סיפור שכתבתי בעבר... סיפור אהבה קצת עצוב

אבל החלטתי לפרסם אותו ... זה סיפור בין הראשונים שכתבתי. מקווה שתאהבו.

הכל התחיל בטיול , טיול רגלי .

שלי ושל כמה חברים מהשכונה . אחד מאתנו , איתמר - הציע שנתארגן במכוניות ונצא לבלות קצת מחוץ לעיר אני בהתחלה התנגדתי מעט , אך לאחר מס' שכנועים של החברים הסכמתי .

השעה הייתה אחת עשרה בלילה , השיקול שלי היה לחזור הביתה ולדבר עם נטע החברה שלי .

נטע היא החברה הכי טובה שלי אני והיא כבר יותר משנה ביחד .

דיברתי עם נטע מהפלאפון והודעתי לה שאני אאחר מעט בגלל הבילוי

נטע עיקמה את הפרצוף מעט אך אמרה שאין לה מי יודע מה בעיה שאני אלך , אבל ביקשה שאני אשמור על עצמי .

כל החברים הסתדרו , היו כמה מהם שהלכו להחליף בגדים למשהו יותר נוצץ כמו שאומרים , וחזרו אלינו .

עלינו כולנו לרכבים , אני לא יודע אם זה היה קשור אבל שעליתי לרכב הרגשתי הרגשה מאוד מוזרה בקשר לנסיעה .

כמה מהחברים שתו כל מיני משקאות חריפים והרבה הרבה אלכוהול ות'אמת טיפה פחדתי אבל פחדתי לדבר כי חששתי מהתגובה של החברים.

עליתי עם החברים ששתו כמה שפחות והתחלנו לסוע .

בהתחלה הנסיעה הייתה מאוד רגועה למען האמת , אבל עם הזמן היא התחילה להיות מוזרה למדי .

אושר חברי הטוב הגיע אלינו עם חברתו שירה , היא ישבה לצידו והם דברו וצחקו על כל מיני דברים לא מוגדים במיוחד , בטח דברים של אוהבים . הסתכלתי על כל אחד מהחברים שהיה עמי ברכב .

אני ישבתי מאחור בצד ימין לצידי ישב איתמר ורונן ופיני , הם דווקא היו מאוד שקולים בדעתם כי הם לא שתו הרבה לעומת אושר ושירה .

כאשר יצאנו מהעיר התחיל אושר לדפוק מהירות גבוהות עם הרכב כמה פעמים הערתי לו אבל הם סתמו לי את הפה בכל מיני כינויים כמו :

"פחדן" , שום דבר לא יקרה לנו , " אל תדאג שההגה בידיים של אושר הכל בטוח " , אני , מין הסתם לא התרשמתי לטובה מהנהיגה של אושר

וכל השמות שהצמידו לי באותו רגע הפחידו אותי עוד יותר .

אבל אמרתי לעצמי שאם אני אמשיך לחשוב ככה אני אכנס לפחדים וזה ממש לא מתאים לי , מפני שיצאתי לבלות ולא לחיות בפחד

והחלטתי לישון קצת עד שנגיע .

אני לא יודע לכמה זמן נרדמתי או אם בכלל נרדמתי , פתאום הרגשתי חבטה עצומה ברכב שבו נסענו ,

שירה שישבה לפני עפה בעקבות הדלת שנעקרה לצידה , אושר שכב מעולף על ההגה , ואיתמר רונן ופיני , נכנסו למין הלם מוזר .

הם ישבו משותקים ולא זזו לשנייה , עיניהם זזו בבהלה בתוך חוריהם

חשבתי באותו רגע שזה איזשהו סיוט או משהו .

אבל מהר מאוד איפסתי את עצמי והבנתי מה קרה .

אושר דיבר עם חברתו שירה ולא שם לב למה שקרה והתנגש חזיתית ברכב שבא מהנתיב ממול .

הרכב שהייתי בו עמד על קצה הכביש שמתחתנו עמק מאוד מפחיד , הכל היה חשוך . מהרכב יצא ריח של שמן שרוף והמון המון שמן נשפך על הכביש .

הרכב לאט לאט הדרדר לכיוון לואדי החשוך ניסתי לצאת מהרכב יחד עם חברים , אבל לא הצלחנו , הדלתות נתקעו במקומם .

פתח היציאה היחיד היה בצד שבו שירה הייתה , אבל רגע ... איפה שירה? ... מבט מהיר באזור הראה לי את שירה שרועה על הכביש מדממת כמויות אדירות של דם . יצא לה המון דם מהצוואר , כנראה שנפגע לה שם עורק ראשי .

