תחנת רכבת מרכזית) שופץ והרכבות המהירות שוב החלו לעצור במקום.
2. האפיריון- האפיריון מבטא מעמד רם-גבוה ומזכיר שליטים ומלכים,מקורו של האפיריון של קלייר הוא מן הלובר בצרפת כלומר: סמל למעמד גבוה.יחד עם זאת נושאים את האפיריון של קלייר שני עבריינים בריונים שקלייר שחררה מהכלא , כלומר יש שילוב של מעמד גבוה מצד אחד ומצד שני עבריינות ופשע ,שני קטבים המבטאים את אישיותה של קלייר.היא מצטיירת כמו אלת הגורל היושבת במקום גבוה מעל כולם,באפיריון וקובעת את גורלם של האנשים, ובין השאר מצווה על רצח איל.
3. הפנתר- הפנתר שהביאה קלייר מסמל את החייתיות באופייה, וכן הוא מסמל את איל הקורבן. במהלך המחזה הפנתר בורח מן הכלוב וכל אנשי גילן יוצאים לצוד אותו,אקט זה מסמל את הצייד של איל.כאשר הפנתר מת מתבקשת מכך ההשוואה לגבי מותו של איל ע"י התושבים.
4. נעליים צהובות – את הנעליים הצהובות נועלים כל תושבי גילן. מבטאות את "חגיגת הקניות" שעוברת על התושבים, את ההיסחפות לכך והנעליים הם ביטוי לכך . הנעלים מבטאות את מכירת המצפון של התושבים, את חוסר התחשבותם בבן עירם והפיכתן לרוצחים. הצבע הצהוב מבטא צביעות, חוסר יושר ורצון להיות כמו כולם.
5. ארון הקבורה – קלייר מביאה איתה את ארון הקבורה לגילן, על מנת לקחת בוא את גופתו של איל. במהלך שהותה בגילן מגיעים מדי יום פרחים חדשים הרומזים על כך כי כל יום יכול להיות יום מותו. היא ממתינה למותו ובסיום המחזה היא עוזבת את גילן כאשר גופתו של אי נמצאת בארון, היא מתכננת להניח במוזילאום ( מוזיאון –אנדרטה) שבנתה בחדר ביתה בקאפרי.
*איל-בן 65 קלייר-בת 62