מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
בנם של זאוס ולאטונה, נולד על האי הקטן דלוס. דמות מוערצת ע"י היוונים בתחומים רבים כשירה ונגינה, קשתות ורפואה. הוא אל האור והאמת, בדלפי- העיר המקודשת לו, שכן האורקל, בו היו מתאספים כל דורשי האמת.
אפולון נקרא גם האל הדלי על שם אי מולדתו, והאל הפיתוני על שם נחש הפיתון אותו הרג.
אפולון היה כעין מתווך בין האלים והאדם, הוא הכיר לאדם את רצון האלים וסייע בכיבודם. לעתים נדירות מתואר כאל אכזרי וחסר רחמים.
עץ הדפנה מקודש לו וכן הדולפין והעורב.
אפרודיטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
(הופנה מ - אפרודיטי)
אלת האהבה והיופי. מתוארת רבות במזמורים ובסיפורים כנפש שבלעדיה אין יופי ושמחה. סיפור הולדתה אינה ברור- מוזכרת כבתו של זאוס ודיוני, אולם מסופר כי נולדה מקצף הים בסביבות האי קפריסין.
באיליאדה שבמרכזה עומדת מלחמת הגיבורים, אין רישומה רב. היא מצטיירת כאלה חלשה, אף בוגדנית ששלטונה אכזרי ומחריב. משמשת כאשתו של הפיסטוס, אל האש המכוער והצולע.
מקודשים לה עץ ההדס, והציפורים- יונה, אנקור וברבור
ארטמיס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
- פסל ארטמיס מהלובר -
אחת מהאלים האולימפיים, אחותו התאומה של אפולון, בתם של זאוס ולטו. אחת משלוש האלות הבתולות. הציידת הראשית לאלים ומושלת על ברואי הפרא. באופייה מיוצגים הסתירות המרובות של המיתולוגיה היוונית- היא מגנה על בני הנעורים אולם מוזכרת בסיפורי הקרבה רבים. מתוארת כאלה אכזרית ונקמנית ועם זאת כאלת פרשת הדרכים המכוונת לטוב ולרע את התועים ביער.
סמלה היה הלבנה. חיות בר רבות מקודשות לה וביחוד הצבי, וכן מקודש לה עץ הברוש.
ארס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
במיתולוגיה היוונית, ארס הוא אל המלחמה, בנם של זאוס והרה שכנראה לפי מקורות אחדים שנאו אותו.
ישנם מקורות המתארים את ארס כיצור אכזרי ומעורר שנאה ונותנים תהילה ושבחים לכל מי שמצליח להימלט ממנו. יש המכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זה - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו.
חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב : אחותו אריס (ביוונית - פירוד, אי הסכמה) עם בנה איניו (ביוונית ריב, מדון), אלת המלחמה צועדת על ידו, ונלווים אליה אימה, חיל ורעדה. כשהם נעים ממקום למקום מלווה אותם קול גניחה והאדמה עקובה מדם.
ארס מופיע לעתים רחוקות באגדות מיתולוגיות. אין הוא אישיות בולטת. באגדה אחת הוא מופיע כמאהב, אך לרוב הוא סמל מלחמה.
לא היו לו ערים שבהם סגדו לו. הוא בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. העיט היה מקודש לו והכלב (שעשו לו עוול שבחרו בו) היה בעל החיים שלו.
האדס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
המיתולוגיה היוונית מספרת שהעולם חולק לשלושה חלקים: האדמה, הים והשאול (טרטרוס). שלושה אלים: זאוס, פוסידון והאדס הגרילו ביניהם את חלקי העולם הללו. זאוס קיבל את העולם העליון, פוסידון את הים והאדס קיבל שליטה על השאול ועל כל מה שמתחת לאדמה - אבנים, מחילות, מתים ומחצבים.
אל השאול במיתולוגיה הרומית. קראוהו גם פלוטו, אל העושר המתכות והמחצבים. בבעלותו היתה קסדה שהפכה את חובשה לרואה ולא נראה. לא התחבב על בני התמותה, הצטייר כחסר רגש וחמלה אך עם זאת אל צודק. את אשתו פרספונה הביא מפני האדמה ועשה אותה למלכת השאול.
הסטיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
הסטיה הייתה אחותו של זאוס, היא הייתה אלה-בתולה. היא לא תופסת מקום רב באגדות מיתולוגיות. היא הייתה אלת הבית והמשפחה. תינוק שהיה נולד היו מקיפים כמה הקפות אותו סביב האח המקודשת לאלה זאת, לפני שיצורף למשפחה. בהתחלת הארוחה ובסיומה היו מגישים לה קורבן. בכל עיר הייתה אח ציבורית המקודשת להסטיה ובה בערה תמיד אש. כשהיו מקימים מושבה חדשה, המתיישבים היו נושאים גחלים מהאח שמהעיר שממנה הם באו ובגחלים האלה היו מדליקים אש באח של העיר החדשה.
הפיסטוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
הפיסטוס הוא אל האש במיתולוגיה היוונית. הוא היה בנם של זאוס והרה, אבל לפעמים מייחסים אותו להרה בלבד. הפיסטוס היה בין האלמוות היחיד שהיה מכוער ופיסח. במקום אחד הוא מספר שאמו חסרת הבושה גירשה אותו מן השמיים כאשר ראתה אותו בעל-מום. במקום אחר הוא אומר שזאוס גירש אותו, בכעס בגלל שהגן על הרה. יש המתארים אותו כתושב האולימפוס, נפח וחרש ברזל אצל בני האלמוות שהתייחסו אליו בכבוד ויקר. יש משוררים האומרים שמפחתו נמצאת תחת הר-געש וגורמת להתפרצותו. הוא היה אל טוב ורודף שלום, אהבו אותו בשמיים ובארץ. הוא היה המשען והסמל של חיי תרבות. הוא היה אפוטרופסם של הנפחים.
הרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
במיתולוגיה היוונית, הרה היא אשתו של זאוס ואחותו. הטיטאנים אוקיינוס ותטיס הם שגידלוה. היא היתה פטרונית הנישואים, ובראש מעייניה היו הנשים הנשואות. עיקר עיסוקה היה להעניש את הנשים הרבות שבהן התאהב זאוס. מכובדת בכל בית, ובתה איליתיה היא ה"מיילדת".
באגדה על חיפוש גיזת הזהב מופיעה כמגינה על גיבורים.
הרמס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
הרמס הוא אל הדרכים במיתולוגיה היוונית.
האל הרמס נולד לפי המיתוס במערה. הרמס הוא אל אולימפי הוא היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מדרגה ראשונה. הרמס היה מגנם של האנשים שהלכו בדרך , והגן עליהם מפני רוחות רעות. כאשר הולך הרגל היה מוצא בדרך משהוא, או נתקל במזל פתאומי, הוא היה מודה להרמס על כך שהוא מעניק לו מתנות, הרמס נחשב לאל הדרכים. הרמס נמצא תמיד בכל היבטיו מעורה בבני האדם ובענייניהם.
זאוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
זאוס הוא האל הראשי ואל השמיים והרעם במיתולוגיה היוונית. זאוס הוא האל הראשי, השליט העליון באולימפוס (מקום המגורים של האלים), שליט היקום, ממונה על מזג האוויר הברקים הרעמים והוא גם אל המשפט והצדק ששומר על הערים ואסיפות עם.
האל זאוס הוא החזק מכל האלים, האלים האחרים רועדים מפניו, אך הוא גם חושש מפניהם ואינו מעז להתנגד להם ישירות ומחפש תחבולות כדי להשיג את מבוקשו. כשרצה להתעסק עם בנות תמותה (בני אדם) היה לובש צורה לא של אל אלא של אחותו שהיא גם אשתו "מנשואי קודש" הקנאית הרה ממרמרת לו את החיים והייתה רודפת אחריו ואחרי אהובותיו הרבות.
על פי המיתולוגיה זאוס נוצר ממיזוג של כמה אלים יחד.
זאוס ואחיו הפילו גורל כדי לחלק בניהם את היקום, הים נפל בחלקו של פוסידון, השאול בידי האדס, וזאוס נעשה שליט עליון.
זאוס תבע מבני האדם לא רק קורבנות אלא גם צדק ויושר. היה לו מקדש באולימפיה שבפוקיס, והוקדשו לו המשחקים האולימפים.
הסמלים של זאוס
שריון חזה ומגן נורא הוד.
האלון היה העץ שלו.
הציפור - נשר
חזיז הרעם
פוסידון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
פוסידון הוא אל הים במיתולוגיה היוונית. שמו ברומאית הוא נפטון.
כשקיבלו האלים את סדרי היקום, התקשו תחילה לחלק בניהם את תפקדי השלטון. "נכון שאתה שחררת אותנו מבטן אבינו", התלוננו פוסידון והאדס באוזני זאוס "אבל אל תשכח שאנחנו מבוגרים ממך, איננו מסכימים שתשלוט על העולם כולו. המלוכה מגיעה גם לנו!"
זאוס שעייף ממלחמות לא רצה להתחלק עם אחיו, ויחד עם זאת ביקש שלא להילחם בהם, ולכן קרא לפרומתיאוס, החכם ואוהב אדם, וביקשו את עצתו. על פי עצתו הטובה של פרומתיאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים : פוסידון קיבל על עצמו את הים, מקווי המים ותופעות הטבע והאדס היה לאל השאול.
זאוס היה לראש וראשון לאלים, אדון השמים היושב על כיסא המלוכה באולימפוס. הוא ממטיר הגשמים ובידיו חזיז הרעם ואש הברק. פוסידון היה שני ב"סולם הכבוד של האולימפוס".
