הכל התחיל מזמן.... מאז הכל היפך לי
התחלתי להבין משעמות של החיים יותר ויותר מאז שזה קרה
אבל אז פגשתי בן אדם שתוך כמה ימים לימד אותי הרבה דברים
זה הבן אדם הכי מדהים שאני מכירה
הוא תמיד מבין אותי תמיד עוזר לי ....
בהתחלה היה בינינו משו מיוחד אבל אז המחרק הרס את זה ונאשרנו ידידים טובים
עדיין הוא בן אדם הכי מיוחד שאני מכירה ..הוא כ"כ יקר לי
לא יודעת מה היתי עושה בלעדיו..
לא ראיתי אותו כבר חצי שנה..
אבל אנחנו מדברים ..שומרים על קשר
כל כך קשה לאבד מישו כזה..
הוא אמר לי שזאת טעכות ואני הפגע
אך למרות הכל תמיד המשיך לתמוך בי
העיניים שלו..כל כך חסרות לי...
ועכשיו הכל מתחיל להתמוטת מול העיניים שלי
ואני לא יכולה לעשות כלום עם זה
כי בעצם? אני אשמה
אתה לא מתאר לעצמך כמה אני צריכה אותך עכשיו....
אני לא יכולה ...אני כבר לא אני ..אתה לא תכיר אותי כשניפגש ..אם ניפגש בכלל..
קשה לי עם כל זה..
למה יש את המרחק?
אולי זה לטובה...אולי אם היית כאן כל זה לא היה? וזה סתם היה נהרס..?
אני מפחדת...באמת...
אני יודעת שאמרת לי
אבל אולי זה לא נכון אולי זה סתם רק בראש שלי...
וחברות שלי? וידידים?
הם כבר לא הם...
חברות "טובות" שלי כבר לא כמו פעם...התרחקנו ..כל אחת לעינינה ..
לאפחד לא באמת אכפת....אבל אני בכל זאת אוהבת אותכן ותמיד יאוהב מה שלא יקרה
אני מרגישה שסתם חברות שלי ניהיו לי יותר קרובות מאשר אצן.. ה"חברות הטובות"..
והוא?
כרגיל ריבים...הוא לא מאמין לי...מי יודע כמה הוא שתה עכשיו...
ואת? פשוט נמעסת עליי ...כל הפוזות והדיבורים הכל סתם לאויר ..הכל פוזה ואת יודעת
זהו.
פרקתי




