הנה ההמשך שלכם!....הוא קצר אבל השקעתי בכתיבה שלו...סליחה שחיקיתם כל כך הרבה אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את הצפיה!...אבל את יודעים מה אומרים גודל האכזבה כגודל הציפיה, אז לא נגרום לכם לפתח ציפיות יותר מידי גדולות 😂 תקראו ותגיבו..
קריאה מהנה!!! 3>
יצאתי מחלון השיחה וכבר היה שבע, אמא ואבא חזרו מהעבודה וישבנו לאכול ארוחת ערב.
אחר כך נכנסתי להתקלח , שמתי פיג'מה ונכנסתי לישון.
בבוקר קמתי מהשעון המעורר והתארגנתי מהר, שתיתי נס קפה והלכתי לבית הספר, מה שקרה שם?..אני לא ישכח בחיים!!! מאותו היום החיים שלי התחילו להתפרק!.......
הגעתי לבית הספר מעט באיחור, הרגשתי מבטים ננעצים בי מכל כיוון.
'מה עשיתי..מה אני לבושה מוזר?..למה כולם מסתכלים עליי ככה??!'
ראיתי בידיים של כמה מהילדים את עיתון בית הספר, זה מן עיתון כזה שילדים כותבים, הוא בעיקר רכילות. התחלתי לחשוב שאולי כתוב שם משהו עליי, לא הבנתי מה קורה ולמה כל המבטים המוזרים.
הגעתי לכיתה וראיתי את חן, היא הסתכלה עליי במבט קר וחודר.
אני:" חנושש..מה קרה ?..אני לא מבינה, מה עשתי?..למה כולם מסתכלים עליי ככה?.."
חן:" אלה, אני פשוט לא מאמינה עלייך!....עזבי מילא שלא סיפרת רת זה לי, לחברה הכי טובה שלך!, אבל איך יכולת לעשות את זה לתומר?!..אין, אין את פשוט מגעילה אותי!"
אני:" מה?...מה עשיתי תסבירי לי!!?.."
חן תקעה בי עוד אחד מהמבטים החודרים שלה , השליחה על השולחן לפני את עיתון בית הספר שהיה בידה והלכה משם ברוגז.
רכנתי מעל השולחן והבטתי בשער העיתון:
זוג חדש או אולי משולש?!
קפטן נבחרת הכדורסל לשעבר רועי חדד והקפטן העכשווי תומר הירש מתחרים עכשיו לא רק על מקומם בנבחרת אלה גם על ליבה של הנערה.
ביום ו' האחרון נראתה אלה ברקוביץ' , במסיבה שהתקיימה באותו היום, בעודה מתנשקת בלהט עם, לא רק שזה לא היה תומר הירש, חברה העכשווי, אלה היה זה לא אחר מאשר אויבו המושבע רועי חדד.
אבל למה למה להמשיך לדבר שאפשר לחסוך במילים ופשוט לראות במו עינכם, הרי תמונה אחר שווה יותר מאלף מילים לא?
ושם, מתחת למילים המזעזעות שקראתי זה עתה, התנוססה לה על יותר מחצי עמוד תמונה ענקית של ושל רועי מתנשקים!
'לא..אני לא מאמינה שזה קורה לי..זה פשוט לא יכול להיות..מה איך, מי....מי ראה מי צילם??...'
פשוט לא האמנתי למה שראיתי!!!!!!!
' לא, לא זה לא הגיוני , זה פשוט לא קורה..!!'
ואז פתאום הבנתי שאם תומר ראה את זה, זה הסוף שלי!
יצאתי מהכיתה והתחלתי לרוץ במהירות תוך כדי חיפושים נואשים אחר תומר.
פתאום הרגשתי שאני נתקעת במשהו ונפלתי.
רועי:" את בסדר" שאל רועי ועזר לי לקום.
אני:" אממ..כן, כן אני בסדר....עד כמה שיכול להיות בן אדם שכרגע גילה שהחיים שלו נהרסים!"
רועי:" למה נהרסים מאמי, מה קרה?.." שאל.
הושטתי לו את אחד מגיליוני העיתון שהיו זרוקים סביב, הוא הסתכל כלא מבין והחל לקרוא בעיון.
רועי:" מהה??....שיואווו אני לא מאמין!..מי עשה את זה?!...מה איך?.!.." שאל בדיוק את אותן השאלות שאני חיפשתי עליהם מענה.
אני:" אני לא יודעת , זה נכתב על ידי כותב אנונימי!"
רועי:" וואי...אני לא מאמין...את בסדר?.."
אני:" ממש בסדר, רועי אם תומר רואה את זה אני מתה!..."
רועי:" יואו..אני לא מאמין , איזה סרט!...וואיי אני ממש מצטער, הכל באשמתי, לא הייתי צריך לעשות את זה אני כל כך מצטער..!"
אני:" זה בסדר רועי..לא התכוונת...את הנעשה אין להשיב...! אבל עכשיו אני חייבת למצוא את תומר מהר או שהחיים שלי גמורים" אמרתי והדמעות כבר איימו לפרוץ מעיניי!"
רועי:" יו..אני כל כך מצטער מאמי!.."
והוא חיבק אותי חיבוק שכל כך הייתי צריכה . ואז מעבר לכתפו של רועי ראיתי אותו, את תומר. הוא עמד שם, מעביר את מבטו מהעיתון שנמצא בידו לכיוון שלי ושל רועי מחובקים ובחזרה.
אני:" אויי לא!"
רועי:" מה קרה מאמי?"
אני:" אני...אני חושבת שמצאתי אותו!"
אמרתי ורועי הסתכל לכיוון שאליו היה מופנה מבטי ומבטו נמלא חרדה.
רועי:" שיט, זה לא טוב!!!!" ...................
ממש קצר אה?..טוב לא נורא לא חשוב הגודל העיקר האיכות ואני מקווה שהיא טובה, חח..
זהו להיום..מקווה שנהנתם..אני מבטיחה לכתוב המשך הכי מהר שאני יכולה!..תגיבו!!! 😂
בהיי..לאב אותכם, מוואה 3333>