האוטו התחיל לפול לאט לאט אל תוך הואדי החשוך .

אני לא זוכר כמה בדיוק פעמים זה קרה אבל נדמה לי שבסביבות החמש פעמים הרכב שלנו התהפך במורד הואדי .באוטו רגע שאוטו נעצר בסבך עצים , הגשתי מין הרגשה מוזרה כזאת בנשמה ... פתאום עלו לי כל מיני תמונות מהחיים שלי בכל מיני תקופות : " סוף התיכון" השירות בצבא "

" החברה הקודמת " ועוד המון דברים אישיים שקרו לי בחיי הקצרים

אמרתי לעצמי ... מה אני נזכר בכל הדברים האלה עכשיו ? אני צריך לעזור לחברים שלי לצאת מהרכב , אני צריך לעלות לכביש לראות מה קורה עם שירה ששוכבת שם . ניסיתי לעורר את איתמר רונן ופיני , אבל ... ללא הצלחה , עד כמה שאני יודע או שניסיתי לראות איתמר ופיני היו ללא נשימה או דופק , אבל ידעתי שמה שאני בודק לא יכול להיות כל כך מדויק מאחר שאת הבדיקות האלה למדתי מהטלוויזיה בסדרות חדרי המיון . שראיתי שהם לא מתעוררים אמרתי לעצמי שאני חייב לעלות חזרה לכביש ולראות אם יש מישהו שראה מה קרה או שיש אנשי חילוץ ליד המכונית הנפגעת השנייה . וגם לראות מה עם שירה .

ניסיתי לאט לאט לעלות במורד הגבעה ולפתע שהגעתי לגובה הכביש היה לי מסך שחור בעיניים והתעוררתי בבית חולים . שמתי לב שמשהו לא כשורה אבל בסוף הבנתי . המון אנשים היו שם ... המון רופאים שרצו מחדר לחדר . אחיות שידיהם מגואלות בדם . והמון בני משפחה שמחכים ליקירהם , בניהם ראיתי או הוריו של איתמר ופיני ואימא של רונן גם היו שם , בניהם ראיתי גם את אבא שלי , אבא שלי היה שם והביט במבט קפוא , כל כך ריחמתי עליו באותו רגע ... קראתי לו שיסתכל עלי באותו רגע אבל הוא לא שמע אותי . כל כך קיללתי את הרגע שעליתי עם כל החברים לרכב המזוין הזה . כל כך חבל שלא נשארתי עם חברה שלי שבטח כבר שמעה על ו... לפתע כאשר אני חושב איך חברתי נטע תגיב אני רואה אותה בחברת אימי מחובקות צועדות לאט לאט לכיוון אבא שלי . הם דיברו איתו אבל אני לא הצלחתי לשמוע מה הם אומרים , הם דיברו יותר מדי בשקט ... ישבתי בשקט זמן מה שלפתע יצאו ארבעה רופאים מין החדרים שהיו מולי לכיוון ההורים , כל רופא דיבר לכיוון הורה אחר שלאט לאט עלו זעקות ובכי מכיוון ההורים.

