--פשוט אהבה (; --

תודה על התגובות בנות,
המשך לא מובטח היום בכלל....
אין לי כח לחיים האלו,
ובטח לא לשבת על המחשב ולכתוב לכן .
מצטערת, מקווה שתבינו .

ליאתי אני מקווה שהכל בסדר..
שתוכלי..תמשיכי..

ללא חשק, אבל ..
כותבת .

לא רוצה לייבש כמו פעם .

טוב, יצא לי ממש ממש דוחה!
מצטטעררת מראש.....!1




"לילה טוב מדהים שלי"
אמרה והסתובבה שגבה מופנה לפניי ,
"לילה טוב מלכה.. "
השבתי מאושר ונשקתי לכתפה העדין, החלקלק .
"כפיות?"
שאלה כשמשכתי גופה אליי,
"כפיות"
עניתי מחוייך והתקרבנו, כפיות :]
עצמתי את עייני , העייפות ממקודם השתוללה …
תוך דקות אחדות, נרדמתי .


המשך:

"מיטל.. אני רוצה ללכת אני לא מרגישה ממש טוב"
אמרתי למיטל בזמן שאני שוטפת ידיים,
היינו בשירותים.
"סתם הוצאת אותי מהבית.. אאח מכוערת קטנה טוב ייאלה הולכים"
אמרה ואחזה בידי,
התקרבנו לשולחן שבו ישבו עידן ואחותו.. ספיר.
"שיהיה לכם המשך לילה מהנה.. תהנו "
אמרה מיטל, מנסה להתגבר על המוסיקה
"רק הגעתן!"
אמר פתאום עידן
"אני לא מרגישה טוב" נדחפתי לשיחתם
"לא נורא.. לילה טוב ליאתו'ש"
אמרה אחותו והדביקה לי נשיקה קטנה בלחי
"תודה.. לילה טוב גמלך יפה" השבתי.
מעידן התעלמתי,
מיטל נפרדה מהם לשלום ונסענו הביתה.
"לעזור לך לעלות לחדר?"
אמרה בדיוק שנכנסו לבית, בזמן שהיא נועלת את הדלת.
"לא זה בסדר.. אני אסתדר"
השבתי.. וכמו שאמרתי, עליתי לחדרי.. לבד.
את האור לא הדלקתי,
הריי אין לי למה.
נשכבתי על המיטה, חושבת על הכל…
במיוחד על עידן.
הוא מרוחק,
וזה כואב.. כואב לי כ"כ .
הדמעות החלו ממלאות את הכרית, חיבקתי אותה אליי…
הייתי חייבת שיחבקו אותי באותה השנייה,
אבל כמובן, אף אחד לא באמת פה בשבילי אני הכי צריכה .
שמעתי את דלת חדרי נחרקת, "ליאתי"
אמרה אחותי וקולה החל מתקרב ,
הרגשתי שישבה על המיטה, היא ליטפה את ראשי
"מה יש קטנטונת?"
שאלה, נשמעה כ"כ מודאגת.
"סתם.. בגלל העיוורון"
שקרתי, זה הריי לא רק זה.
"רק?"
שאלה, קולטת ששקרתי
"רק.."
שקרתי שוב, רציתי כ"כ שהיא תלך ותעזוב אותי לבד
אני כבר לא זקוקה לחיבוק מאף אחד, אפילו לא ממנה.
"אם תירצי משהו אני בחדר.."
אמרה, מניחה לי.. לבדי .
כזו היא מיטל, היא לא מציקה.. היא יודעת שאם אני יירצה אני אספר.
"לילה טוב קטנה"
אמרה שוב וטריקת דלת חדרי לא איחרה להגיע.
לא עניתי לה, נשכבתי על מיטתי,
כך.. עם הבגדים, עם הנעליים.. עם העגילים והשרשרת…
נרדמתי .

…
בבוקר התעוררתי מהשירים שנשמעו בפול ווליום בבית
"מיייייטלל"
צעקתי , עומדת בפתח חדרי.
"ממה?"
השיבה בצעקה גם היא, והנמיכה מעט את המוסיקה
"מה השעעה?"
צעקתי שוב,
"12 וחצי אני שוטפת את הבית בגלל זה שירים בפול ווליום, מצטערת ..."
השיבה, מבהירה את התמונה.
ירדתי למטה בזהירות, נעזרת במעקה המיוחד שהותקן בשבילי..
"לא היית אמורה להיות בבסיס?"
שאלתי את מיטל מיד שסיימתי לרדת.
"כן, הלכתי.. קבלתי גימלים וחזרתי"
אמרה מאושרת ושילבה ידה בידי,
"יש טוסטים חמים אני מביאה לך וגם נס.."
"אייכ לא צחצתי שיניים.. יש מצב את עוזרת לי?"
"ברור.."
אמרה ועזרה לי להתקדם לחדר האמבטיה..

