שלום.
אני בן 27 היתה לי חברה כשלוש שנים אשר מתוכם חיינו ביחד כתשעה חודשים ונפרדנו לפני יומיים הסיפור הוא כזה לפני כשלושה חודשים היא ישבה לידי והתחילה לבכות ניסיתי לנחם אותה ושאלתי מה קרה היא אמרה לי שהיא מתלבטת ולא בטוחה בקשר לזוגיות שלנו מצד אחד ומצד שני שהיא בטוחה שהיא לא תכיר מישהו שמתאים לה יותר ממני ושאני מסוג הבחורים שתופסים ולא משחררים ולכן היא פוחדת להיפרד אמרתי לה(עם כל הצער והכאב שהרגשתי באותו הרגע) שאי אפשר להמשיך בזוגיות בריאה במצב כזה(תקנו אותי אם אני טועה) והצעתי שניקח הפסקה לכשלושה שבועות על מנת שהיא תוכל לחשוב ולהחליט במשך שלושה שבועות אלו דיברנו פעם אחת ואמרתי לה שאם היא צריכה עוד זמן אז זה בסדר מבחינתי לאחר אותם שלושה שבועות חזרנו להיות ביחד והיו לנו חודשיים נהדרים לפני כשבוע התחלתי להרגיש קרירות ביחס שלה כלפי ולפני יומיים דיברתי איתה על זה והיא שוב פעם אמרה שהיא מתלבטת והרעיפה עלי מחמאות עם כל הצער והכאב החלטנו להיפרד לאחר כמה שעות דיברתי איתה ושאלתי אותה אם לא היינו פזיזים בהחלטה שלנו ואולי אנחנו צריכים לעבוד על הקשר שלנו אך התשובה שלה היתה שהיא מסוגלת להמשיך בצורה כזו כי זה אוכל אותה מבפנים.
מה לעשות? רק לפני שבועיים דיברנו על זה שנחזור לגור ביחד(הסיבה היחידה שהפסקנו לחיות ביחד היא שלי היה קשה מבחינה כלכלית כי הייתי סטודנט והיא כבר סיימה את הלימודים והתחילה לעבו בהיי טק) האם ייתכן שכל ההתלבטות הזאת נובעת ממרחק (לפני כחצי שנה היא עברה בעקבות העבודה לגור באיזור המרכז ואני נשארתי בירושלים בגלל הלימודים ותכננו שבסוף השנה שאסיים את הלימודים אמצא לי עבודה באיזור המרכז גם כן בהיי טק ונחזור לגור ביחד) ומכך שהיינו מתראים רק בסופי שבוע?
אני ראיתי אותה בתור אישתי לעתיד ואמא לילדי אני אוהב אותה ואני חושב שגם היא אוהבת אותי ואני לא מצליח להבין איך לפני כשבועיים תכננו את העתיד שלנו ביחד והיום אנחנו רחוקים מזה מאוד מבלי שקרה משהו משמעותי שאמור לפגוע לנו בקשר האם אנחנו צריכים ייעוץ זוגי?
אשמח לקבל תגובות