לא הבנתי מה קרה , כל ההורים התחילו לבכות ולצעוק שם ורק הורים שלי עוד שתקו ... "שירה מתה" זה מה ששמעתי מהכיוון בעוד אני מנסה להבין מה קורה יעמדו לידו קבוצה של אחיות ואחד אמרה לשנייה "חבל עליהם" , הם נראו כל כך יפה , יצאו לבלות כנראה והגיעו אל מלאך המוות . באותו רגע קמתי ואמרתי להם . מה אתם דפוקות ? אני חי אתן לא רואות אותי " ... אבל הם לא שמעו אותי כנראה ... לא הבנתי את מה שאמרתי באותו רגע . התחלתי לרוץ לכיוון החדרים שבהם היו חברי מטופלים , וראיתי אותם מכוסים עד הראש בשמיכות מלוכלכות בהמון דם ! . אמרתי לעצמי מה קורה פה , עד שלפתע ראיתי משהו מאוד מוזר באותו רגע ... עד השולחן בין כמה רופאים ראיתי נער שנראה בדיוק כמוני . או למעשה זה הייתי אני ... לא הבנתי מה קורה כאן . יצאתי החוצה לשאוף קצת אויר ולהבין מה קורה באמת ואם אני חולם או לא יודע מה ! ואז ראיתי את נטע בוכה ואימא שלי מחבקת אותה ואבא שלי מתווכח עם הרופאים שם . ישבתי ליד המושב של נטע ואמרתי לה נטע אל תבכי אני פה יחד אתך , אני בחיים לא אעזוב אותך , אבל נטע התעלמה ממני , היא לא הגיבה למה שאני אמרתי היא כאילו התעלמה ממני ... באותו רגע ממש נלחצתי ובכלל לא הבנתי מה קרה ... קמתי מול אימא שלי ונטע וצעקתי להם " מה אתן בוכות? אני כאן אני לא מת!" אבל הם לא שמעו אותי . לפתע שמעת מאחורי קול מוכר שאמר לי "תירגע ... הן לא ישמעו אותך לעולם יותר ! אתה מת ! " באותו רגע בלי להבין מי אמר את זה . המשפט שלו ענה לי על כל השאלות שעלו מרגע שהתעוררתי ... אני מת ! ... אני פשוט מת ! אני כבר לא קיים יותר ! ... זאת אומרת שאני יותר לא חי ... ההורים שלי איבדו בן , חברה שלי שאני כל כך אוהב תישאר לבד הכל בגלל שעליתי לאוטו עם החברים המטומטמים שלי ... ואז נהרגתי , ! רגע אני מת ??? לפתע התחלתי להכחיש את הכל ... לא יכול להיות שאני מת ! אני לא אמור למות כל כך מהר ! יש לי חברה שאני רוצה להקים איתה משפחה , מה הולך פה , אותו קול ששמעתי מקודם חזר ואמר לי ... תאמין אתה מת !

וכאליו ניחש את מחשבותיי הוא אמר לי "אל תנסה להכחיש את זה - אתה פשוט מת ... אתה לא תהיה קיים יותר ... הסתובבתי מהר כדי לראות מי זה בעל הקול הכל כך מוכר ואת מי ראיתי? את אושר ... באותו רגע התקדמתי אליו ותפסתי אותו בחולצתו וצעקתי עליו ... ,למה עשית את זה ?" תראה מה קרה להן ... אני ארצח אותך ... בעוד אני מחזיק אותו אני מבין שלמילים שלי אין משמעות בכלל ... אם הוא יכול לראות ולדבר אתי זה אומר שגם הוא מת ... ואם הוא מת אפשר להגיד שכולם מתים ... כן ! כולם מתים ! רגע ... חשבתי לעצמי אם כולם מתים וראיתי שגופותיהם מכוסות בסדין למה אותי עדיין לא מכסים ... זה אומר שאני עדיין חי . רצתי לחדר שבו טיפלו "בי" וראיתי את הרופאים מנסים להחזיר את ההכרה לגופי . הסתובבתי לאחור וראיתי זקן עומד שם . הוא הסתכל לתוך עיני ואמר "אתה חדש פה" – צחק לשנייה ואמר "ידעתי את זה מהרגע שראיתי אותך " הסתובבתי לאחור ניסיתי לברר אם הוא מדבר איתי . אבל לא היה אף אחד מאחורי . הזקן שוב אמר " אני מדבר אליך ילד ... הצבעתי על עצמי שאלתי אותו אם הוא מדבר איתי , הזקן הנהן לכן ... שאלתי איך הוא יכול לראות אותי ואמא שלי ונטע לא ... הוא אמר ,אני גם מת , - "בדיוק כמוך" . מה אתה עושה פה שאלתי אותו ... הוא ענה לי "אני מחכה לאשתי ... היא פה בניתוח לב "