---

בבוקר התעוררתי שקרניי השמש מחממות את גופי,
ומציקות לעייני להשאר סגורות.
החדר היה קפוא, המזגן דלק כל הלילה..
הסתכלתי על קובי, הוא ישן … ממש כמו מלאך.
נשקתי למצחו בעדינות, נזהרת שלא להעיר אותו..
וקמתי מהמיטה בשקט.
הסתכלתי על עצמי במראה שהייתה תלויה בשירותים שבחדרו,
שיערי היה הפוך .. פרוע .
צחקקתי לי מעט, ופתחתי מברשת שיניים חדשה בשבילי
צחצחתי את שיניי , וסירקתי את שיערי שהיה ניראה כאילו יצאתי ממלחמת העולם.
אספתי אותו, ויצאתי בשקט מחדרו של קובי..
החלטתי להכין לו ארוחת בוקר, (:
הוצאתי מהמקפיא זיוות והכנסתי אותם לתנור, לפי ההוראות.
גירדתי לבינתיים עגבניות, וכשסיימתי חילקתי אותן לשתיי קעריות.
כן, אני כבר יודעת מה נמצא ואיפה בבית של קובי ;]
לקחתי גם שניי ביצים והנחתי להן להתבשל על הגז.. להיות מוכנות.
ערכתי את השולחן ובדיוק קובי ירד, הורס הכל \:

"היית חייב לרדת עכשיו?"
שאלתי בפרצוף חמוץ והתקרבתי לקובי
"הייתי חייב"
השיב בחיוך מתוק שלא עמדתי בפניו.
"בוקר טוב יפה שלי.."
אמרתי ועטפתי צווארו בשניי ידיי.
"בוקר יפה כמוך חיים של קובי"
השיב והדביק לי נשיקה קטנה בפה.
"שמנה.. כמה אוכל?!"
אמר מציץ בשולחן שערכתי לכבודו..
"פיצוי על אתמול.."
אמרתי והתיישבנו לאכול..
בדיוק התנור צלצל, נותן אות שהאוכל שלנו מוכן :]
הנחתי את הכל בשניי צלחות גדולות, והתחלנו לאכול .

---

שסיימנו לאכול עליתי חזרה לחדרי, לא היה לי מצב רוח לכלום.
הרגשתי מתה, בגוף חי …
הפלאפון שלי צלצל, מהרתי לענות
"ליאת?"
אמר קול שמיד זיהיתי,
אבא .
"אלי.."
השבתי כמו מטומטמת, אסור לי בכלל לדבר איתו..
לא מגיע לו.
"הבטחת לי משהו אתמול.. זוכרת?"
שאל ומיד הבנתי על מה דיבר,
"אתה באמת התכוונת לזה?"
הופתעתי ת'אמת, לא ציפיתי לזה מאבא.
"באמת.. אז, חצי שעה אני מתחת לבית שלך.. הולך?"
הציע, ולא יכולתי לסרב.
"אוקיי.. "
אמרתי ונתקתי את השיחה.
ניגשתי לארון הבגדים שלי, שלפתי ג'ינס וגופייה מהארון,
שכבר למדתי לזהות אותה בעזרת המישוש..
התלבשתי מהר וסירקתי איכשהו את שיערי…
אספתי אותו לקוקו גבוה.
הכל, לבד…
ירדתי למטה עם הפלאפון , מחפשת את מיטל
"ליאת?"
שאלה שראתה שאני מאורגנת,
"לאן?"
שאלה שוב והשתתקתי… מנסה למצוא תירוץ טוב.
"סיבוב עם חברה.."
השבתי וצעדייה נשמעו מתקרבות אליי.
"שנייה.."
אמרה והרגשתי שהוציאה את הגומייה משיערי,
היא אספה אותו שוב, וליפפה אותה סביב שיערי.
"תודה.."
נאנחתי, זה הריי היה ברור שאני לא אצליח להתארגן פרפקט לבדי.
"זהו.. עכשיו את מושלמת"
אמרה ודפקה לי נשיקה דביקה בלחי,
ניקיתי אותה עם ידי … בפרצוף נגעל.
"דוחה.. "
אמרתי מצחקקת, היא צחקה גם.
"לעזור לך לצאת מהבית?"
הציעה בנחמדות
"לא זה בסדר…"
השבתי והתקדמתי לכיוון הדלת.
נפרדנו לשלום ויצאתי משער הגינה בביתנו,
בדיוק מכונית מסויימת צפרה לי, הבנתי שזה היה אלי…
רעדתי, הצטמררתי רק מעצם העובדה שאני יהיה שוב עם אבא,
הוא עזר לי להכנס למכוניתו, התניע..
ונסענו מהמקום.

מפתאום דוחה יצא לך פרק מהמם
מסכנה ליאת 😢
תמשיכי

שווםם דדוחה ושוום מגעעיל !
כרגיל ... מדהייים .

מתתה עלייך קטנה 😊

מדהים

המשך 😛

ייפה שליי יצצא מדדהים :]

לא מגעיל ולא נעליים

מחכה להששך אני מתה לדעת מה יהיה ..

אוהבת אותך !

הכי יפה שיישש
תמנשיכי

שני פרקים יפים
מחכה להמששך

ותפסיקייי להגייד שיצאא דוחחהה! 😉

מדהים.

השלמתי המון פרקים ,
פשוט מדהים !!!

איזה דוחה ואיזה נעליים?
יצא מדהים (:

תמשיכי P:

המששך?

תודה על התגובות בנות ...
המשך אולי יותר מאוחר,
אינלי הכי מצברוח עכשיו \:

יום טוב .