לא בטוחה כמה זה מתאים לפה...אני רק יודעת שפה הרבה יותר אנשים יראו את זה
קטע שסמדר שיר כתבה באיזה עיתון והתלהבתי ממנו 😛
"שמלאכים קטנים ילוו אותך מרגע צאתך מהבית,עם תלבושת אחידה וילקוט
שיד שאהיד לא תשיג אותך בדרך,או באוטובוס הכורע מצפיפות
שתזכור לחצות את הכביש רק המעבר חצייה ותקפיד על כללי זהירות
שכל הנהגים במדינה יורידו הילוך,יצפרו פחות ויפגינו יותר אחריות
שבחצר בית הספר לא יתקרב אלייך בריון המכיר רק את שפת האלימות
שהמורים שלך יהיו כאלה שבליבם עוד פועמת תחושת ייעוד ושליחות
שגם במקצועות המרדימים ביותר הם יצליחו להצית בך ניצוץ התלהבות
שהם יסבירו לך שהעיקר ההנאה היא מעצם הלמידה,לא מציונים ותחרות
שתשאף להבין ולפצח את הקשה,לא רק למלא חובותייך בקלי קלות
שבכל שיעור יאפשרו לך להביע את דעותייך באומץ ובנחישות
שלא ילחיצו אותך יותר מדי במרדף אחרי תוצאות,הישגים ומצוינות
שתמיד יזכירו לך שכל אדם הוא אדם,אשר זכותו לחיות ולא למות
שהכיתה תהיה בועה עצמאית המבוססת על כבוד הדדי והתחשבות
שתרגיש בטוח בין חברייך ואיש מהם לא יתנשא מעלייך ביהירות
שאם תיפצע במשחק כדורגל,תמיד יהיה מי שיחבוש את פצעייך בעדינות
שתמיד תהיה ראש גדול,מפני שהאויב הנורא ביותר הוא אדישות
שתרחיב אופקים גם בתחומים שעליהם לא תידרש להיבחן בבגרות
שתשאף לשנות את העולם,או לפחות לצבוע בוורוד את המציאות
שמלאכים טובים ישמרו עלייך בדרך הביתה,עם תלבושת אחידה וילקוט
ומה שתקבל בחשבון,תנ"ך או אנגלית - זה כבר באמת חסר משמעות."