והצביע לעבר החדר הסמוך לשלי ... הלכתי לכיוון החדר עליו הוא הצביע וראיתי את הרופאים מנסים להחיות אותה ... פתאום ראיתי מעין קרן אור לבנה אשר חודרת מבעד לחלון חדר הניתוח היישר אל תוך גופתה של הזקנה ... הסתכלתי לעבר החלון וראיתי שעדיין לילה וחושך בחוץ . ואז הזקן עמד מאחורי ואמר לי ... היא מתה ... הם לוקחים אותה עכשיו ... הסתובבתי באותה שנייה לכיוון הזקן ושאלתי אותו "מי לוקח אותה ?" – ולאן ? אבל ... הזקן כבר לא היה שם הסתכלתי לצד השני של המסדרון וראיתי אותו מחובק עם אותה זקנה הולכים לכיוון היציאה ועוברים דרך הדלת . ישבתי על הרצפה והחזקתי את הראש בידי ... ושאלתי את עצמי ... מה לעזאזל קורה פה ? !!! אולי מישהו יענה לי על זה . ואז עבר לידי רופא אחד שטיפל "בי" הוא צעד לעבר ההורים שלי ודיבר איתם כמה מילים התקרבתי כדי להאזין לדבריו ושמעתי כמה מילים ... הרופא אמר לאימי "אני לא יודע אם יש סיכוי , אבל הוא כרגע ללא הכרה ומצבו קשה מאוד אבל יציב ... נטע התחילה לבכות ... כל כך ריחמתי עליה , באותו רגע רצתי לעבר הדלת של היציאה ומתוך הרגל לדבר הושטתי את ידי לעבר הידית והיד שלי עברה דרכה ... נרתעתי לשנייה ... אני באמת מת ... חשבתי לעצמי ... אני כרגע בסך הכל רוח ... הייתי כל כך תשוש לא ידעתי מה לעשות כבר ישבתי ליד דלת המעלית של חדר המיון . ואז נרדמתי ... לאחר זמן מה התעוררתי והלכתי לכיוון החדר ש"אני" נמצא בו ... ראיתי את נטע ישנה ליד מיטתי והיד שלה אוחזת בידי . ראיתי את עצמי שוכב שם במיטה מחובר לחצי מליון צינורות ומכשירים ... אמרתי מה לעזאזל הכנסתי את עצמי . למה הייתי צריך לעשות את כל הרוע הזה בחיים של ההורים שלי ובמיוחד של חברה שלי נטע שאני הכי אוהב בעולם . הרסתי בכמה שניות את החיים של שלושה אנשים חשובים בחיים שלי .



הטירוף הזה נמשך שלושה ימים , הורי הלכו להלוויות של חברי אשר נהרגו בתאונה .

אני בטוח שכל אחד האשים את השני בלבו שבגללו זה קרה . ולא אמר את זה בפנים .

בכל השלושה הימים האלו השתדלתי לא לעזוב את נטע חברה שלי ... שהיא מין הסתם נשארה החברה הטובה ביותר שלי ... אבל ... רק שהיא לא ממש הרגישה שאני איתה ... ואם היא הרגישה משהו זה גוף חסר כל ששכב במיטה מחובר לכל המכשירים שיש . למה הייתי חייב לעשות את זה . אם לומר את האמת הכי כאב לי בלב על חברה שלי ... אולי זה ישמע מטומטם אבל הייתי מעדיף לא להיות חבר שלה על מנת שלא תגיע למצב הזה ... היה מגיע לה חבר יותר אחראי שיכול לדאוג לעצמו ולא עושה שטויות ובסוף מגיע למצב ששוכב בבית חולים מחוסר הכרה . הייתי מוכן להקריב את החברות בנינו רק לא להכאיב לנשמה שלי .



שעלה הבוקר הגיעו אל החדר בו הייתי כמה מומחים מבית החולים ודברו עם אימא שלי ... אבא שלי לא היה שם . הוא היה צריך לארגן את כל הדברים בבית . כל הזמן הזה שהם דיברו עם אימא שלי הסתכלתי על פניה של אימא שכבר קיבלו צורה של בכי ... אותם פנים שלא הפסיקו לבכות בימים האחרונים .

לפי מה שהבנתי מהרופאים זה ש"אני" נמצא במצב של תרדמת ואי אפשר לדעת מתי אני אתעורר . אז ככה שחבל שהם יחכו , כי זה יכול לקחת אפילו כמה חודשים לכל הפחות . נטע שישנה ליד מיטתי התעוררה מהרעש שעשו המומחים עם אימא שלי . ושאלה אותם מה קורה . אימא שלי ביקשה מנטע לצאת איתה החוצה לדבר איתה ביחידות . נטע קמה ויצאה מעט מסוחררת מין השינה . יצאתי אחריה .

אמא שלי קנתה לה לשתות נס קפה מין המכונה שהייתה בקצה המסדרון .

וספרה לה את אשר המומחים אמרו לה על מצבי . נטע הרכינה את ראשה ואמרה ביאוש מתי זה יגמר

אמא שלי חבקה אותה ואמרה לה שהיא מקווה שהכל היה בסדר בקרוב .

נטע שאלה את אמא שלי . מעניין מה הוא מרגיש עכשיו . ואימא שלי ענתה לה שהלב החזק שלי זה מה שמחזיק אותי עכשיו בחיים .

