אממ אז הסיפור ממש ארוך,אבל אני אנסה לקצר כמה שיותר בלי פרטים מיותרים. יש לי חבר כבר שנתיים, ובחצי שנה האחרונה בערך היחסים בינינו התחילו להיות ממש גרועים,וקרים. יש עוד שני אנשים ברקע- אחד מהם נקרא לו ג'-הוא אהבתי הראשונה,מישהו שלא יוצא לי מהראש כבר 6 שנים. ולאחרונה ממש התקרבנו ואפילו יצא לנו להפגש..והתוודנו אחד בפני השני שאנחנו רוצים להיות ביחד-בגלוי.אבל הוא טיפוס כזה מהבחורים הרעים,ששומעים מוזיקה רועשת,קעקועים ועניינים,אחד כזה שנמסים לידו רק מלהסתכל עליו. ויש עוד אחד שנקרא לו ש' שהוא יהיה ידיד נפש שלי מזה 3 שנים וגם לאחרונה היחסים בינינו התחילו להתקרב משום מה,כנראה בגלל המשבר עם החבר..והוא התוודה בפני שהוא רוצה להיות איתי..ואילו אני..אני מרגישה הכי טוב בעולם כשאני מדברת איתו, הוא מבין אותי כלכך טוב.. בחור אינטלגנטי,מתוק,אחד כזה שתרצו להביא הביתה לאמא..וכמובן שאי אפשר לשלוט ולא להתחיל לפתח רגשות,כי אני אישית לא מאמינה בידידות בכלל.
אחרי שנפגשתי אז עם ג',החלטתי להפרד מחבר שלי סופית. דיברנו איתו, זו היתה שיחה ממש קשה, 3 שעות של דמעות..
חשבתי שיהיה לי קל אחרי שנפרד, שאני אוכל להתחיל דף חדש עם ג',או עם ש', אבל טעיתי.
היה לי ממש קשה ונכנסתי לדיכאון של ממש..לא יכלתי להפסיק לבכות וכמובן שלא יכלתי לחשוב על אף אחד אחר.
חבר שלי הודה בכל הטעויות שלו ובמשך שבוע התקשר בלי הפסקה וביקש הזדמנות נוספת ולהוכיח לי שהוא ישתנה..ולבסוף נשברתי.
עכשיו הגעתי למצב כזה, שבו אני עם חבר שלי,וחייבת להודות שהוא באמת השתנה ועושה המון מאמצים כדי שיהיה לנו טוב, אבל גם חושבת על ג' ועל ש'.
הם מצידם שניהם כועסים עליי כי מרחתי אותם..מצד שני מבינים אותי כי לא הבטחתי להם כלום.
אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ אני לא יודעת מה לעשות..ולמה הדיעות שלי כל הזמן משתנות..אני לא יכולה להגיע להחלטה סופית ואני כל הזמן מהססת. אני לא מרגישה שאני יכולה להיות נאמנה למישהו 100 אחוז וזה עושה לי רע אבל אני לא יכולה אחרת!!! מה לעשות!??!?! לעזוב את חבר שלי עכשיו כשנהיה לנו טוב?




