שלום, מה שאתם הולכים לקרוא הוא למעשה תוצאה של אהבה... אהבה שלא הצליחה.
וגרמה לי לאבד את עצמי, אך לא זאת היא המטרה שאני רוצה להציג.
אלא העובדה שכיום, למרות כל הנפילות הללו. עליתי על הגל. והיום אני בן אדם הכי מאושר ואני יודע ששום דבר לא ישבור אותי. את המסר הזה אני רוצה להעביר לכל אחד שזה עתה נפרד מבין או בת זוגתו. שידע.. שזו רק התחלה של חיים חדשים, חיים שרק אתם יכולים לעשות מאושרים.
תגובות יהיה נחמד. 😁
--------------------------
רק רוצה לוותר, זה פשוט מדי ,
החיים גם ככה לא משהו, מנסה לשכנע את עצמי שזה רק חיובי,
אבל... אי אפשר, אני משאיר יותר מדי זיכרונות אצל אנשים אחרים.
זה כואב, לוחץ בבטן, עד שיוצאות דמעות. אך ... לא יכול לבכות.
לחץ אדיר למנסה לעלות ולצאת החוצה לא מצליח וחוזר ללחוץ בבטן,
דגדוג של דמעה באף, ואחרי שנייה נעלמת, לא ! אני לא יכול לוותר,
יותר מדי אנשים יפגעו מכך, ואני לא רוצה לפגוע, כל כך הרבה אנשים פוגעים, אבל... לא מסוגל להחזיר, לא מסוגל להכאיב, כבר אין כוח להמשיך ולהפנים.
מנסה לחיות עוד רגע, לחיות את החיים כאילו כלום לא קרה,
ואז, מישהו נזכר שהוא עוד לא פגע,
ושולח את הפגיעה,
מנסה לעלות למעלה, לגעת בקו הישר, אך הפגיעה הזאת הייתה חזקה מדי,
מנסה להיתפס במישהו שמכיר, אך לא מסוגל , לא מסוגל שיראו שהוא כל כך פגוע וחלש.
מנסה להצליח לבד, לחסן את עצמו מכל כאב אפשרי, אך בסוף בה משהו שהורס את הכל לגמרי.
"העולם גם ככה לא משהו". מנסה שוב לשכנע את עצמי, אני יודע שהכל גרוע באמת ולא כמו שרואים, איזה מין עולם זה לחיות, אי אפשר אפילו לנסות לשרוד,
למה לא לוותר, ניתן את המקום שלי פה למישהו אחר, שיהיה לו יותר טוב ויותר בריא, יותר שטח מחיה, אפילו שזה בא על חשבוני,
למה לחיות במקום שכולם פה נעלמים, אנשים מתפוררים עם השנים כמו סלעים למיליוני רסיסים, לאף אחד לא אכפת פה ממש מהשני, כל אחד דואג לעצמו שיהיה רק שמח, אגואיסט!
למה אנשים אוכלים אחד את השני, זה היה שלי ואני עכשיו בעליו, פה אני אחיה ואתה תלך לשם, אני אסגור אותך בחדר חשוך ואתה תהיה שם לעד,
אנשים הולכים בתמימות לעבודה , וחוזרים בתור דבר אחר, נערים שרק יצאו מבית ספר הולכים ונרצחים, מאבד קרבה, מאבד חבר, פשוט לא רוצה עם אף אחד להקשר.
יודע שכל קשר טוב בסוף ייגמר, אותו קשר בסוף יעלם,
יש טעם לחיות? יש טעם להמשיך. עדיף לוותר ולחזור בגלגול שני, אולי אז יהיה יותר טוב, הרגשה יותר מהנה שאיתה אפשר לחיות.
עד אז אין מה לחפש, בעולם שהולך ונהיה משהו אחר, רוצה לוותר, כמעט בקצה,
מסתכל אחורה, ורוצה להתחרט, דמעה על הלחי זולגת מנסה לוותר,
פתאום... קול קורא לי מאחור, "אל תלך , אתה יותר מדי חשוב מכדי שתעזוב".
מנסה לחזור אחורה , להסתכל באותה בעלת הקול, מנסה בה לגעת אך לא יכול,
משהו מושך אותי מהצד השני, מנסה לתפוס את רגע , רגע של אוויר.
שומע מילה של עידוד " אבל הפעם יש לך שליטה על זה! בבקשה אל תגרום לי לאבד את אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי" מעלה זיכרונות, מוציא דמעות , אבל זה לא מספיק, לא מספיק בשביל להתחרט ולהמשך בדרך לסוף.
יודע שלמילים הללו יש משמעות, אומרים אותם מתוך הלב, ... בתמימות.
אך זה לא מספיק, אותו משפט בעל משמעות, לא חזק מהכאב שלי.
יודע שאסור לי לנטוש את העבר, אך הכאב עדיין לא עבר, מנסה לסלוח לכולם, על כל מכה כאב ופגיעה, מנסה להעלות חיוך על פני, שפתיים רועדות, דופק מהיר,
רוצה לבטל את הכל, רוצה את העבר להחזיר,
תמונות מהעבר חוזרות בתוכי שוב ושוב,
לא רוצה לזרוק את כל זה ! לא רוצה למות !
מנסה להיאחז בתקווה אחרונה, לקבל על חיי אחריות, לנסות לחיות שוב, לנסות לא למות,
כל פעם אותו דבר, אותם חיים אותו סבל, אותם נפגעים,
חי את חיי וקורס בגלל המון אנשים,
אנשים מנסים להרוס אותך בגלל גאווה וכוח עצום ,
אנשים שגורמים לי .. רק לנסות ולמות...