נטע הרימה את ראשה ואמרה במין מבט מוזר "אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה עולה על המכונית הזאת"

וקמה והלכה . אימא שלי עמדה בתדהמה והסתכלה על נטע המתרחקת ממנה . התחלתי לרוץ אחרי נטע ועמדתי מולה ואמרתי לה "נטע אני כן אוהב אותך " אם הייתי יודע שזה מה שיקרה נראה לך שהייתי עולה על הרכב הזה ? " נכון אולי הייתי צריך לדעת שאני לוקח את הסיכון הזה , אבל אין מה לעשות עכשיו ... מה שקרה אי אפשר לשנות ... " אבל נטע לא שמעה את מה שאמרתי וזה תסכל אותי מאוד .

גם זה מה שאני צריך על הראש , חשבתי לעצמי . גם החברה שלי מאשימה אותי שאני לא אהבתי אותה ... מאוד נחמד ... והסתכלתי אל עבר השמיים ואמרתי כביכול לאלוהים ... תודה רבה לך ! אנחנו עוד נפגש !

לא מספיק הרגת את כל החברים שלי ... וגם עכשיו אתה לא יכול לעזור לי ביחסים המתים שלי עם החברה שלי ? סבבה אל תדאג ... אני זוכר ... אני יודע שהדברים האלו נשמעים לכם כל כך מטומטמים אבל אמרתי את זה ברגע של ייאוש רציני ... התחלתי ללכת אחרי נטע ... בעוד אני חושב שכמה חבל שאני כבר מת ולא יכול להתאבד . הגעתי אל נטע ... היא התיישבה על המעקה של המרפסת בבית החולים והסתכלה אל השמיים ... הסתכלתי בפנים שלה , הם כל כך יפות . השמש כבר זרחה בשמיים ... התקרבתי אל נטע ושמתי את ידי על היד שלה שנחה על המעקה . שמעתי את נטע לוחשת ... אם אתה שומע אותי . אני רוצה להרגיש אותך פעם אחת וזהו ... וראיתי דמעה מנצנצת בזוית העין שלה . לאט לאט היא התחילה להזיל דמעות שברקו בקרני השמש . "למה אתה לא מסוגל לתת לי את זה ?" התקרבתי אל נטע ולחשתי לה באוזן שזה מה שאני עושה כרגע ... שאני נוגע בה כרגע ביד .. "את חייבת להרגיש את זה !" אמרתי לה – "הרי כל כך אהבת את זה שהיינו לבד בחדר שלי ... " נטע ניגבה את הדמעות ואמרה לעצמה ..."זה דפוק!" החבר שלי מת ואני מבקשת ממנו להרגיש אותו ... זה ממש דפוק ! " נטע קמה והסתובבה והסתכלה על האנשים שהתרוצצו אחר חולה חדש שהגיע למיון . עמדתי מול נטע ואמרתי לה ... "לאהוב אותך תמיד רציתי ועכשיו אני נמצא במצב שאיני יכול לעשות את זה" .



נטע התחילה לצעוד לעבר במיון ואני נשארתי קפוא במקומי .

לאחר כמה דקות הלכתי אחריה ואיך שהגעתי למיון אימא שלי ונטע חצו את המסדרון אל עבר היציאה .

יופי ! עכשיו גם הם עוזבים אותי כאן לבד ! נחמד אמרתי לעצמי . והלכתי אחריהם .

נטע נכנסה לרכב של אמי ואימא שלי נהגה . נכנסתי למכונית וישבתי מאחור ... כמובן שלא הייתי צריך לפתוח את הדלת .

