הייתה משפחה..
רק אמא ובן
אז לאמא לא הייתה עין
ותמיד שעם הוא היה יוצא עם אמא שלו החוצה הוא היה נורא נבוך והתנהג כאילו הוא לא מכיר אותה..
ותמיד שהאמא הייתה באה לבצפר הילדים היו צוחקים על האימא ועליו ותמיד התרחק ממנה
אז פעם אחת בבית הוא בא וצעק עלייה..הוא אמר לה " אמא תפסיקיי את מפדחת אותי מול כל החברים שלי ומול כל הבצפר"
ואז הוא אמר את המשפט הזה
"הלוואי ולא הייתה לי אמא"
ואיך שלא..האמא הייתה נורא כואבת..
ומאז עברו המון המון שנים..
הילד גדללל הקים משפחה והוא בכלל לא ראה את אמו.
אז יום אחד האמא נסעה לניו יורק כדי לראות את הבן שלה,היא התגעגעה אליו נורא
אז היא הגיעה..צלצלה בדלת ובפתח היה הבן שלה ו2 הילדים הקטנים שלו..
הילדים נורא נבהלו ממנה..
אז הבן אומר לה
" איך את מעזה לבוא אליי ככה ולהפחיד את הילדים שלי?! את לא מתביישת?! לכי מכאן מהר אני לא רוצה לראות אותך!!"
היא הלכה..
ומאז האמא..היא חלתה במחלה נורא קשה..שקשה להתרפא ממנה..והיא גם הייתה נורא מבוגרת..וידעה שהיא הולכת למות בעוד כמה ימים.
אז היא כתבה מכתב לבן שלה..ושמה אותו בדואר..
מה שהיה רשום במכתב :
" שלום בני היקר.
אני יודעת שאתה לא רוצה לשמוע ממני..
אבל אני רוצה לספר לך משו שמעולם לא סיפרתי לך ואף אחד לא יודע זאת.
שהיית קטן..שנולדת ממש..עברת תאונה ממש קשה..והיו צריכים להוציא לך את העין.אז אני נתתי לך את העין שלי, כדי שלא יצחקו עלייך וגם כדי שיהיה לך הכי טוב
אוהבת
אמא "
😢 😢




