למי שלא יודע הייתי בקיץ במשלחת נוער לגרמניה
לפני כמה זמן כתבתי קטע קטן על זה
ארץ חדשה, שפה חדשה,תרבות חדשה.
עולם חדש!
ארץ שלמדתי להכיר, שפה שלמדתי לדבר, תרבות שלמדתי לאהוב ולהעריץ
עולם שאי אפשר להתנתק ממנו
וכל זה בשבועיים בלבד => השבועיים הכי יפים בחיים שלי
יש האומרים שאי אפשר לחיות בעבר, אבל אני יכולה לחיות בחלומות, כל חלום עם המשמעות שלו שמתקשר לחלום האישי שלי שהגשמתי, חלום המשלחת. תמיד רציתי לטוס לחול עם קבוצת ילדים, כל זה התחיל במפגש אחד קטן של כמה ילדים מכמה קבוצות שונות. קבוצה של ילדים לא מחוברים,חלקם אפילו לא מכירים אחד את השני. וכל זה נגמר בקבוצה אחת גדולה ומאושרת ויותר מכל, מגובשת. "המשלחת"
ההרגשה להיות חלק מקבוצה כזו היא הרגשה שלא ניתן לתאר, הרגשה של אושר מעורב עם מזל, לא יכולתי להאמין שניתנה לי האפשרות להיות חלק מדבר כזה.
שבועיים אלו בהחלט מסומנים אצלי כשבועיים היפים בחיי, שבועיים של שמחה,אושר,צחוק ריגוש,בכי (מאושר והתרגשות בעיקר) למדתי לחיות עם העובדה שהשבועיים האלו לא יחזרו, אבל עדיין יש בי זיכרונות שחקוקים בי ולא יוצאים ממני. ההלם התרבותי שחטפתי ברגע שנחתנו, ילדה בת 14 וחצי, כמעט15, ילדה *קטנה* הגעתי לשם ואין לי בעיה לקרוא לעצמי כך, כי שבועיים אלו ביגרו אותי כל כך. למדתי להבין שבעולם יש אנשים כל כך טובים. אנשים שתורמים לקהילה, אנשים שאוהבים לעזור, אנשים עם לב זהב. למדתי כל כך הרבה בזמן כה מועט.
שבועיים שבתוכם חבוי עולם שלם, עולם שאני חיה בחלומות
ואולי יום יבוא וחלום זה יתגשם שוב ונחזור כולנו לשם.
אבל עד אז אני חולמת ועד אז אני זוכרת.