נטע זרקה את התיק שלה מאחור והשעינה את המושב עליו ישבה לאחור . אימא שלי הסתכלה עליה ואמרה לה . "את עייפה" תנוחי קצת עד שנגיע " נטע נשענה עד הסוף לאחור וראיתי אותה בבירור . הסתכלתי על הצוואר שלה . עליו הייתה מונחת השרשרת אשר קניתי לה ל"חודש" שלנו שרשרת יפה כזאת מכסף ועליה השם שלי נטע עצמה את העיניים . אחרי רבע שעה בקירוב הגענו לאיזור החוף נטע ואז נטע התעוררה . ולאחר כמה שניות פקדה על אימא שלי לעצור את הרכב ... אימא שלי עצרה ונטע לקחה את התיק שלה וירדה מהרכב . אימא שלי שאלה אותה אם היא רוצה משהו לאכול ונטע הניע את ראשה בשלילה . כמובן שירדתי אחרי נטע מהרכב והלכתי אחריה . נטע ירדה לעבר חוף הים . היא התקרבה קרוב אל הגלים שהתנפצו על הסלעים השחורים . וישבה על אחד הסלעים . ישבתי לידה ואמרתי לה שאני אוהב אותה , לפתע אחרי שאני מסתכל סביב ראיתי שזה המקום שבו הצעתי את עצמי כחבר לנטע . נטע אחזה בשרשרת אשר נשאה את שמי סביב צווארה ומלמלה כמה מילים בשקט . לפני שהבנתי מה קרה נטע הורידה את השרשרת והשליכה אותה לתוך הים . כשאני עדיין בהלם ממה שנטע עשתה קפצתי אחריה למים ותפסתי אותה . לפני שהבנתי מה אני עשיתי באותו רגע ... כל כך כעסתי עליה שהיא עשתה את זה ! נטע קמה ממקומה והתחילה להתרחק אל עבר הטיילת רצתי אחרי נטע והחלקתי את השרשרת לתוך התיק שלה שהיה מעט פתוח . לאחר כמה שניות שהבנתי מה קרה פה . נפלתי על הרגליים וישבתי על החוף ואמרתי לעצמי "לגעת בה אני לא יכול אבל לגעת בשרשרת כן יכולתי ... איך עשיתי את זה ? בעוד אני מהרהר ראיתי את נטע מתרחקת והחלטתי לרוץ אחריה . נטע עמדה ליד הכביש וניסתה לעצור מונית . אחרי שניים שלוש ניסיונות עצרה לה מונית ונהגה שאל אותה לאן ברצונה להגיע . כעבור שניות אחדות נטע חייכה מין חיוך עצוב ושאלה את נהג המונית אם הוא זוכר אותה ... הנהג ניסה להיזכר ושאל אותה אם שמה הוא נטע ... נטע הנהנה בחיוב . הנהג הזמין אותה לעלות . מי זה האדם הזה ? שאלתי את עצמי . איך זה שאני לא מכיר אותו והוא מכיר את חברה שלי . טוב ... את זה צריך לבדוק . עליתי אחריה למונית ושיבתי לצידה . אחרי נסיעה של כמה דקות ושיחה של נטע והנהג הבנתי שהוא אבא של אחד שהיה חבר שלה בעבר . נהג המונית הביע את תנחומיו לגבי המקרה של התאונה שלי . נטע סיפרה לו על מצבי . והוא אמר לה שקשה למצוא היום בנים אחראיים בכבישים . נטע הסתכלה עליו במבט מעט עצבני ואחרי זה צחקה צחוק קטן . ואמרה ... אתה צודק .

הנהג אמר לנטע שהוא עומד לאסוף את הבן שלו ... זאת אומרת את החבר לשבר של נטע . מאותו רגע זה לא מצא חן בעיניי . נסענו עשר חמש עשרה דקות והגענו לבית של החבר לשעבר שלה . נטע יצאה מין המונית ושאמרה תודה לנהג וראתה מול עיניה את החבר לשעבר "דרור" כמה ששנאתי את אותו בן אדם " הוא היה האדם היה שחצן ופוזאיסט הכרתי מאודי ! עמדתי לצידה .. מעט גאה שנטע היא החברה שלי ודרור אמר לנטע שלום והתקרב לתת לה נשיקה . כשראיתי שהוא בא לעשות זה קפצתי עליו אבל פספסתי ונפלתי על העציץ אשר עמד בכניסה וברגע שהוא ניסה לתת לה את הנשיקה העציץ נפל והתנפץ על הרצפה . נטע סובבה את הפנים שלה לעבר העציץ בבהלה . ומה שנותר לדרור זה לנשק אותה בלחי נשיקה קטנה .

דרור נרתע מהרעיון ואמר שהוא שמע על מה שקרה לי ולחברי וסיפר לה שהוא היה גם בהלוויה של רוב החברים . דרור גם שאל מה שלומי ונטע אמרה לו "יכול להיות יותר טוב" דרור אמר שהוא מקווה שאני אצא מהכל ... אבל ידעתי שבלבו הוא איחל לי את ההפך כי אני יודע שהוא שונא אותי כל כך על זה שנטע בחרה בי אחרי שהייתה חברה שלו . נטע שוחחה איתו על כל מיני דברים ונפרדה ממנו לשלום והחילה לפסוע על עבר הבית שלי . אחרי צעדה של כמה דקות הגענו אל ביתי ... ווואו כמה זמן שלא ראיתי את הבית שלי . אמא שלי כבר הייתה בבית שלי ואבא שלי גם . אבא שלי ישב במטבח ואמא שלי רחצה את הכלים .

נטע אמרה להם שלום ועלתה לקומה השנייה של הבית שלי – לחדר שלי נטע נכנסה לחדר וישבה על המיטה שלי היא סגרה את הדלת עם תנועת רגל מהירה ונשענה על הקיר . נטע פתחה את התיק שלה ורוקנה את תכולתו על מיטתי ... היו לה שם המון דברים . בעוד היא מעיינת בתמונות המשותפות שמתי לב שהיא רואה גם את השרשרת אשר זרקה לתוך גלי הים שעה קודם לכן . נטע התכופפה והרימה את השרשרת והסתכלה עליה טוב טוב .. היא העבירה מבט מפוחד לכיוון החדר . ולחשה את שמי וחבקה של גופה את השרשרת . התקרבתי על מת לשמוע את מה שאהובתי אומרת . "אני בחיים לא אעזוב אותך !" אני תמיד אהיה שלך !"

לאט לאט הבנתי שנטע התחילה לקשר בין השרשרת שחזרה אליה מין המצולות בדרך לא הגיונית , העציץ שהתנפץ ברגע שדרור ניסה לנשק אותה . נטע לחשה שדמעות התחילו לצאת מעינייה "אני יודעת שאתה תמיד היית איתי , זה אתה שהחזרת את השרשרת אל התיק שלי וזה אתה ששברת את העציץ שהייתי עם דרור , אני יודעת שזה אתה .. אז למה אתה לא נותן לי תחושה אחרת שאתה איתי ? אם אתה נמצא כרגע תן לי סימן שאתה פה? טוב ? תבטיח לי שתתן לי תשובה . נטע נשכבה על המטה שלי והתחילה לבכות . לאחר דקות ארוכות שהיא בוכה . היא התרוממה מעט והשליכה את השרשרת לעבר הצד השני של החדר ואמרה מעט בקול . "תן לי כבר את ההוכחה שאתה איתי " ! תפסיק לענות אותי ! קמתי לעבר השרשרת והתרכזתי בה הצלחתי להזיז את השרשרת מעט ... יופי ! אני מצליח ! בעוד אני מתרכז יותר ויותר השרשרת הייתה לי על קצה האצבע והובלתי אותה אל ידה של נטע . נטע הייתה בהלם מהמחזה הזה ... לאחר כמה שניות השרשרת שוב הייתה בידיה . נטע התחילה לבכות . ואמרה בבכי , "ידעתי שלא תעזוב אותי" – שקרנית ... אמרתי לעצמי בחיוך קטן ... "אני אוהב אותך" לחשתי לה באוזנה ... ולפתע היא אמרה את מה כל כך רציתי שתגיד .... "גם אני אוהבת אותך " – אני שומעת אותך . האם זו האמת שאני שומעת אותך ? הייתי בשוק מהקטע שקרה באותו רגע . "אהובי – האם אתה עדיין איתי ? " שאלה אותי נטע ... "כן אני תמיד אתך נשמה שלי ... " ואז השתרר שקט בחדר והאור כבה . ואז נטע לחשה אני מתחילה לראות אותך . נכון שאתה נמצא ליד המיטה ? "נכון "עניתי לה ... ואז בלי שום אזהרה התחלתי להופיע בחלקים חלקים אשר התגלתי כולי , נטע הסתכלה עלי כלא מאמינה על מראה עיניה . אני יכולה לראות אותך , נטע קמה מהמיטה והכלה לעברי , גם אני התרוממתי מין הרצפה ועמדתי מולה . נטע עצמה את עיניה וקירבה את פניה אל פני , נטע חבקה אותי כל כך חזק ואמרה לי "בכל הזמן שאנחנו חברים לא הרגשתי כל כך רצון לחבק אותך כמו עכשיו" חייכתי חיוך קטן ונטע קטעה אותו עם נשיקה , רציתי שהרגע הזה ימשך לעד , אבל כמו כל דבר טוב זה בסופו של דבר נגמר . "הם קוראים לך " , "אתה צריך ללכת" שמעתי מאחורי קול מוכר . הסתובבתי לאחור ושאלתי בו בזמן "מי קורה לי?" וראיתי את אושר , החבר שנהג ברכב באותו לילה גורלי . אושר חייך ואמר " כולם כבר הלכו , אתה היחיד שלא הלכת , נטע התבוננה בי ושאלה אותי עם מי אני מדבר . לא עניתי לה . רק הסתכלתי עליה ואמרתי "נטע אני תמיד הייתי החבר שלך ואת היית היחידה שלי " אני בחיים לא רציתי להחליף אותך ואני יודע שקיבלתי את החברה הכי שיש בעולם . פשוט "אין עליך" נטע הביטה בי וחייכה חיוך עצוב ואמרה – עד שסוף סוף ראיתי אותך אתה חייב ללכת . למה זה ככה ? למה תמיד מקשים עלי ? התקרבתי אליה ולחשתי לה באוזן . " נטע בכל פעם שתתקשי במשהו תזכרי בי ותדעי שאני בחיים לא אשכח אותך , ואת כל מה שעשית למעני , בשבילי את תהי החברה הכי טובה שהייתה לי איי פעם .

נטע חיזקה את עינייה ואז הסתכלתי אליה ואמרתי , גם למלאכים מותר לבכות לפעמים . נטע פרצה בבכי ואמרתי לה , את יכולה לבכות , תוציאי את הכל אסור להשאיר דברים בבטן , תוציאי הכל , ואז אמרתי לה בפעם האחרונה "אני אוהב אותך" ונטע הסתכלה בעיניי וענתה לי , אני יודעת שכאשר אני אענה לך על המשפט הזה זו תהיה הפעם האחרונה שנתראה , נכון ?

הבטתי עליה ואחרי שנייה השפלתי את עיניי לרצפה , "אני חושב שכן " עניתי . נטע הסתובבה לאחור והביטה לעבר התמונה המשותפת שלנו שהיתה תלויה על הקיר . טוב ! אתה יכול ללכת אמרה נטע , "אני אזכור את אהבתנו לעד בזה תהיה בטוח , הבטתי על נטע והערכתי אותה כל כך על זה שלא רצתה להכאיב לי יותר בפרידה הסתובבתי לאחור ואמרתי לה : "אני אוהב אותך" והתחלתי ללכת אל עבר הקוראים לי ובעוד אני הולך אני שומע את נטע עונה לי " גם אני אוהבת אותך ,



באותו רגע הורי נכנסו לחדרי וראו את נטע עומדת מול הקיר , אמא שלי חבקה אותה ואמרה לה שהיא רוצה שידברו , ואז נטע אמרה " אני יודעת , אהובי מת .


ועכשיו תגובות :arrow:

סיפור עמוק ובדיוני אבל מלא רגש...
יפה מאוד יש לי רק שאלה אחת הסיפור בדיוני לגמריי שוו שהייתה לך איזה נטע בחיים?

הייתה לי מישהי בחיים שהתחושות שיש בסיפור הם למעשה התחושות כפי שאני מרגיש שהיא חשה, אמנם הסיפור לא קרה מעולם ומקווה שלא יקרה גם חלילה, אבל השמות בדויים. אך נכתבו לפי תחושות של אנשים שמסביבי

כל הכבוד לך!!!
באמת סיפור יפה!!!.
ארוך אבל מעולה!.

זה סיפור הרי .. לא חיבור.. זה אמור להיות ארוך קצת ולמתוח לא? :wink:

צודק או כמו מה שאני תמיד אומר...
מה שנכון נכון ומה שלא נכון לא נכון

אבל זה-QUOTE
זה סיפור הרי .. לא חיבור.. זה אמור להיות ארוך קצת ולמתוח לא
נכון!!!.
😊

מה שנכון נכון ומה שלא נכון לא נכון ומה שנכון לא נכון... אוף שנייה מההתחלה...
מה שנכון נכון ומה שלא נכון לא נכון ומה שלא נכון נכון...
אחי לא הבנתי כלום נסה שובבבבבב

אני תמיד אומר....
מה שנכון נכון,
ומה שלא נכון לא נכון,
אבל זה---(והנושא)---נכון!!.

מקווה שהבנתה כי אני מת מעייפות ואני הולך לישון!!!.
אז שוב אחלה סיפור יש לך את זה,
ושיהיה לך לילה טוב!.

גם לך אחי .... לילה טוב :roll:

חחחחחח אחלה סיפור.. קצת עצוב אבל יפה לך .. :wink:
ושלא יקרו לנו דברים כאלה בחיים :!:

QUOTE
ושלא יקרו לנו דברים כאלה בחיים

מסכים ומקווה שבאמת לא יקרו.....

😁

יש את מדור סיפורים באתר האהבה הישראלי
פרסמו את סיפורייכם שם!

ולא באיזשהו פורום מסויים ולא משנה עד כמה זה קשור לבעיה זוגית!

תודה!